הסעודה האחרונה. בינתיים: חנן עדני מדבר
זה התחיל כראיון, עבר לדיאלוג על פיתות ובשר ולקינוח קיבלנו סקופ על הסמל של מרמורק שעשוי לחצות את הקווים דווקא ליריבה השנואה. חנן עדני רק רצה לארגן ארוחה על האש, וקיבל שריפה
"להיות שם כשזה קורה". מונח שהפך בזמנו לחלק מהז'רגון של הספורט הישראלי, כזה המתייחס לאירוע גדול, לפעמים היסטורי, בו חייבים להיות. אז כדי להבין מיהו חנן עדני, מה עבר על הפועל מרמורק הקטנה 44 שנים, איך מריח הכדורגל בליגות הנמוכות – או סתם לחוש הווייה ישראלית, הייתם צריכים להיות שם, בבית של עדני, בבוקר יום שני, כשזה קרה.
תחילה רקע על קצה המזלג. מזלג ובקצהו טיפת חוויאג': אחרי 44 שנה בהן הפך לפנים ומקור החמצן של מרמורק, עזב עדני את הקבוצה לאחר סכסוך ארוך ומתוקשר עם הקהל, שהגיע עם פיצוץ גדול סביב הגעת אייל גולן, כולל נתק וחרם מצד האוהדים. כיום הוא לא במשרד המיתולוגי באצטדיון, אבל עם אותה אווירה. מקבל את פנינו ללא חולצה, על מיטה מאולתרת של ספה ישנה ועם טלפון שלא מפסיק לצלצל.
הכדורגל חסר לך?
"קצת, אבל נחמד. בלי עצבים, הכל שקט. מעשן פחות, רק שתי חפיסות ביום. בכדורגל זה היה 3 וחצי. ברגע שרואים את הסיאוב, איך הקהל החרים אותי, החלטתי להשאיר אותם לבד".
הכדורגל עשה לך טוב?
"לא, רק נזקים. השקעתי יותר מדי. אם הייתי חוזר אחורה לא הייתי נכנס לכדורגל".
ומה התגובות עכשיו שאתה מקבל ברחוב?
"מה רחוב, אני לא הולך ברחוב, מה יש לי ברחוב?"
למה הפרידה ממרמורק הייתה כל כך מכוערת?
"הקהל רצה להמשיך עם אייל גולן, עגל הזהב שלהם".
מרמורק עדיין עומדת על הרגליים.
"בוא נראה עוד שנה שנתיים. לא מאמין שיבוא מי שישים שם כסף".
ב־2010 היו כמעט 3 מיליון שקל, היום אין מה לשלם.
"ב־2011, אחרי שקניתי ציוד לקבוצה וקראו לי גנב, החלטתי שאני משלם לעצמי משכורת. תיכננתי כבר אז את העזיבה שלי. היו שלוש מיליון שלוש מאות, אז לקחתי משכורת. לא מבין מה הבעיה?"
למה עשית את זה?
"לגמור את הקופה וללכת".
היה רשום גם בדו"ח העמותה שהנכדה שלך קיבלה כסף כאשת תחזוקה.
"תקשיב, אם ירצו לפוצץ את העמותה, אפוצץ. היא קיבלה תחזוקה, אבל מישהו אחר קיבל את הכסף".
כינית את האוהדים "סמרטוטים". מצטער על זה?
"לא. כי הם סמרטוטים. הנה, עכשיו הם רוצים להרוס לי את הארוחה".
הארוחה היא האירוע המכונן של הראיון הזה. "על האש" שהבטיח לפני חודש לשחקנים והמאמן, בתנאי שיוציאו נקודה מול כפר־קאסם, למרות שכבר לא היה בתפקיד במועדון. בזמן הראיון, מופעל לחץ מצד האוהדים על אנשי הקבוצה לא להגיע. בגלל זה הטלפון לא מפסיק לצלצל. בזמן שיחת טלפון עם המאמן שלומי עמר בניסיון לבדוק מה יהיה הערב, נכנסים לחדר שניים – אחיו של חנן עם ארגז פיתות וזכאי מודחי, חבר עמותה של מרמורק וחבר של עדני 40 שנה, עם הבשר.
חנן סוגר את השיחה ואומר לזכאי: "הוא (המאמן) אומר שאם הוא יבוא בערב אז יפטרו אותו".
זכאי: "נכון, אני אתמוך בזה. כל מי שלא ישמע לעמותה, יפוטר. כל מי שיבוא לפה ישלם. זו ההזדמנות שלך לפרק אותנו. אם יבואו הערב 10 שחקנים, אין הרכב בשבת".
האח: "אבל אם לא תעלו למשחק תרדו ליגה".
זכאי: "אז נרד ליגה. וחנן יהיה אשם כי הוא הזמין אותם הביתה. הנה, תכתוב בעיתון ותצלם את האיש שהרס את מרמורק".
חנן, אם זה עושה בלאגן ואתה ממילא רוצה להתנתק – בשביל מה הארוחה?
"הבטחתי להם. כולם אישרו, אבל עכשיו האוהדים מאיימים עליהם. זה הגיוני? הזמנתי בשר. לא יכול להיות ששבע שעות לפני מבטלים".
זכאי: "הוא יודע הכל יפה מאוד. הוא שועל קרבות ותיק, לא יכול בלי מלחמות. הוא יודע שזו הנקודה שהוא עושה בה את הנזק, זה מתוכנן".
מרמורק יכולה בלי חנן?
זכאי: "בטח, ויותר טוב. תראה את היכולת שלנו עכשיו".
האח: "אהה, אתה בנית את הקבוצה בטח..."
זכאי: "לקנות אוטו הכי קל, להחזיק אותו קשה".
חנן: "אבל עוד לא החזקת אותו. אני מחזיק לך".
זכאי: "רואה? הוא לא התנתק. מדבר עם שחקנים, מחלק פרמיות. בזמן שאין לנו כסף. כשהוא עזב הוא לקח מיליון שבע מאות".
חנן: "לא למדת חשבון. מיליון ארבע מאות ושבע עשרה".
זכאי: "אני חתמתי על מיליון שבע מאות שבעים ושבע אלף".
חנן: "מיליון שש מאות עשרים. לא למדת בית ספר".
זכאי: "אמרת שאם נצטרך 150 אלף תעזור".
חנן: "היית צריך לקבל ממני תרומה, אבל עכשיו לא תקבל אותה. על נשף הפרידה שלי העמותה הייתה צריכה לשלם, אבל אני שילמתי. העיקר הקהל שר שירים, אבל לא נותנים כלום. מי יביא כל שנה חצי מיליון? הכל באוויר, אבל להביא לשולחן יש? כרטיס אשראי יש? מזומן יש? צ'קים יש?"
זכאי: "סוף העונה אנחנו נלך וחנן יחזור".
חנן: "אתה יכול לחלום. אתה יכול הרי להגיד הכל, ממילא אתה טועה. כמו שטעית עם ניר לוין".
מה ניר לוין? אתם מדברים על השחרור שלו לפני 30 שנה?
זכאי: "כן! הוא אומר לי למה מכרת ב-18 אלף שקל. בזכותי הרווחנו שחקן ממרמורק בנבחרת".
חנן: "זה רווח? אבל איפה הכסף?"
השיחה מסתיימת, ושני החברים הוותיקים שנמצאים בעולמות נפרדים, כביכול, נפרדים לשלום וברוח טובה.
חנן, אולי בכל זאת תבטל את הארוחה?
"לא, לא. יש גבול. מילא אומרים לי לא לבוא למגרש, אבל ארוחה אצלי בבית? הם יגידו לי מה לעשות?"
זכאי חוזר ומתפרץ: "נו, תבטל את הארוחה. אני אקנה ממך את הבשר באלף שקל. זה עלה 998, אתן לך אלף".
חנן מתלבט, אבל מוותר. נשארנו שוב לבד. הפעם סופית, בכדי לנסות ולברר דבר אחד אחרון.
חנן, רצות שמועות שאתה מתכנן להיכנס למכבי שעריים.
"לא מתכנן, הם רוצים שאני אבוא".
ואתה?
"אני, עם ההתנהלות הזו של אוהדי מרמורק,
כנראה שכן. שכחו מה עשיתי פה".
תלך כדי לעשות דווקא?
"לא, אלך כדי שתהיה לי משכורת ולהיות פעיל. אם אומרים לי במרמורק לא לבוא כי לא רוצים אותי, אז מה אתם רוצים ממני? מה אכפת לכם לאן אני הולך? העונה בכל מקרה לא אלך, צריך תקופת צינון. אבל נראה בעתיד".
שאלה אחרונה חנן – אתה שמח כשמרמורק מנצחים?
"איזו שאלה".
זו השאלה. מה התשובה?
"מה התשובה? איזו שאלה".
יצאנו מהבית, אפופי עשן סיגריות, בציפייה דרוכה לקראת הערב.
נו חנן, יש ארוחה?
"יש ארוחה, עם ידידים ומשפחתי. גם המאמן שלומי והעוזר פה".
בלי שחקנים?
"בלי. בהוראות סמרטוטי העמותה שמונו על ידי".
לפנייה לכתב/ת 
