הכירו: 3 רוכבות האופניים שמתחרות על הכרטיס לריו 2016
עומר שפירא לא אוכלת אחרי שבע בערב כדי שתוכל לישון טוב בלילה ולהתעורר רעננה לרכיבה. פז בש מרגישה שהרכיבה על האופניים ממלאת אותה - אבל בשאר הזמן עובדת כמנהלת חשבונות. רותם גפינוביץ' עוצמת עיניים ורואה את עצמה על קו הזינוק באולימפיאדה. בסוף השבוע הקרוב שלושתן יתחרו בתקווה שלפחות אחת מהן תקבל כרטיס כניסה לריו
בעוד פחות מחצי שנה ייערך טקס הפתיחה של האולימיפיאדה בריו דה ז'נרו. האם בין הצועדים על המסלול תהיה גם רוכבת אופניים עם מדי נבחרת ישראל? את התשובה לכך נקבל בסוף השבוע הקרוב, עם תום פסטיבל אופני הכביש גראן פונדו ערד ים המלח, שבו ייקבע האם תצליח אחת מחברות נבחרת ישראל להתברג בין 100 הרוכבות הטובות בדירוג העולמי.
התחרויות שייערכו בסוף השבוע הקרוב יהוו את רגע השיא של הקמפיין שיזמו איגוד האופניים בישראל ואתנה - הפרויקט הלאומי לקידום נשים בספורט, לשליחת נציגה ישראלית למשחקים האולימפיים בענף הרכיבה על אופניים.
קראו עוד על רוכבים ישראלים:
רועי, עומר ועידו חולמים על טור דה פראנס
לא מוותר: הלל רוכב על אופניים עם רגל אחת
איך תומר רזה 58 ק"ג והפך לרוכב אופניים מקצועי
כבר חודשים רבים שנבחרת ישראל עובדת קשה ומתכוננת במרץ לקראת הרגע הזה. דבר לא ישבור אותן בדרך למטרה - לא יריבויות אישיות, לא הקושי לנהל אורח חיים נוקשה וגם לא העובדה שאיש אינו תומך בהן כלכלית. כולן יחד שותפות לחלום הגדול, אך כל אחת מהן מקווה שהיא תהיה זו שתזכה לדווש בדיו דה ז'נרו.
למרות שמדובר בספורטאיות מעולות ונחושות, האמת המרה היא שרובנו כלל לא שמענו עליהן. זה הזמן לתקן את העוול ולהכיר כמה מהרוכבות בעלות הסיכוי הגבוה לייצג אותנו באולימפיאדה.
"האופניים משתלבים בחיים הרגילים שלי"
פז בש, בת 32, עובדת כמנהלת חשבונות בחברת פרסום, ועוסקת ברכיבה על אופניים ברמה תחרותית כבר למעלה מארבע שנים. "אני מאוד אוהבת את האופניים וכשאני רוכבת, יש לי כל הזמן עם חיוך על הפנים", היא אומרת בעיניים נוצצות, "כל אימון, כל רכיבה עם חברים וכל תחרות פשוט ממלאים אותי מחדש ומרגשים אותי. אני יודעת שאני יכולה עוד ועוד להתפתח ולהתקדם".
בש מספרת כי ענף רכיבת הנשים עבר תהפוכות של ממש בשנים האחרונות בישראל. "זה לא היה תחום מפותח ולא הייתה היענות בקרב נשים", היא מתארת, "ככל שהצלחנו לפרוץ לתודעה, הרמה עלתה. יש פה חומר טוב של רוכבות מוכשרות שאפשר לעבוד איתן. לפני שנתיים כבר הצהרתי בקול רם שאני רוצה להגיע לאוליפיאדה. אני יודעת שזה לא מספיק לחלום, אלא צריך להגיד את זה לאנשים הנכונים והמקצועיים כדי שזה באמת יקרה. ניב ליבנר, המאמן שלי, עזר להביא את הרעיון למקומות הנכונים והראה שזה אפשרי".
למרות המחויבות העמוקה של בש לספורט, היא אינה יכולה להרשות לעצמה להשקיע את כל כולה רק ברכיבה. "בעולם ספורטאית מקצוענית זו מישהי שמשלמים לה כסף בשביל לרכוב על אופניים", היא מבהירה, "להיות רוכב מקצועי דורש סדר יום עמוס כולל טיפולים ואימונים משלימים. זה היה החלום שלי, אבל לא הצלחתי למצוא מישהו שיעמוד מאחוריי, אז האופניים השתלבו בחיים הרגילים שלי. אני לא יכולה להרשות לעצמי לא להיות מחויבת גם לחיים שלי, כמו שאני מחויבת לאופניים. אני יודעת שזה לא מושלם, אני חייבת להיות ממושמעת".
-איך נראה יום סטנדרטי בחייך?
"אני קמה מוקדם ומתחילה אימון בשעה שש וחצי. מיד אחרי האימון אני מתארגנת ומגיעה לעבודה עד שש - שבע בערב. עכשיו הורדתי שעות בעבודה כי העלינו את שעות האימונים ואני צריכה זמן התאוששות ארוך יותר. אני שומרת על אורח חיים בריא ותזונה מותאמת, אבל אני אוהבת לפעמים גם לאכול שוקולד או עוגה. אני לא מוותרת על שום דבר, אבל סיגלתי לעצמי חיים שמתאימים לי. בחרתי להיות ספורטאית ואני עומדת מאחורי הבחירה הזו".
בש מודה שיש הבדל בין היחס לו זוכות הנשים ביחס לגברים בענף הרכיבה על אופניים, אך את הסיבה לכך היא תולה בנוכחות יותר גברים בענף ובחשיפה הגדולה יותר, לה הם זכו.
- את מדמיינת את עצמך בריו?
"אני לא מדמיינת אלא פשוט מאוד רוצה את זה. אני יודעת שמדובר באירוע מאוד מיוחד ושאם תהיה לישראל רוכבת באולימפיאדה, זה יכול לשים על המפה את ענף אופני כביש נשים ולעזור לכולנו. יש לנו צוות מקצועי נפלא שמוביל אותנו, עוטף אותנו במקצועיות ומקנה לנו כלים. הם סוללים לנו את הדרך להצלחה".
"האופניים הם החבר הכי טוב שלי"
רותם גפינוביץ', בת 23 עובדת בחנות אופניים ונושאת בתואר אלופת ישראל לרכיבה. עם האופניים היא התיידדה בחוג לרכיבה כבר לפני כעשר שנים, ומהר מאוד הבינה שהשילוב בין הכישרון שלה לאהבה לתחום הופכים אותה למקצוענית. בכיתה י"ב כבר טסה לחצי שנה להולנד כדי להתמקצע ברכיבה ולהשתתף בתחרויות מקומיות.
סדר היום שלה מתחיל כמובן ברכיבת בוקר. היא חוזרת הביתה, נחה, אוכלת וממהרת לעבודה. בימים של אימוני ערב, היא יוצאת מוקדם מהעבודה כדי להתאמן. גפינוביץ' מתאמנת בין שבעה לעשרה אימונים בשבוע.
"הכול בחיים שלי מאוד מדויק ומכוון - גם מבחינת שעות שינה ואוכל", היא מדגישה, "האופניים זה החיים שלי והחבר הכי טוב שלי. אני משקיעה עכשיו את כל מה שיש לי".
- את מאמינה שיש לך סיכוי להגיע לאולימפיאדה?
"לגמרי כן! זה משהו שאני עובדת לקראתו בשנים האחרונות וזה יקרה. אני מדמיינת את עצמי עומדת על קו הזינוק ואחר מגיעה גם לקו הסיום".
"מרגישים את התחרותיות"
עומר שפירא, סגנית אלופת ישראל ברכיבה, בת 21, השתחררה לא מזמן מצה"ל, שם שירתה על תקן ספוטראית מצטיינת. היום היא חיה עם בן זוגה גיא שגיב, הנושא בתואר אלוף ישראל.
שפירא נחשפה לרכיבה על אופניים בעקבות אביה ואחיה, כשהייתה בת 14. לקראת הגיוס הבינה שהיא רוצה לעסוק ברכיבה באופן מקצועי. "מרגע שהחלטתי, אני לוקחת את זה עד הסוף", היא מבהירה, "אני מנהלת אורח חיים של ספורטאית מבחינת אימונים, תזונה, שינה וההתייחסות שלי לגוף".
לדבריה, היא מתאמנת בערך שש פעמים בשבוע אימונים שאורכים בין שעתיים לארבע שעות. "לקראת התחרות אנחנו מורידים עומס באימונים", היא אומרת, "אני משתדלת להגיע לשמונה שעות שינה, אבל בפועל יוצא שאני ישנה פחות".
התזונה שלה מבוססת על הרבה ירקות ופירות, ובשעה שבע בערב היא מסיימת לאכול. "אחרת אני לא ישנה טוב", היא מסבירה, "אני מרשה לעצמי קצת שטויות מדי פעם, אבל לא הרבה".
- מה לגבי בילויים?
"בגלל שגם בן זוגי הוא ספורטאי, אז אנחנו מבינים אחד את השני. אין לנו יותר מדי בילויים סוערים. אנחנו מעדיפים בילויים רגועים כמו לצאת למסעדה, ונוח לנו במקום הזה. שנינו מאוד מחויבים למה שאנחנו עושים ומנהלים אורח חיים די דומה. לי לא חסר שום דבר".
-את רואה הבדל ביחס לרכיבת גברים לבין רכיבת נשים?
"הסביבה חד משמעית יותר מבינה גברים שעושים ספורט ומתייחסת אליהם יותר ברצינות. אני מאמינה שאם נצליח לשלוח מישהי לאולימפיאדה, וזה לא משנה מי זו תהיה, זה יקדם את כל הענף".
- את מצליחה לדמיין את עצמך באולימפיאדה?
"אני חולמת על זה, אבל קשה להגיד מה הסיכוי שזה יקרה, כי יש עוד בנות ראויות וחזקות לא פחות ממני. אני פוחדת לדמיין את זה, נעבור את הרף ואז נדבר".
שהטובה ביותר תגיע לריו
"הנבחרת היא לא רק הרוכבות המרכיבות אותה, שכולן חשובות ומדהימות, אלא יחידה אחת שפועלת יחד למען קידום הענף", אומר אילן אולמן, מאמן נבחרת הנשים, "הצלחה של אחת היא הצלחה של כולן. מה שחשוב זה לא מי מהן תגיע לאולימפיאדה. הטובה ביותר תיסע, וזה יעזור לכל הענף, יפתח דלתות, ישיג לנו תקציבים, ויעזור גם לנערות שרק עכשיו מתחילות להתמקצע בענף. יש לנו לאן לשאוף".
אולמן אומר כי בניגוד למה שאתם אולי חושבים, רכיבה על אופניים הוא ענף קבוצתי שבו יש הרבה כוח לרוח הקבוצה ולגיבוש שלה סביב מטרה משותפת. כאן מדובר במטרה מאוד מוגדרת שכולן עומדות מאחוריה במאה אחוז.
לדבריו, האפשרות להגשים את המטרה ולהביא רוכבת לאולימפיאדה, היא מאוד ריאלית. מלבד איגוד רוכבי האופניים וארגון אתנה, נרתמו למען החלום גם הוועד האולימפי והתאחדות הספורט בישראל.
"אנחנו לא באים מעמדה של אנדרדוג", הוא מדגיש, "אנחנו מביאים גישה מקצועית בלי פשרות ובלי להתנצל. אנחנו מגיעים לתחרות מוכנים פיזית ומנטלית ובכושר שיא".
-אתה מרגיש את ההבדל בין ספורט נשים לספורט גברים?
"ספורט נשים בעולם כולו הוא יותר קטן ושולי ביחס לספורט גברים, אבל אנחנו נמצאים בצמיחה ואחרי קפיצת מדרגה כמו האולימפיאדה, נהיה יותר מרוצים, נקבל יותר תקציבים ולרוכבות יהיו גם אפשרויות להשיג ספונסרים או שותפים לדרך וגם יהיו להן אפשרויות לרכוב בחו"ל. הייתי שמח שארגונים יבחרו להשקיע בענף שלנו, שמביא איתו ערכים כמו עמידה ביעדים, תשוקה ושאפתנות, במקום בכדורגל או בכדורסל".
-אומרים שנשים פחות מפרגנות מגברים. זה מורגש בנבחרת?
"בכל ענף שבו יש פקטור של הישגיות, ומאוד צר בראש הפירמידה, יש קנאה ותחרותיות. האתגר הגדול הוא לגרום לכולן להיות מגויסות ולעבוד יחד למען הרעיון. אם הן לא היו מונעות מתחרותיות ותשוקה, לא היה לי עם מי לעבוד, אבל הן יודעות שכולן ירוויחו מהצלחה של אחת. לדעתי ההבדל בין גברים לנשים הוא שהן דווקא יותר ישירות וישרות ופחות משחקות את עצמן".
צפו בבנות הנבחרת מתכוננות לאולימפיאדה:
לפנייה לכתב/ת 
