תספורת לחיילת קרבית שנפגעה בצבא

נ' התגייסה לצה"ל עם פרופיל 97 והתנדבה לשרת כלוחמת קרבית. באמצע הטירונות בבסיס האימון של חטיבת גבעתי, לאחר מאמצים קשים ונשיאת משאות כבדים, החלה לסבול מכאבי ברכיים.

למרות הכאבים מהם סבלה, אילצו אותה רשויות הצבא לסיים את ארבעת חודשי הטירונות בבסיס האימון של חטיבת גבעתי, להמשיך בחמשה חודשי אימון מתקדם ולבסוף לעבור לשרת בפלוגה. שם הכאבים הכריעו אותה. הפרופיל הרפואי הורד ל- 72 והיא המשיכה את השירות הסדיר כפקידה פלוגתית עד לסיומו.

במשרד הביטחון יושב פוּנְקְצְיוֹנֵר בשם קצין התגמולים המהווה את פוליסת הביטוח של בנינו ובנותינו המחרפים את נפשם עבור המדינה. לאחר שחרורה פנתה נ' לקצין התגמולים וביקשה לקבל הכרה כנכת צה"ל.

קצין התגמולים מינה את האורתופד ד"ר אורי בלנקשטיין כמומחה מטעמו. זה הודה כי נ' סובלת מנכות בברכיה הנובעת מהתרככות סחוס הפיקה (CMF). אולם מדובר בנכות שכיחה אצל נשים צעירות שאינה נגרמת בשל פעילות גופנית, לכן אין קשר בינה לבין תנאי השירות הצבאי, קבע ד"ר אורי בלנקשטיין.

נ' לא ויתרה. היא הגישה ערעור לבית משפט השלום בחיפה היושב כוועדת ערר על החלטות משרד הביטחון. לתמיכה בערעורה היא צרפה חוות דעת של האורתופד פרופסור נחום רוזנברג. זה קבע חד משמעית כי הנכות נובעת מתנאי שירותה הצבאי.

כדי להכריע בין שתי חוות הדעת שבפניו, מינה בית המשפט את ד"ר נחמיה בלומברג כמומחה מטעמו. מומחה בית המשפט הצדיק חד משמעית את תביעתה: "יש לשייך את כאבי הברכיים לשירות הצבאי".

בשלב זה היינו כולנו מצפים שקצין התגמולים יקבל בהכנעה את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ויכיר בנ' כנכת צה"ל. אולם לא כך קרה. קצין התגמולים התעקש להמשיך עד הסוף וכפי שנראה מיד ההתעקשות השתלמה. הוא הצליח לגלח לנ' שליש מזכויותיה. כיצד זה קרה? מיד נראה.

(צילום: אסי כהן, אבי חי)

השופט אורי גולדקורן בחן את תנאי שירותה של נ' וגילה כי החל מהיום הראשון בטירונות היא נדרשה לחבוש קסדה ולשאת נשק, מחסניות, ווסט ומימיות. במסעות אף נשאה אלונקה (בסבבים). הפעילות הגופנית כללה ריצות, שמירות בעמידה ועונשים הכרוכים במאמצים פיזיים משמעותיים.

לאחר הטירונות עברה נ' לאימון מתקדם אינטנסיבי. זה כלל צעידה מדי יום בחול ובדיונות למרחק של עשרות קילומטרים תוך נשיאת ציוד כבד ופעילות לילית בקור במצב כפיפה סטטי ממושך של הברכיים. מצבים אלו גרמו להתנפחות הברכיים, לנימול ולכאבי תופת.

לאחר מכן נ' הוצבה בפלוגה. כאן נמשכה פעילות דומה לזו שבאימון המתקדם עד שהפרופיל הורד ונ' הפכה לפקידה פלוגתית.

השופט גולדקורן בחן את התיק הרפואי של נ' לפני גיוסה. הוא מצא שם שתי תלונות: בגיל 8 נחבלה בקדמת שתי הברכיים ללא סימני שבר. כעבור ששה חודשים עדיין סבלה מכאבים.

אכן, הודה השופט, המומחה מטעם בית המשפט קבע כי אין ליחס לשתי התלונות על כאבי הברכיים בתקופת הילדות תרומה לפגימה הנוכחית לאור ההפסקה של כ-12 שנים בתלונות על כאבים כאלו. זה גם נכון, הסכים השופט, כי המומחה מטעם בית המשפט קבע שהפעילות הגופנית המאומצת בתקופת השירות הביאה לעומס יתר על המפרק הפיקתי והעומס הוביל לפגיעת סחוס ולשינויים שחיקתיים.

למרות זאת קבע השופט כי התלונות מגיל שמונה מצביעות על פגם מולד ואחד מהגורמים האפשריים לנכות הנוכחית.

לפיכך, בניגוד לחוות דעת מומחה בית המשפט ובניגוד לחוות דעת המומחה מטעם החיילת, קבע השופט גולדקורן כי תנאי השירות רק החמירו את הפגם המולד. בכמה החמירו? בשני שליש, קבע השופט. כך ללא ביסוס לפי "שיטת האצבע" קבע השופט גולדקורן כי נ' היא נכת צה"ל אולם באופן חלקי בלבד.

הנה כי כן צדק קצין התגמולים בהתעקשותו. הוא חסך למשרד הביטחון שליש מעלות הזכויות שיוענקו לנ' כנכת צה"ל.