פיגועים וביונסה: מה מטריד בני נוער בעולם?
קטינקה מברלין מברכת על הגעת הפליטים. ג'דידה מניגריה מפחדת שיחטפו אותה, ופלורנסיה מצ'ילה רוצה לצאת ולעשן. ואלעד מתל אביב? הוא מודאג מהמצב הביטחוני וחושש שביונסה תבטל את ההופעה שלה
סדר העדיפויות של בני הנוער דומה להפליא, לא משנה באיזו יבשת: חברים, לימודים, משפחה ותכנון העתיד. החששות שלהם, בדרך כלל, נגזרים מהמקום שבו הם גרים. הנה מה שיש לכמה בני נוער, ממעמד הביניים, לומר על הגיל שלהם ועל המקום שבו הם חיים.
אנתיקה, בת 18, בנגקוק
אנתיקה, סטודנטית שנה א' לפסיכולוגיה, אומרת שלהיות נערה באחת הערים התוססות ביותר בעולם זה דבר מרגש. עם נהנית מהיתרונות של פייסבוק ואינסטגרם, שעוזרים לה לשמור על קשר עם בני גילה ומאפשרים גישה קלה למידע.
עם זאת היא מודה שהיא מודאגת מההשפעות של הגלובליזציה על התרבות התאילנדית. "הערכים שלנו כבני נוער חומרניים יותר. אנשים רוצים מההורים מכוניות גדולות ואופנועים. אולי זאת ההשפעה מארצות אחרות", היא אומרת.
היא כועסת על בני הנוער שדבוקים לגאדג'טים שלהם, ורואה את החסרונות בעידן הרשתות החברתיות. "האנשים בימינו משתמשים בהן כל כך הרבה שהם שוכחים לדבר עם קרובי משפחה. הם בקושי הולכים למקדשים, ומדברים פחות עם אנשים מבוגרים".
קטינקה, 17, ברלין
קטינקה מייצגת את גרמניה החדשה. היא פתוחה לעולם ומברכת על בואם של מאות אלפי פליטים לארצה. היא מסתכלת על העתיד באופטימיות.
"אני חושבת שאנחנו הופכים לסובלניים יותר כלפי כל סוגי המיעוטים. בוודאי שלא הגענו ליעד, אבל אנחנו במסלול הנכון", היא אומרת. ומה היא לא אוהבת בעולם של היום? "שנאה וכל מה שהיא עושה – גזענות, סקסיזם ודרכים שונות להשפיל בני אדם".
כמו הרבה בני נוער אחרים גם קטינקה מתרכזת בבית הספר. "אני רוצה לשמור על הקשרים החברתיים שלי, ועדיין לסיים את הלימודים עם ציונים טובים". ומה יהיה אחר כך? "אני מודאגת ממה שיהיה אחרי בית הספר. מה אני אלמד? האם אני אמצא עבודה? האם אני אהיה מסוגלת 'להצליח' והאם אני רוצה את זה?".
ג'דידה, 12, לאגוס
ג'דידה חיה בפרבר יוקרתי של העיר הגדולה באפריקה. היתרון לדעתה הוא שהיא מקבלת את החינוך הטוב ביותר שהיא יכולה לקבל. "ולעשות כיף!", היא מוסיפה.
לבני נוער אין הרבה מקומות לצאת אליהם בלאגוס. "אבל אנחנו יוצאים לקולנוע ועושים מסיבות פיג'מות אצל חברים", ג'דידה אומרת. תחביב נוסף: יצירת קליפים באמצעות אפליקציה בסמארטפון.
"אני לא ארצה להישאר בניגריה", היא אומרת על העתיד. "אני הייתי רוצה להיות אדריכלית או מעצבת אופנה ולהסתובב בעולם".
פלורנסיה, 15, סנטיאגו
"מה שמשנה לנו כרגע זה לצאת ולעשות חיים! להסתובב עם צעירים אחרים ולעשן בכיכרות", אומרת פלורנסיה, תלמידת תיכון בפרברי הבירה הצ'יליאנית.
פלורנסיה מסתכלת על בני הנוער והילדים בארצה וחוששת שהם מתבגרים מהר מדי. "אפשר לראות ילדות בנות 12 ברחובות עם איפור, לבושות כמו נשים בוגרות".
"יש יותר מדי מקרים של פדופיליה", אומרת פלורנסיה. "אנשים צעירים בימינו יותר תזזיתיים. אנחנו רוצים הכול. כאן ועכשיו. מהר".
לדעתה, יום אחד "ילדים כבר לא יהיו ילדים. הם ידלגו על הצעד הזה". עם זאת היא אומרת ש"גיוון, ורעיונות חדשים" על שימור הקיים גורמים לה לחשוב "שיהיה עתיד טוב ביותר, שבו נוכל לחיות בהרמוניה עם הטבע".
אלעד, 14, תל אביב
אלעד חולם על עולם "עם פחות שנאה". הוא חושב שהפתרון לכך הוא ש"כל מדינה תרגיע את השנאה בשטחה, או תוציא אותה מחוץ לחוק". אחר כך "נוכל לדבר אחד עם השני כדי לעשות שלום".
לאלעד יש עוד ארבע שנים עד הגיוס לצה"ל והוא לא מודאג כרגע "ממלחמות רחוקות". מה מדאיג אותו כרגע? "אני חושש מפיגוע מחוץ לבית שלי, מרצח של
יהודים, בגלל שאנחנו יהודים".
דאגה אחרת, ומיידית, היא שביונסה תבטל את ההופעה המתוכננת שלה בתל אביב בגלל הלחץ בעולם להחרמת ישראל. "אם מחרימים אותנו זה בגלל ששונאים אותנו. אם היא תבטל את ההופעה זה יהיה מעצבן", אומר אלעד ונאנח.
לפנייה לכתב/ת 
