מנער מגמגם לאיש יחסי ציבור

בגיל צעיר מאוד, כשההורים שלי התחילו לקחת אותי למטפלים שונים, הבנתי שיש לי בעיה בדיבור. גמגום. עברתי כל טיפול אפשרי שהיה אז, ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת, פסיכולוגים ואפילו קורס לעיצוב שטף הדיבור. כלום לא באמת עזר לשפר את שטף הדיבור.

מסיבות שלא לגמרי ידועות, בתקופת התיכון התחיל שיפור בשטף שלי ולמרות שחברי לצבא עוד זוכרים אותי לעיתים נתקע פה ושם במילים, אני כבר לא זוכר את עצמי מגמגם בתקופה הזו.

לכתבות נוספות בנושא

"המוזיקה מחוללת ניסים במקום שהרפואה לא הצליחה"

אופנה שעושה טוב!

כיום אני יודע שככל הנראה סיבות שקשורות לעלייה בביטחון העצמי (כתוצאה מרכב קטן דמוי טרקטורון שקיבלתי בגיל 16, עלייה ב"מקובלות" החברתית, השתתפות בכושר קרבי לקראת הצבא וכד') תרמו והביאו למצב שמוגדר בספרות המקצועית כ"החלמה ספונטנית". אותה החלמה שידועה יותר בגילאים צעירים יותר 5-7 ש', תפסה אותי בשלבים מאוחרים יותר של החיים.

(צילום: יח"צ)

למרות שילדים ובני נוער מגמגמים סובלים רבות מקשיים חברתיים, לא נחרטו בזכרוני מקרים רבים של צחוק ולעג, אלא מקרים בודדים של חוסר הבנה כיצד להתייחס לגמגום. למרות זאת, מרבית האישיות שלי עוצבה כילד מגמגם. מה זה אומר? לדבר פחות בפורומים קבוצתיים, חוסר ביטחון עצמי מול דמויות סמכות בפרט וחוסר ביטחון ככלל, חוסר ביטחון בפן הזוגי, דימוי עצמי נמוך וכדומה. נכון שישנם ילדים ומבוגרים שסובלים מבעיות אלה, גם ללא גמגום, אך נראה שבקרב מגמגמים, ההתבטאויות האלו נפוצות מאוד.

קודם כל לקבל את עצמך

ציינתי קודם שבצבא חבריי עוד זוכרים אותי עם גמגום קל, אך אני תופס את הצבא כתקופת פריחה בהיבט זה. לקחתי על עצמי תפקידים הדורשים מנהיגות ואחריות ואפילו יצאתי לקורס מפקדים, רכשתי חברים חדשים, פיתחתי קשרים זוגיים והמשכתי במסלול של עלייה בביטחון העצמי. חוסר הביטחון העצמי הוא המכשול העיקרי של בני נוער ומבוגרים מגמגמים. כמובן שזה לא אומר שהגמגום יחלוף בעקבות עלייה בביטחון ובדימוי העצמי, אבל זהו בהחלט שלב חשוב בקבלה עצמית.

כשהשתחררתי מהצבא המסלול היה ברור, אני הולך לאקדמיה. ההתלבטות מה ללמוד והחששות ממקום חדש היו חזקים. לאחר השחרור פגשתי בת כיתה ממגמת התקשורת בתיכון, שסיפרה שהתחילה ללמוד לתואר ראשון בתקשורת והיא חושבת שזה מאוד יעניין אותי, במיוחד תחום הצילום, העריכה וכל מה שקשור בכך. יש לציין שבתיכון עוד נמנעתי במקרים רבים מדיבור וכל מה שקשור לאינטראקציה עם אנשים חדשים ולכן כנראה המליצה על כיוונים אלו.

החלטתי שזה מתאים לי ומעניין אותי ונרשמתי ללימודים. מהר מאוד הבנתי שאמנם תחום הצילום והעריכה מעניינים אותי, אבל מה שעניין אותי יותר הוא הובלה של תהליכים, חשיבה יצירתית שיווקית, כתיבה וכד'. בשנה השנייה ללימודים כבר נרשמתי לסדנאות עריכה וכתיבה עיתונאית והתחברתי במיוחד לתחום יחסי הציבור.

גיליתי הנאה ועניין רב בכתיבה, בחשיבה האסטרטגית, בניהול והובלה של תהליכים ואף באינטנסיביות. בעקבות זה לקחתי על עצמי תפקידים דומים במסגרת מוסד הלימודים בו למדתי באגודת הסטודנטים כנציג הכיתה שלי, פרויקט מצוינות, הפקה וניהול של פסטיבל רדיו.

שמנער מגמגם ומופנם - להתחיל לדבר עבור אחרים

במהלך הלימודים לא חשבתי על האירוניה שבדבר, עד שלפני מספר שנים שאל אותי חבר משפחה מה אני עושה בחיים, ומה רבה הייתה ההפתעה על פניו, כשהסברתי לו שאני בתחום יחסי הציבור "אירוני משהו, שמנער מגמגם ומופנם, הפכת למי שכלי עבודתו העיקרי הוא דיבור ופעמים רבות אף לדבר עבור אחרים?", אמר. זו הייתה הפעם הראשונה שחשבתי על זה.

דבריו גרמו לי לחשוב ולהעמיק על הדרך שעברתי מהתיכון ועד אותו הרגע. בתיכון הסתתרתי מאחורי מצלמה, מאחורי הורים, מאחורי חברים, בתואר הראשון עוד חששתי לדבר לפני הכיתה ועכשיו הייתי באקדמיה, סטודנט ללימודים מתקדמים, מציג פרזנטציות, מנהל משרד יחסי ציבור.

לפני כחמש שנים, השתתפתי בפגישה משותפת בפורום שיווקי של אחד מלקוחותיי. בעוד אחד המשתתפים מציג את עצמו, בהפתעה גדולה נפתחו לי האוזניים וברגע חזרתי שנים אחורה – הוא גמגם! למעט במסגרת טיפול קבוצתי שעברתי בגיל 16, לא שמעתי מעולם אדם נוסף מגמגם, ובאופן מפתיע, בגיל 29, שנים אחרי שהפסקתי לגמגם, אני נתקל באדם מגמגם, איש שיווק, עצמאי, שמגמגם ללא בושה.

לא יכולתי שלא להסתקרן, וקבעתי איתו פגישה אישית. רק לאחר פגישה נוספת, עזרתי אומץ ושאלתי אותו אם הוא מגמגם ושיתפתי שגם אני גמגמתי בעבר. למרות החששות שלי, הוא שמח מאוד על השאלה שלי והביע פתיחות לדבר על כך. בין היתר, סיפר שבמהלך לימודיו הוא אף חקר את הנושא וכיום הוא חבר פעיל בעמותה של מגמגמים - אמב"י - ארגון מגמגמים בישראל.

גמגום אינו מגבלה לחיים טובים

במסגרת העבודה שלי, תחומי החברה והבריאות תמיד ריתקו אותי ושמחתי מאוד כשהוצע לי להיפגש עם מנכ"ל העמותה ולבדוק אפשרות לסייע להם. היום, 5 שנים מאוחר יותר אני מנכ"ל העמותה, אחרי 4 שנים בהם הייתי דובר ומנהל פרויקטים בעמותה.

רבים שואלים אותי בעמותה ומחוצה לה, למה אני עושה את זה ואיך זה שאני האדם היחיד שלא מגמגם בעמותה. כיום, כשאני מבין את עולם הגמגום ונמצא בשלב אחר בחיי, אני יודע שגמגום בגיל צעיר, גם אם עובר או משתפר, משאיר אחריו עקבות פנימיים. יחד עם זאת, חשוב לציין שגמגום אינו מגבלה לחיים טובים, מאושרים, שמחים, מלאים, זוגיים איכותיים ומספקים. אנשים שמגמגמים הם אנשים אינטליגנטים כאחד האדם.

ב-15/3 יתקיים יום מעשים טובים העשירי, במסגרתו אנשים פרטיים, קבוצות, ארגונים, תנועות נוער, חיילים, תלמידים, סטודנטים וחברות עסקיות יקיימו פעילויות מגוונות למען הקהילה והסביבה.

בין הפעילויות הבולטות: ניקוי יערות, צביעת מועדוניות ומוסדות רווחה, ניקוי חופים, קיום ימי כיף לאוכלוסיות מיוחדות, טיפוח גינות קהילתיות, יזום פעילות עם ניצולי שואה ועם בעלי צרכים מיוחדים.  בנוסף, יתקיימו מגוון אירועים ברחבי הארץ, אירועי ברים ותערוכות, שדרת יועצים ברוטשילד ועוד.