הספין המתוזמר על רווח תפעולי
הניסיון הפתטי של דורון אוסידון להסתיר את הכישלון של מכבי נתניה לא יצליח, יורדת עלובה שכזו לא ראינו כבר הרבה שנים. צביקה נעים מאוכזב מהדיבורים על נתונים פיננסיים לעומת התצוגות העלובות על הדשא
למכבי נתניה אין קבוצה, אין שחקנים, ואין גולים אבל יש לה רווח תפעולי. איזה יופי. "האימפריה עוד תחזור" שרים האוהדים? מה יש לה לחזור - היא כבר פה והיא אימפריה כלכלית. אנחנו "רווח תפעולי", חביבי. אנחנו פה לא בעניין של כדורגל, חלילה. את הזוטות האלה תשאירו בשביל באר-שבע ותל אביב. אנחנו פה בשביל לסובב מאזנים, למכור שחקנים באמצע העונה ולבשר לעולם ולמרים פיירברג על הנס הפיננסי הכביר שנקרא מכבי נתניה.
חלוצים שמסוגלים לבעוט כדור למסגרת ההיא ברוחב שבע מטר ו-32 סנטימטרים? בלמים שמצליחים להרחיק כדור שמתגלגל אליהם מבלי ליפול על התחת? נו, באמת, אתם ילדים? זה כל טמבל יכול לארגן. אנחנו מדברים אתכם על "רווח תפעולי". חלוצים זה פאסה, זה כל כך נתניה 1983. אנחנו כבר ב-2016 ופה מדובר על אימפריה של רואי חשבון, של אנשים שעושים סלאלומים עם מספרים ודוחות ורצים לחגוג בדבוקה מול יציעי העירייה.
מעבר לעובדה הפשוטה שמכבי נתניה סוחבת גרעון כבר שנים והנתונים שהוצגו בשבוע שעבר היו חלקיים ומגמתיים, ברור שאוסידון וחברי המקהלה שמקיפה אותו עסוקים כעת בספין מתוזמר שנועד למטרה אחת – לטשטש את הכישלון הקולוסאלי של מכבי נתניה 2016 והאחריות של מי שניהל אותה.
הניסיון הפתטי לא יצליח. גם אינספור כותרות, מונחים ומספרים לא יצליחו להסתיר נתון שבו אי אפשר לשחק: אחרי 25 מחזורים יש למכבי נתניה 10 נקודות והיא כבשה תשעה שערים בלבד – יורדת עלובה כזו לא ראינו כבר הרבה שנים. רק הספין של אוסידון מצליח להיות עלוב יותר.
אבוקסיס, בן-שמעון ושער המוגרבי
ועוד ארבע הערות על המחזור:
1. ההצלחה של יוסי אבוקסיס בסכנין מרשימה לא רק בגלל קצב צבירת הנקודות, אלא גם בזכות הכדורגל והגולים המעולים. רק בואו לא נתחיל עם הדיבורים על "מאמן עממי" ושאר קלישאות סטריאוטיפיות.
2. ואם כבר גולים, הראשון של פיראס מוגרבי שלשום מול הפועל הפועל קריית-שמונה היה יופי של טיקה טקה בגרסת סכנין. עם כל הכבוד לבומבות מ-30 מטר, לעד השערים שבאים אחרי שלוש
מסירות מהירות ייראו לי יפים וחכמים יותר.
3. ואני גם מת על הראיונות של רן בן שמעון אחרי הפסדים. מרתק לראות בנאדם שעסוק בשלוש פעולות בו זמנית: א. איך אני מסביר את הכישלון בלי לאבד עשתונות או להתנשא על הכתב הנודניק. ב. איך אני לא מעצבן את הלוזונים. ג. איזה מילים יישמעו מספיק חכמות כדי שעדיין אשאר מועמד מוביל לנבחרת.
4. ועוד לא החלטתי מה מגוחך יותר – שחקנים שלא חוגגים אחרי כיבוש נגד האקסית או אלה שמסתירים את הפה כשהם ממלמלים משהו לחבר על הדשא.
לפנייה לכתב/ת 
