שוליים צרים מאוד

התאונה המחרידה שאירעה לפני שבועיים בקו 402, הצליחה לעלות לכותרות את הסכנה הקיימת בעת העצירה בשוליים. עצירה בשולי הדרך היא אם כל חטאת. מבחינה חוקית "אסור לכלי רכב כלשהו לשהות על שולי הדרך ולו לזמן קצר ביותר. רכב אמור לנסוע על הכביש. העצירה בשוליים אסורה".

זירת התאונה בכביש 1(צילום: יריב כץ)

מתי מותר לעצור בשוליים? ובכן, החוק מונה מספר סיטואציות מצומצמות ביותר שבהן מותר לחנות בשוליים, וגם אז הדבר מותנה בכמה וכמה סייגים. העצירה מותרת במקרים בודדים כמו כאשר רכב המשמש ללימוד נהיגה ובו תלמיד ומורה, והמורה מורה לתלמיד לסטות לשול הדרך, אך לא להישאר שם. הוא הדבר אם נגרם קלקול ברכב תוך כדי נסיעתו, כשהכוונה לקלקול המעכב את המשך הנסיעה, אזי מותר לתקנו במקום שאירע הקלקול (כמובן אם אפשר על השול ובצורה שלא תחרוג מהשול) וגם אז בתנאי שלא תגרום למטרד או אי נוחות לעוברי הדרך, וגם זה רק למשך הזמן הדרוש לתיקון, ובשום אופן למשך יותר מ-24 שעות".

אבל גם אם אירעה תקלה והזמנתם גרר, אין זה אומר שאתם יכולים לעלות על מונית ולנסוע הביתה. "הנהג אמור להיות מודע לכך שהרכב מהווה סיכון, ולכן חייב הנהג לנקוט בכל אמצעי הזהירות המתריעים מפני סכנת הרכב החונה על השול. דהיינו, עליו לנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים בחוק כדי להזהיר את יתר המשתמשים בדרך, כמו משולש אזהרה".

אז מה, לשם מה נועדו השוליים אם לא כדי שנוכל לעצור בהם? אך מסתבר שאם חשבנו כמו נהגים רבים שכאשר הם מחליטים לנוח לרגע, אם הם מבקשים לקיים שיחת טלפון חשובה ברוגע למשל, הם גולשים מהכביש ונעמדים על השוליים, הרי שזו טעות. "בשוליים לא עוצרים, נקודה".

תקנה 69 א' לתקנות התעבורה מסדירה חוקית את עניין החניה, העמידה והעצירה בשולי הדרך, והיא קובעת כי "הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על-ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה". כלומר - השוליים לא נועדו לעצור בהם.

מתי כן? לשם כך ישנה את תקנה 69 (ה) שקובעת יוצא מן הכלל והיא אומרת ש"חניה ועצירה לא יחולו על עצירתו או העמדתו של רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד באופן זמני על פני הכביש עקב קלקולו, ובלבד שנוהג הרכב יעשה את כל הדרוש כדי להסיעו לשולי הדרך במידת האפשר ולהרחיקו מהדרך בכלל במהירות האפשרית".

ולא מדובר בחוק שאינו מיושם, אלא בתקנה שזכתה ליישום בפסקי דין שניתנו ואשר הרשיעו נהגים שעוונם החמור היה העמדת הרכב בצד הדרך כשלא נמצאה סיבה מוצדקת לכך. נפסקו בעבר פסקי דין בהם מופיע במפורש כי עצירה עמידה או חנייה של רכב בדרך מהירה, הינן פעולות אסורות כשלעצמן, על פי הוראות תקנה 69(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961. באותה פיסקה קובע השופט לאמור: "אחד מהחריגים לכלל קבוע בתקנה 69(ב) לתקנות התעבורה, מתייחס למצב בו הרכב יצא מכלל פעולה. בנסיבות האמור לעיל, לא הוצגה ולו ראשית ראיה חיצונית לאי תקינות הרכב. לפיכך, לא שוכנעתי כי הייתה הצדקה לסטיית הנאשם לשול הדרך". ו'משלא הייתה הצדקה', הדרך הובילה לכיוון אחד – הרשעת הנהג.

ומה קורה כאשר מתעורר הצורך ובכל זאת אין ברירה? אם ילד צריך להקיא, למשל? אז מותר לעצור, אם כי חשוב להקפיד על כמה כללים לשמירת הבטיחות הנהג והנוסעים: במידה שיש תקלה ברכב המאפשרת תנועה, גם אם איטית, יש להמשיך ולנסוע באיטיות תוך הפעלת 4 המהבהבים עד למקום הבטוח הקרוב ביותר ושם לעצור. במקרה שהמכונית איננה מסוגלת לנוע בכוחות עצמה, יש ללבוש אפוד זוהר, להעמיד משולש אזהרה כמה עשרות מטרים לפני המכונית, לצאת מהרכב ולעבור את גדר ההפרדה. רק לאחר שנמצאים במקום בטוח, כשגדר ההפרדה משמשת כמגן מפני התנועה בכביש, יש להתקשר ולהזעיק סיוע. ובינתיים לעשות "כל שניתן" ע"מ להזהיר את התנועה המתקרבת מפני הסכנה של הימצאות רכב על שול הדרך.

מה שחשוב לזכור, לסיכום, הוא שהכביש הוא מסוכן, אך לא רק הכביש, גם השוליים יכולים להיות מסוכנים ואפילו מאוד.

הכותב מתמחה בנושאי תעבורה