משפחות העובדים שנהרגו: "אף גורם לא ביקר"
קרוביהם של הרוגי תאונות עבודה בבניין בחודש שעבר ביקרו אמש עובד בנייה נוסף המאושפז במצב קשה בשל פציעה באתר הבנייה בו הועסק. "פגשנו אמא שבוכה על הבן שלה ואישה שבוכה על בעלה. אף אחד לא דיבר איתם, לא ביקר אותם ולא שאל לשלומם, לא מנהל ולא מפקח"
קרובי משפחתו של עבדלסלאם מוסטאפה ראבי, שנפצע לפני כשלושה שבועות בתאונת בנייה, שוהים מודאגים ובוכיים לצד מיטתו בבית החולים תל השומר בו הוא מאושפז במצב קשה.
אמש (א') הם התרגשו מביקור תמיכה לא שגרתי, שערכו קרובי משפחתם של אסף ויטלי ז"ל וקאסם אבו ראס המנוח, שקיפחו לאחרונה את חיים בתאונות בנייה.
- ללא קסדות ורתמות: צפו בהזנחת עובדי הבנייה
- לראשונה: אתר בנייה נסגר בעקבות מות פועל
- הצעת חוק: לוחות הנצחה לפועלים באתרי בנייה
- אלוהים לא מרחם על פועלי הבניין. דעה
ראבי (52), תושב ג'לג'וליה, הועסק כמנהל עבודה באתר בנייה של חברת "אחים שגאווי" בשכונת עיר ימים בנתניה. הוא נפצע קשה לאחר שנפל ממרפסת הקומה הרביעית ואושפז מורדם ומונשם בבית החולים, כשהוא סובל מפגיעה רב מערכתית. לפני כיומיים שב להכרתו בדרך נס, אולם מצבו ממשיך להיות קשה. אשתו, ארבעת ילדיו וקרובי משפחה נוספים, לא משים ממיטתו ומתפללים לשלומו.
"הצטערתי מאוד לראות את המשפחה במצב של אי וודאות, לא יודעים אם יחיה או ימות", מספרת עטרה קארין זעפרני, גיסתו של ויטלי ז"ל, שנהרג בתחילת החודש שעבר בעקבות נפילה מגובה רב באתר בניית מגדל מים. "נכנסנו וראינו קבוצה של כ-20 איש בוכים עם פנים ברצפה, זה היה מזעזע. פגשנו אמא שבוכה על הבן שלה ואישה שבוכה על בעלה. אף אחד לא דיבר איתם, לא ביקר אותם ולא שאל לשלומם, לא מנהל ולא מפקח".
בביקור נכח גם עיסאם אבו ראס, קרוב משפחתו של קאסם אבו ראס המנוח, שאיבד את חייו אף הוא בינואר בתאונת עבודה. השניים החליטו לפתוח ביוזמה משותפת לתמיכה בפצועים ובמשפחות ההרוגים הרבים בענף. "משפחתו של ראבי הופתעו לשמוע שבאתי לבקר אותם מרחוק ושאין לי קשר לפצוע", הוא מספר. "הם אמרו שאף אחד לא דיבר איתם עד עכשיו, 22 יום מאז התאונה".
"מישהו חייב לתת את הדין"
זעפרני ואבו ראס נשאו בשבוע שעבר דברים חריפים בדיון מיוחד שנערך בכנסת. "החלטנו שנהיה שם בשביל כל משפחה שזקוקה לכך", היא מספרת. "ניסיתי לעודד, לחזק ולהסביר לבני משפחתו של ראבי שיש מי שרוצה לעזור להם. הם מופתעים שבאנו עד לשם רק בשביל להיות שם בשבילם. רציתי להגיד להם שהם במקום שיש איפה שהוא תקווה וציפיה שהוא יתעורר, וזו חצי נחמה. לנו כבר אין תקווה, גדעו לנו את החיים ביום אחד וזהו".
ויטלי, בן 43 במותו, הותיר אחריו אלמנה ושלוש בנות יתומות. את אשתו הכיר במהלך שירותו הצבאי ביחידה מסווגת בחיל האוויר. "אמרו שאם ההרוגים היו אשכנזים ממעמד הבינים היה מתעורר רעש, אבל גיסי היה כזה" אומרת זעפרני. "משפחתו עלתה מבלרוס בשנת 75 ממניעים אידאולוגים והוא עעשה מילואים עד גיל 40 באהבה, ממש מלח הארץ. אז גם פה לא התעורר רעש, היתה שתיקה גדולה ולנו נשרף הלב כל יום מחדש. מישהו חייב לתת פה את הדין, זה לא יכול לעבור לסדר היום".
זעפרני מעידה כי בדומה לקרובי משפחתו של ראבי - גם הם שרויים מאז האסון בחוסר וודאות ולא מקבלים כל תמיכה. "מטעם המדינה אף אחד עוד לא פנה אלינו ולא דיבר איתנו", היא מספרת. "המקרה עדין בחקירה ואין לנו מושג מה קורה, אבל יש את החשש הסביר שזה יסתיים בכלום".
"לכל ההרוגים יש משפחות וילדים"
קאסם אבו ראס המנוח, בן 34 במותו, הותיר אחריו אישר ושלושה ילדים. גם משפחתו שרויה מאז האסון בערפל. "אף אחד לא יצר איתנו קשר עד כה ואנחנו לא יודעים מה קרה, איך כמה ולמה", מספר בן דודו עיסאם. "כל מה שאנחנו יודעים זה שהוא נפל לתוך פיר מעלית בזמן עבודתו".
עיסאם, העובד בענף מזה שנים ארוכות כמנהל עבודה - החל לפעול להעלאת המודעות לנושא מכת תאונות העבודה בענף הבניין כבר בקיץ האחרון, זמן לב לפני התאונה שגבתה את חיי בן דודו. "דיברתי עם חברי כנסת ועם גופים אבל הרגשתי שאני נלחם לבד", הוא מספר. "בסוף ינואר נהרג קרוב משפחתי, אבל אף גורם חיצוני לא בא לבדוק מה קורה עם המשפחה".
בעקבות האסון החליט לפתוח ביוזמה לתמיכה בנפגעי תאונות העבודה. "לכל ההרוגים יש משפחות וילדים", הוא אומר. "אם אדם יוצא להביא פרנסה, נהרג ולא חוזר הביתה - המשמעות היא שכל בני המשפחה אבודים? המטרה שלנו היא לתת למשפחות את ההרגשה שהם לא לבד - האיש שלכם היה איש ואזרח מדינת ישראל, וכולנו - כל אזרחי המדינה, צריכים לעמוד כתף אל כתף".
המודעות למכת תאונות העבודה בענף הבנייה תפסה תאוצה בחודשים האחרונים, לא מעט בזכות פעילותה של עו"ד הדס תגרי, יוזמת ומנהלת הקואליציה למאבק בתאונות בנייה. "אנחנו דורשים שבכל מקרה של תאונה שבה יש חשד לרשלנות בהתנהלות הבטיחותית, יסגרו את האתר לצורך ביצוע בדיקות פליליות ובטיחותיות" היא אומרת.
"הבעיה היא רב מערכתית", היא מוסיפה. "אין מספיק מפקחים, אין להם כלי רכב, אין כוונה להגיש כתבי אישום, לא מועבר מידע לרשם הקבלנים ואף אחד לא משלם מחיר. בנוסף, מספר אתרי הבנייה ממשיך לגדול - אבל מספר ביקורי המפקחים יורד בהתמדה. אנחנו יודעים שיש מחסור קיצוני בכוח אדם אבל הממשלה לא עושה עם זה כלום. יש יד מכוונת שמונעת אפשרות של פיקוח אפקטיבי על אתרי הבניה והתוצאה היא שכל יום פועלים נופלים, נפצעים ונפגעים".
תגרי מוסיפה כי בחודשים האחרונים הם רואים התעוררות של בני משפחות הנפגעים. "הם לא מוכנים יותר להבליג וזו התפתחות חשובה", היא מציינת. "אנחנו מזמינים עובדים שנפגעו וקרובי משפחתם לפנות אלינו ולהשמיע את קולם כדי ליצור שינוי בענף".
ואכן, זעפרני ואבו ראס מבטיחים כי בכוונתם להמשיך לפעול בנושא. "המטרה היא להקים אגודה שתאפשר להעלות את המודעות לנושא", היא אומרת. "פשוט לא מבינים את זה, חושבים שאנשים עשויים מפח, אבל אנחנו בשר ודם. זה לא משנה אם אדם הוא יהודי, נוצרי או ערבי - לחיים יש ערך עליון וכל משפחה כזו סובלת מכאב שלא ניתן לתאר. אחותי שבורה ומפורקת לריסיסים. כל מה שאני עושה ואעשה בעתיד, יהיה לזכרו של ויטלי. אני לא אשתוק, אני אצעק את הצעקה הזו עבור כל אלו שהפכו לאילמים".
