דרישה למשפט חוזר בעקבות DNA: "גנבו לי 22 שנים מהחיים"
"גם אם ייתנו לי מיליארדים זה לא יעזור יותר", אומר בשיחה מהכלא עובדיה שלום, שהורשע ברצח לפני יותר מ-20 שנה - וכעת דורשת הסנגוריה הציבורית לערוך לו משפט חוזר בשל דגימות DNA. רעייתו: "בעלי לא רצח, סוף סוף האמת תצא לאור"
"אני לא יודע אם המדינה תהיה מוכנה לקבל את הבקשה הזו, למרות שכל הראיות מוכיחות שאני חף מפשע". כך אמר היום (א') עובדיה שלום, בשיחה מהכלא. היום פורסם כי הסנגוריה הציבורית דורשת לערוך משפט חוזר לשלום, לאור ממצאי DNA שאינם שייכים לו, אלא לאדם אחר, שנמצאו בזירה שבה נרצח עו"ד שמואל לוינסון, יו"ר האגודה לזכויות האזרח. שלום הורשע ברצח ומאז הוא בכלא.
שלום בן ה-52 נמצא 22 שנים במאסר. בשיחה מהכלא שנערכה היום עם מקורביו הוא טוען: "אני חף מפשע". לדבריו, "יש המון ראיות מדעיות חדשות. המערכת טוענת שהיא מושלמת וחפה מטעויות אבל אני ריאליסטי ולא יודע מה יהיה. יש פה הרבה גורמי כוח. זו תהיה מכה לפרקליטות אם יזכו אותי".
שלום כותב כבר שנים לכל הגורמים, ובשנים האחרונות הצליח לשכנע את הסנגוריה הציבורית לנהל מלחמה בשמו, שהגיעה לשיאה בבקשה הדרמטית למשפט חוזר. "אין גורם שלא כתבתי אליו. שלחתי מכתבים לנשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, לאנשי האקדמיה, לכנסת. למי לא פניתי? זה לא עניין אף אחד, לא היה להם אכפת למרות שראיות מדעיות מוכיחות שלא יכולתי להיות בזירה".
מדוע חושב שלום שבכל זאת ניהלו נגדו משפט? "בתקופת המעצר ההתנהגות שלי הייתה מאוד ברוטלית", הוא מודה. "פגעתי במישהו בתוך בית המשפט ופגעתי בשוטרים. פגעתי בכל מי שעמד לידי וזה עזר להם. היו עליי כתבות כאילו של בן-אדם פסיכופת. היה בלגן רציני ואמרו עליי שאני מטורף. כל זה עזר להם להקנות לי תדמית דמונית. בתקופה ההיא הייתי משתמש המון בסמים, אבל הגישו נגדי כתב אישום על רצח שלא ביצעתי וזה שיגע לי את המוח".
"אני חי על זמן שאול"
שלום מספר כי בתי המשפט פגעו בעשיית הצדק והוא השעיר לעזאזל של המערכת. "הפכו ראיות, עשו מה שהם רוצים. כי מי אני? אני אפס הארץ. מה אני? אם הייתי אשכנזי זה היה נראה אחרת. אבל קרימינל נרקומן לשעבר, פסיכופת עם חטוטרת של עבר פלילי על הגב שלו - מי הוא ומה הוא? בוא נכניס אותו למאסר עולם, אנחנו לא צריכים אדם כזה בחוץ. ברור שאם הייתי בן של מישהו ידוע לא היו עושים לי את זה".
כבר שנים שלום נאבק על חפותו. "גנבו לי 22 שנים מהחיים", הוא מתרעם. "אף אחד לא יחזיר לי את זה, גם אם ייתנו לי מיליארדים זה לא יעזור יותר. היום אני עם קוצב לב, הלב שלי מתפקד בתפוקה של 10%, אני במצב סופני, חי על זמן שאול. כל מה שאני מבקש מהנבלות האלה זה שיעזבו אותי לנפשי. תנו לי ללכת בשקט לבנות שלי ולרעיה שלי. הבנות נולדו כשהייתי במאסר ולא ראו אותי יום אחד בבית".
גם לאלמנתו ולבני משפחתו של המנוח, שמואל לוינסון ז"ל, יש לשלום מסר. "אני יכול להביע צער ואני מבין את כאבם. כשהייתי בבית המשפט העליון ראיתי את שתי התאומות שלו והלב שלי נכמר עליהן. הרגשתי את הכאב שלהן ואת הכאב של האם. לא יהיה להם אבא כל החיים. אני יודע מה זה לחיות בלי אבא. המשפחה הזו אצילית ובמיוחד אשת המנוח. היא יכלה למנוע מהתיק להגיע לעליון אבל עמדה על כך. מהיום שהורשעתי היא תמיד רצתה לדעת את האמת. אני מאוד מעריך אותה ומאחל להם רק טוב".
ומה הוא רוצה לומר לעם ישראל? "אני רוצה להעביר מסר שהמדינה הזו לא חפה מטעויות ולפעמים גם אסירים חפים מפשע נמצאים בכלא. לא כולם אשמים, המערכת לא מושלמת והם צריכים להודות בטעויות שלהם".
"הבן-אדם לא רצח, לקחו לו חיים שלמים"
"התחושה היום היא טובה, התרגשות ענקית מלאה בבלבול, לחץ ומתח. סוף סוף האמת של בעלי תצא לאור". כך הגיבה היום קטי שלום על בקשת הסנגוריה הציבורית לערוך משפט חוזר לבעלה. קטי ועובדיה הכירו בשיחת טלפון אקראית ארבע שנים לאחר מאסרו. הוא נכנס לכלא כצעיר בן 30 וכיום הוא אדם מבוגר בן 52, אבל קטי עדיין מאמינה בכל נפשה שהוא חף מפשע. "הוא כבר 22 שנה בכלא ואנחנו יחד 18 שנה. אלוהים רצה שנהיה יחד, רצה שבעלי יכיר אותי".
קטי שלום מספרת שתחושותיה היום מבולבלות מאוד. "אי-אפשר להבין את ההרגשה, בעלי תמיד טען לחפותו, הוא לא רצח, הבן-אדם לא רצח. הוא בסך הכול ניסה לעשות איזה טריק כי היה תחת השפעת סמים. הוא חשב שיקבל תיק על כל מיני פשעים קטנים שהוא עשה ויישב חמש שנים בבית הסוהר, ובמקום זה לקחו לו את כל החיים, חיים שלמים. היום הוא מנסה להראות את האמת".
קטי מספרת שהיא ושלוש בנותיה (9.5, 13 ו-16) מאמינות
שהכול יסתיים באופן חיובי. "הן באו מבית הספר ופתאום הן רואות בתקשורת את כל הפרסומים וכל מה שיהיה עם המשפט", היא מספרת. "אני מתכננת להביא אותו הביתה, להכין לו ארוחה טעימה, לפנק אותו. זה עדיין כמו חלום. אני צריכה לנחות על הקרקע".
קטי סבורה שאין סיכוי שבית המשפט לא יאשר את המשפט החוזר. "הראיות כל כך לטובתו, יש הוכחות שאי-אפשר להתעלם מהן", היא אומרת. "המדינה לא יודעת לבוא ולהודות בטעות שלה, בשבילם זו פדיחה להכניס בן-אדם לבית הסוהר ולקבור אותו על סמך מילה, וזה בדיוק מה שהם עשו. הם יודעים שה-DNA לא שלו אבל קשה לבוא היום ולהגיד 'תשמעו, עשינו טעות'. היום אני מאמינה שהם יקבלו את זה".
קטי אומרת שהשנים בכלא השפיעו לרעה על מצבו הגופני של בעלה. "לקחו לו את כל החיים, לקחו לו הכול, הבן-אדם קיבל התקף לב. המצב הבריאותי שלו על הפנים. אני לא יודעת אם הוא יחיה מחר או מחרתיים. זה פשוט לא הגיוני להשאיר אותו בבית הסוהר". למרות זאת היא אומרת שעובדיה שומר על אופטימיות. "אנחנו תומכים זה בזה", לדבריה.
לפנייה לכתב/ת 
