מסלול להצלחה: עולם מרוצי הסוסים
טיפוח הסייח, האימונים המיוחדים, התחרויות המרתקות, הכסף הגדול, הקהל הענק ברחבי העולם והפסטיבלים שהפכו מזמן מאירועים ספורטיביים נטו לחגיגות תרבותיות. מרוצי הסוסים מהווים ענף מורכב ומרתק
בשיתוף רייסר
הוא מהיר, הוא בלתי צפוי והפופולריות שלו הולכת וצומחת ברחבי העולם, החל מהמקומות המסורתיים ועד לפינות חדשות שנכבשו. זהו, כמובן, ענף מרוצי הסוסים, עולם שלם של אקשן ייחודי.
על פניו, חובב ספורט שמביט מבחוץ מבלי להתמצא בפרטים רואה את השכבה העליונה והבולטת של העניין - מסלול, סוסים, קו סיום. אבל העולם העשיר של המרוצים כולל עוד המון שכבות, בעלי תפקידים רבים שיוצרים את המרקם בדרך לתחרויות, וכמובן שאי אפשר להתעלם מהקהל ומהכסף הגדול שמתגלגל סביב המרוצים השונים.
זה מתחיל מהבעלים. אדם יכול לרכוש סוס מרוץ משלו, או להיות חלק מקבוצה ולהחזיק במניות, ממש כמו במועדון כדורגל, למשל. אפשר לרכוש סוס שכבר עבר אימונים, או לשלם על סייח שנולד אחרי הרבעה של סוסים משובחים (סוסים מגזע הת'ורוברד שולטים בענף כולו בגלל התאמתם הפיזית למרוצים). במקרה של "פרעה אמריקאי", הסוס שכבש את העולם בשנה שעברה, בעליו גובה 200 אלף דולר על כל סייח שהאלוף יהיה אביו! מדובר בהשקעה לא קטנה, בגלל הצורך לטפל בצורה הטובה ביותר בסוס.
במהלך האימונים שעוברים הסייחים, הם לומדים להתרגל למשקל הרוכב עליהם, בין השאר. לאחר מכן הם הופכים מיומנים בריצה, בהתקדמות הדרגתית בין שלבים שונים, כאשר במהלכם הם גם מבינים יותר ויותר את הוראות הרוכב. בהקשר הזה חשוב לציין כי הרוכבים (ג'וקים, jockeys) הם רזים ובעלי מבנה גוף קטן, כך שלא יכבידו על הסוס ויאפשרו לו לרוץ מהר יותר. לדוגמה, בקנטאקי דרבי היוקרתי משקל המקסימום המותר לרוכב, יחד עם הציוד שלו, הוא 57 ק"ג.
חלק חשוב מההדרכה של הסוס הוא ההתנהגות בשער היציאה למרוץ, והזינוק עצמו. ממש כמו כל ספורטאי, במהלך האימונים הסוס נכנס לכושר גופני ומחזק את השרירים. המאמנים מקפידים על התזונה של הסוס, והוא זוכה לטיפול מיוחד באורווה.
הסוסים מתחילים להתחרות בגיל שנתיים, ומגיעים לשיאם בגילאי 3-4 במרוצים השטוחים. בסוג פופולרי אחר של מרוצים, מרוצי הקפיצות, הליך ההכשרה של הסוס איטי וממושך יותר, והוא מגיע לשיאו בגיל מבוגר יותר.
וכאן אנחנו מגיעים לכסף. בואו נחזור שוב לקנטאקי דרבי ול"פרעה אמריקאי". סכום הזכייה הכולל במרוץ עמד על 2 מיליון דולר, שהתחלקו בין חמשת המקומות הראשונים. הבעלים של פרעה קיבל סכום עצום של 1,240,000 מיליון דולר, אבל גם הסוס שבמקום השלישי, למשל, הנקרא "דורטמונד", זכה בסכום יפה של 200 אלף דולר. סך הפרסים הכולל בגביע העולם בדובאי בשנה שעברה עמד על 10 מיליון דולר, הסכום הגבוה בענף.
תעשיית ההימורים סביב הענף משגשגת (10 מיליארד ליש"ט בבריטניה לבדה), וגם הספונסרים רוצים להשתתף, בגלל נתוני הצפייה הגבוהים שמביאים המרוצים. חברת קיפקו הקטארית האריכה לאחרונה את חוזה החסות העצום שלה עם המרוצים בבריטניה, ותשלם 70 מיליון דולר עד לשנת 2024. התדמית היוקרתית של הענף, יחד עם הפריחה שלו באסיה ובמיוחד בנסיכויות העשירות, גורמת לכסף רב לזרום אליו.
וכאן אנחנו מגיעים לתחרויות עצמן. המסורת שלהן עתיקת יומין, ותחרויות נחשבות בארה"ב ובבריטניה החלו את דרכן מזמן מזמן. הקנטאקי דרבי יצא לדרך ב-1875, ומרוץ קיפלינגקוטס בבריטניה החל כבר ב-1519. התחרות עצמה אינה חזות הכל, והחגיגה מסביב היא חלק גדול מהעניין.
גם לא מדובר בתחרויות ותו לא, אלא בפסטיבלים שנמשכים מספר ימים. פסטיבל צ'לטנהאם המסורתי שייפתח ב-15 במארס נמשך לאורך ארבעה ימים של מרוצי קפיצה ברמה הגבוהה ביותר, ובריטניה מארחת גם את פסטיבלי גראנד נשיונל ורויאל אסקוט, אליו מגיעה בקביעות משפחת המלוכה. גם באוסטרליה וביפן נערכים אירועים יוקרתיים.
וזהו, ממש על קצה המזלג, עולם מרוצי הסוסים. ישנן קטגוריות שונות של תחרויות, דקויות ושיטות אימון, ואלף נושאים מרתקים. אין פלא שחלק ניכר מהעולם כבר התמכר לאקשן.
לפנייה לכתב/ת 
