צפיפות, עוני וסחר בנשק: קלנדיה, מוקד טרור
כמעט בכל שבוע נקלעים ישראלים בשוגג לשטחים שנמצאים בשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית. מחנה הפליטים קלנדיה, שממנו חולצו אמש שני חיילים, נמצא בשטח שבשליטה ישראלית מלאה אך מהווה קרקע פורייה לטרור. קווי הדמיון בין החילוץ הלילי מקלנדיה ללינץ' בשנת 2000 ברורים למדי
זמן קצר אחרי שגלעד שליט שוחרר משבי חמאס, היה נוהג אבו מאזן לומר לבני שיחו כי ישראל צריכה לשחרר לרשות הפלסטינית עשרות אלפי אסירים. בעת שנשאל מדוע, נהג הנשיא הפלסטיני להשיב כי אם חמאס קיבל על חייל אחד אלף אסירים, הרי שלפי החישוב הזה הרשות הפלסטינית השיבה לידי ישראל מאות ישראלים שנכנסו לשטחי A בטעות, ולכן ישראל צריכה לשחרר לה מספר גדול מאוד של פלסטינים עצורים.
האמירה העובדתית של אבו מאזן נכונה. כמעט בכל שבוע נקלעים ישראלים בטעות לשטחי A, שנמצאים בשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית. מרביתם מאותרים על ידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, שיוצרים קשר עם מקביליהם בצה"ל ומלווים אותם החוצה עד לחבירה לכוחות התיאום והקישור הישראליים שלוקחים אותם לידיהם.
על הנייר החוק הוא פשוט: הכניסה לישראלים לשטחי A שבשליטת הרשות הפלסטינית אסורה. אלא שהמציאות קצת יותר מורכבת משום שהגדה המערבית רצופה גם בשטחי B, שנמצאים בשליטה ביטחונית ישראלית אך אזרחית פלסטינית. למקומות אלה הכניסה לישראלים אינה מומלצת אך גם אינה אסורה. גם העובדה שישנה לישראל שליטה ביטחונית במקומות הללו אינה אומרת שישנם שם באופן קבוע כוחות צה"ל, וזו הסכנה האמתית: כניסה לשטח פלסטיני שאין בו כוחות של צה"ל אך גם אין בו כוחות של המנגנונים הפלסטיניים - וזה מה שקרה אמש.
שני החיילים שנכנסו בשוגג למחנה הפליטים קלנדיה, הגיעו למעשה למקום שמוגדר שטח C – כלומר שטח שבשליטה ישראלית מלאה, אולם נכון יותר להגדירו שטח הפקר שבו אין נוכחות ביטחונית ישראלית (אלא במקרים של כניסות יזומות לצורך מעצרים וכדומה) ולא נוכחות ביטחונית פלסטינית.
אם היה דירוג של המקומות הכי מסוכנים בגדה המערבית עבור ישראלים תמימים שנכנסו אליהם בטעות, הרי שמחנה הפליטים קלנדיה היה מככב במקום גבוה ברשימה. המחנה, שמתגוררים בו לפי נתונים רשמיים יותר מעשרת אלפים תושבים, נמצא מעבר לגדר ההפרדה בין צפון ירושלים לרמאללה.
הכניסה אליו עוברת דרך כביש צר ואי-אפשר לטעות לגביה כשמפארים אותה באורח קבע פוסטרים של השהידים בני המחנה – וישנם לא מעט כאלה. הצפיפות, העוני והעובדה שהמנגנונים הפלסטיניים וצה"ל אינם נכנסים לשטח בדרך קבע יצרו בו כר נוח לטרור, לסחר בנשק ולכנופיות חמושים שמסתובבים בו כמעט בחופשיות.
הלינץ' ברמאללה בשנת 2000(צילום: imagebank/AFP)
כל כניסה של צה"ל למעצרים במחנה הפליטים היא פעולה מורכבת שמתבצעת לרוב באישון לילה ונתקלת כמעט תמיד בהתנגדות מצד אנשי המחנה בין שבזריקת אבנים ובקבוקי תבערה ובין שבירי מנשק
והשלכת מטענים. עימותים אלה עולים בדרך כלל לפלסטינים בהרוגים.
בחודשים האחרונים נתפסה במחנה הפליטים החוליה שהייתה אחראית לרציחתו של דני גונן בשנה שעברה ליד ההתנחלות דולב. כמה חודשים אחר כך בעת הריסת בית המחבל שרצח את גונן התפתחו עימותים קשים עם לוחמי צה"ל ומשמר הגבול וכתוצאה מהם נהרגו שני מחבלים שירו לעבר הכוחות.
קשה שלא לראות קווי דמיון בסיסיים בין התקרית אמש לבין הלינץ' ברמאללה בשנת 2000. בשני האירועים היה מדובר בשני חיילים שנכנסו בטעות לשטח פלסטיני (אגב, הקו האווירי בין שני המקומות קצר) ושני האירועים התרחשו על רקע הסלמה אלימה בין הפלסטינים לבין ישראל.
התקרית ברמאללה הסתיימה בצורה טרגית והסלימה במידה רבה את האינתיפאדה השנייה שהייתה אז בחיתוליה. במזל רב הסתיימה התקרית אמש במציאת שני החיילים שלמים ובריאים. כל תסריט אחר שבו הם היו נתפסים על ידי ההמון המשולהב במחנה היה יכול להיות דומה בצורה מחרידה לתמונות הקשות ההן משנת 2000 וכך גם ההשלכות והנגזרות לאירוע כזה.
לפנייה לכתב/ת 
