מזיז הרים ושובר מוסכמות / על גדולתו של קרי
זה כלל לא משנה האם כוכב גולדן סטייט הוא מהגדולים בהיסטוריה, כי כבר עכשיו הוא מבצע את מה שרק מעטים לפניו עשו בעולם הכדורסל – מותח את גבולות ההיגיון, משנה תפיסות עולם, יוצר מושגים חדשים. שרון דוידוביץ' מתפעל
זה יכול להיות עשור שלם עם מייקל ג'ורדן, כמה שנים עם קובי בראיינט או לברון ג'יימס, או אפילו כמה חודשים וינס קרטר. סוד קסמה של ה-NBA היא היכולת לא להשאיר אותנו לעולם בחלל ריק.
תמיד יהיה את השחקן הזה, התופעה, שימשוך את כל תשומת הלב, שידחק את גבולות ההיגיון. שיכניס את כולם לטירוף. כעת הגיע תורו של סטפן קרי לחייב אותנו לפצוח יחדיו במקהלת השאלות: האם הוא מתקרב לג'ורדן (לא)? הוא הקלע הטוב ההיסטוריה (אם לא מחשיבים את אמיר כץ, כן)? טופ 50 כל הזמנים? טופ 10? טופ 5?! הוא אוהב את התוכנית "טופ-גיר"? האם הוא התחתן באולמי "טופ-דוראן"?
הבעיה היא שכל השאלות הללו לא נכונות. הן לא רלוונטיות לשלב הזה בקריירה. כי מה שחשוב באמת זה לא כמה אתה גדול, אלא האם יש בך גדולה. אותו שורש, רק משמעות אחרת לגמרי.
כי גדולה בכדורסל נמדדת ביכולת להזיז הרים. ווילט צ'יימברליין גרם לשינוי חוקים, קארים עבדול ג'אבר הוביל לאיסור הטבעות במכללות בזמנו, ג'ורדן הכריח את דטרויט לייצר את "חוקי ג'ורדן", שאקיל שינה את חוקי השמירה, לברון את חוקי הטבע. יש עוד, אבל הרשימה מצומצמת. וכבר עכשיו אפשר להבין כי קרי נמצא בה.
הוא לוקח את תפיסות העולם המוכרות לנו – וקורע אותן לגזרים.
לוקח את הכדורסל לעולם חדש
בעולם שהכרנו עד כה, מרבית הזריקות של קרי נכנסות להגדרת ה-"לא, מה אתה עושה?!". רחוק מדי מהסל, לא בשטף ההתקפה, על יד של בן אדם, אפילו על השפם של סטיבן אדאמס מהת'אנדר. לא הגיוני, לא טוב.
הרבה אנשים כעסו על מארק ג'קסון, מאמנו לשעבר ופרשן כיום, שהסביר כי זה לא עושה טוב לילדים לחקות את קרי. אבל האמת שיש משהו בדבריו.
כי במצב של 33 שניות לסיום משחק צמוד מול הת'אנדר, לקחת זריקה 2 מטרים מהקשת, עם 16 שניות על שעון ה-24, זו לא "זריקה טובה". כי לזרוק כמעט מחצי מגרש, כשיש לך אפשרות להתקדם כמה שניות או בכלל לקחת פסק זמן ולסדר תרגיל – זו לא "זריקה טובה". אבל לקרי זה נכנס. וזה ניצח את המשחק. ועכשיו כולם בהיסטריה.
לא היה שחקן בסגנון של קרי, אך כעת כולם ינסו לייצר שחקנים כמוהו. ינסו להבין איך הוא מצליח, עם עבודה אינסופית וכמעט באופן מדעי, להפוך לזורק הייחודי והמסקרן בהיסטוריה.
עם 33 מ-49 במרחק של 2 מטרים וחצי מקו השלוש, או עם למעלה מ-50% במרחק 4(!) מטרים וחצי מהשלוש, מספרים בלתי הגיוניים, הוא מאלץ את עולם הכדורסל לחשוב על תורה חדשה של התקפה והגנה. מונחים כמו "ללכת מתחת לחסימה" או מעליה, לא רלוונטיים יותר כאשר מישהו קולע בכל מצב.
סטפן קרי, כמו מעטים לפניו, שובר מוסכמות. לוקח את הדברים עד הקצה. טובי המאמנים בעולם יצטרכו לדון איך עוצרים אותו, אם בכלל, וחשוב מכך – האם לקחת את הכדורסל לעולם הזה. עולם חדש בו "זריקות לא טובות", הופכות לטובות.
ובגלל כל זה, אנחנו לא רק חוזים בשחקן גדול, אלא כמו שאמר השדר האגדי ברנט מאסברגר: “You are watching what greatness is all about”. אנחנו חוזים בגדולה.
מסכימים? לעמוד הפייסבוק של שרון דוידוביץ' או לחשבון הטוויטר
לפנייה לכתב/ת 
