איך משפיעה ההורות על התפקוד הזוגי שלנו?

מיה מדגישה שכל חוזה ניתן לשינוי. אפשר לעבוד עליו – אם יש רצון ומוכנות להשקיע, לייצר תקשורת, הדברות, התגמשות ויכולת התאמה. "בזוגיות אנחנו מסתכלים על שלוש קטגוריות, כשהראשונה היא כמובן אינטימיות, או - יחסי קרבה מרחק", היא אומרת, ומסבירה: "לכל אחד יש הגדרה שונה לגבי מידת ואופי האינטימיות שהוא מרגיש שמתאים לו בזוגיות. למשל, נישן עם שמיכה זוגית גדולה או עם שתי שמיכות נפרדות? האם יהיה לנו מייל ופייסבוק משותפים או נפרדים?".

"השלישית מדברת על שימור לעומת שינוי: יש אנשים שנאחזים בצורך גדול לשימור ויש כאלו שזורמים בקלות עם שינויים

כתוצאה מהזוגיות. האם הדברים בחיינו יישארו כמו שהם או שאפשר להיפתח למנהגים חדשים? ומה לגבי תחביבים?".

מרגע שנולד התינוק, נולדים גם ההורים(צילום: Shutterstock)

"תראה, כולם מסתובבים עם ההנחה שברגע שנרצה להרות – זה יקרה ובקלות, וכאן מתנפצת אשליה ומתעוררים המון תסכולים ורגשי אשם: 'למה לי זה לא קורה?' או 'אם לנו זה לא מצליח כנראה שמשהו אצלנו דפוק'. כאן אנחנו מתחילים בשלב ה'זוגיות בהורות' - למרות כאמור שעדיין אין ילדים, ונדרשת כאן יכולת הכלה, תנועה והתאמה למצב. אם יש קשיים להרות, בני הזוג הרבה פעמים מרגישים איך הזוגיות סופגת זעזועים ואם מתמודדים עם זה, מדברים ומתקשרים – אפשר לצלוח את הקושי".

נניח שצלחנו את השלב הזה, ונולד הזאטוט, עם או בלי קשיים בדרך. עכשיו מה?

"עכשיו זה שלב הילד - הוא נולד, הוא כאן. הילד הזה משנה את החוזה בין הוריו, אותו חוזה זוגי-סמוי שאנחנו לא מודעים אליו. קודם זה היה אתה ואני. קודם נתת לזוגתך 100% - והיא נתנה לך, ועכשיו אתה שואל את עצמך כמה אני נותן לאשתי וכמה אני נותן לילדי? כוונתי היא שברגע הלידה נולדים עוד כמה דברים, לא רק הילד. יש כאן 'הולדתו של אב', 'הולדתה של אם' ו'הולדתה של זוגיות כהורים'".

"אני אסביר: כשנולד תינוק יש סימביוזה מלאה בין האימא לילד. הוא תלוי בה לחלוטין. אם היא מניקה אותו ומגשימה את הפנטזיה - נהדר, אם היא לא מצליחה להניק אותו, יש פה תחושת תסכול גדולה שמלווה גם ברגשי אשמה. היא מרגישה מקולקלת. התחושה שהוא תלוי בי, ואני לא מצליחה להניק אותו זו תחושה של אי מימוש תפקידי כאם. וגם האב - לא קל לו, כי אולי גם אצלו התנפצה פנטזיה – מה, הבן שלי לא יינק?".

כשהאשליה מתנפצת מתחילים הריבים. שטיינהרדט-זיו(צילום: ניר עצמון)

"בוא נדבר לרגע גם על יחסי המין. הילד יוצא לרוב מהאזור הנקבי שכתוצאה מהלידה עובר זעזוע. הוא מתרחב, משנה צורה, כואב, נחתך, נתפר. הוא צריך להחלים. השדיים משנים את צורתם. הם גדולים וכואבים. הם הפסיקו להיות הדבר הסקסי הזה ותאר לך שאתה התאהבת בה בין היתר בגללם, זה היה חלק מהחוזה שלך מולה. ועכשיו הוא הופר והנכס הזה, שהיה שלך, עבר לילד. האגן התרחב, יש סימני מתיחה, הפטמות נסדקות ויורד מהן דם. זה עובר על רוב הנשים - הנושא הזה של דימוי גוף וזה כמובן משפיע מאוד על יחסי המין של הזוג. האמהות בשלב הזה לרוב אינן פנויות למחשבות מיניות, הן עסוקות בעיקר בתפקיד האימהי שלהן ובפנטזיה – אני אהיה אם המאה, הוא לא יבכה אצלי רגע. וזה לא קורה, וגם כאן יש התנפצות של הפנטזיה".

דור אחר

"יש המון דברים בדור הזה ששונים מדורות קודמים, ולכן אין לנו עם מי להתייעץ כי ההורים שלנו לא היו במקום הזה, ולא ציפו מבן הזוג למה שהנשים של היום מצפות מבן הזוג או ממה שהגברים של היום מעוניינים לתת. לדוגמה, במקרים בהם הגבר באמת רוצה להיות מעורב אבל האמא לוקחת לעצמה את תפקיד ההנקה וגם מרדימה את הילד תוך כדי הנקה, האבא נשאר רק עם המקלחת וזה לא מספיק לו. אם הוא ידרוש את מקומו, עלולים להיווצר סביב הילד מאבקי כוח. לכן בני זוג צריכים ללמוד לריב נכון".

"לייצר תקשורת פתוחה ומדוברת, הקשבה, אמפטיה, לקחת אחריות. הולדת הילד זה ממש כמו המפץ הגדול. יש פה מפץ חיובי שזוגיות חזקה תוכל לקבל ולהכיל, אך חשוב להבין שאין שוויוניות בין ההורים, בייחוד בתקופה הראשונה. נחלק את זה כמו בממלכה - אבא הוא שר החוץ: הוא יוצא בבוקר לעבודה ומביא את הפרנסה, דואג לקניות המרובות אחרי הלידה, ואמא היא שר הפנים, היא אחראית על העם – על הילד שנולד, ועל הבית - הממלכה".

אבל החלוקה הזו יכולה להיות סיפור של שלושה חודשים וזהו, לא?

"זה יכול להיות סיפור של שלושה חודשים וזה יכול להיות סיפור של שלוש שנים. השאלה החשובה היא האם אנחנו מצויים במאבק כוח או בשותפות. פה הסגנון של הזוגיות מאוד משפיע ומשמעותי. זוהי תקופה של שינויים רבים שחשוב לדבר ולהבין אותם".

זוגיות חזקה מול זוגיות מעורערת

פה מעלה שטיינהרדט-זיו את העובדה שאנחנו נתונים מבפנים ומבחוץ לביקורת מתמדת. שכל אדם מבקר את עצמו, ונתון לבלבול גדול מול עומס המידע שאינו בהכרח נכון ונשאב או נזרק לכיוונו מהחוגים המקיפים אותנו - הורים, החברים ואפילו האינטרנט. "זוגיות חזקה", שטיינהרדט-זיו מתעקשת, "תוכל לעמוד או להתמודד בצורה מודעת בפני כמות הדעות, העצות, הטיפים והתיקונים. לעומת זאת, זוגיות מעורערת, שלא הייתה יציבה עוד קודם לילד והיה חסר לה בסיס של הידברות ושיתוף, עלולה לקרוס".

תקשורת פתוחה ביניכם תעזור לכם להתמודד עם המשברים(צילום: shutterstock)

"אני אומרת - חשבו פעמיים. ילד זה לא דבק. אם הזוגיות שלכם לא טובה האם כדאי להכניס אליה גורם מתח נוסף?".

"בהחלט. ילד ראשון גורם גם להולדתה של אם ולהולדתו של אב. זה לא המקרה עם ילד שני ושלישי ורביעי. כל ילד יושב על סקאלה אחרת בהתאם למה שקורה בחיים אצל ההורים מבחינה אישית ומבחינת הזוגיות. כל ילד מגיע עם טמפרמנט שונה ותפקודים שונים. אני עושה היום הרבה יותר מהר סלט מאשר כשלמדתי לחתוך סלט כי אני מיומנת, וככה גם בהורות – מיומנות ההורות מתקדמת יותר בילדים הבאים: יש פחות רגישות לקולות החיצוניים ויש תחושה של ערך עצמי הרבה יותר גבוהה כאימא. אנשים נשענים על הניסיון של עצמם ויש להם הזדמנות ללמוד מהטעויות הקודמות שלהם".

"אני אגיד לך כמה שיותר - כי אני אוהבת ילדים, אבל התשובה הנכונה בעיני היא תעשו ילדים כמה שמתאים לכם, כמה ששניכם רוצים וכמה שהזוגיות שלכם מסוגלת לספוג".

10 הטיפים הזוגיים של מיה

שטיינהרדט-זיו מבקשת לסיים בעשרה טיפים לכל אחד שרוצה לשפר את הזוגיות שלו:

1. קחו אחריות על החלק שלכם בקשר הזוגי: כל אחד הוא 50% מהקשר, אבל יש לו 100% אחריות על ה-50% שלו.

2. חפשו את הסמוי האמיתי: אם היא ביקשה פרחים ליום שישי, היא לא רוצה פרחים ליום שישי, היא רוצה תשומת לב, קרבה ואינטימיות.

3. החליפו סימני קריאה בסימני שאלה: במקום לדרוש, למדו לבקש.

4. סובייקטיביות: כל אחד רואה דברים אחרת ובטוח שהוא צודק, קבלו את זה בהבנה.

5. דברו את ההרגשות שלכם במסר אישי שלכם: בטאו את הצרכים שלכם: "אני מרגיש...", "אני רוצה...", "מה שהיה עוזר לי..." וכדומה.

6. התנהגות היא שפה והיא מבטאת משהו: מאחורי כל התנהגות יש מטרה. חפשו את המטרה של בן הזוג שלכם ותדעו מה הוא צריך.

7. החליפו עצמכם בזולתכם: שימו את עצמכם בנעליים של בן זוגכם, גלו אמפתיה אחד כלפי השני, היו מוכנים לעזור אחד לשני, ואת ששנוא עליכם אל תעשו לחברכם.

8. גלו את הצד האפל של עצמכם: אף אחד אינו מושלם. הכירו בחוסר המושלמות של עצמכם ותתחילו לעבוד על זה.

9. למידה גדילה, צמיחה, התפתחות: הצמיחו את עצמכם, עשו שינויים למען האחר.

10. אל תתקבעו בתפקידים הקבועים של החיים שלכם: אפשרו לעצמכם להתאמן בתוך הזוגיות על מה שלא אפשרתם לעצמכם להתאמן בבית הוריכם.