הגישה המתנשאת של הנהלת מכבי ת"א / טור
בזמן שמחאות אוהדים ברחבי העולם נענות, או לפחות מתקבלות בהבנה, דייויד פדרמן והצהובים נותנים כתף קרה לאנשים שליוו אותם ברחבי אירופה
לפני קצת פחות מחודש, ב-6 בפברואר, במהלך משחק ליגה מול סנדרלנד, נפל דבר באנפילד. בדקה ה-77 פתחו כ־10,000 אוהדי ליברפול בשירת - "עד כאן, ממזרים חמדנים, עד כאן". הם נטשו את מקומותיהם ויצאו מהאצטדיון. הסיבה? כוונת המועדון להעלות את מחירו של כרטיס למשחקי הקבוצה מ־59 ליש"ט ל־77 ליש"ט, זאת בנוסף להעלאה במחיר מנוי עונתי ל-1,000 ליש"ט.
המועדון אגב, סיפק הסברים הגיוניים לחלוטין בנוגע למניעים הכלכליים שהובילו להחלטה, אבל מהר מאוד התעשת והוציא את התגובה המדהימה הבאה: "לעולם לא נרצה לפגוע בקשר המיוחד בין הקבוצה לאוהדים". לאחר מכן הגיעה התנצלות והודעה רשמית על ביטול ההעלאה.
אז נכון, יכול להיות שמדובר בשיקול עסקי צר וכי ראשי ליברפול הבינו שמחירים גבוהים ואצטדיון ריק הם לא הפתרון והעדיפו לסגת מאשר לשפוך את האמבטיה עם התינוק, אבל אפשר לראות גם את הזווית הרומנטית. הזווית של מועדון שב־DNA שלו צרוב השיר "לעולם לא תצעדי לבד", הזווית שגרמה לאנשי השיווק והכספים להתנער לפתע מטבלאות האקסל ולהפנים כי ביקום המיוחד בו הם מתקיימים ומתפרנסים, היקום הספורטיבי, אוהדים הם לא רק לקוחות.
וזה קצת מצחיק. משום שעל אחד השלטים שהניפו אוהדי מכבי ת"א בכדורסל בגמר הגביע מול אשדוד לפני כשבועיים, נכתב "אוהדים הם לא לקוחות". אבל זה בעיקר עצוב. כי לאוהדי מכבי ת"א שמילאו אולמות בברצלונה, פריז, מדריד ואתונה תוך כדי מפגני עידוד מדהימים - שאחראים במידה לא מבוטלת גם לעמדת הכוח ממנה נולד חוזה המיליונים החדש והמופרך עם היורוליג - יש בעלים שעונה לשם דייויד פדרמן.
וכשמסתכלים על פדרמן של התקופה האחרונה, שוב מגלים שצחוק ועצב משמשים להם בערבובייה. למה? כי יומיים בלבד אחרי המחאה המדוברת של אוהדי ליברפול, כינס פדרמן מסיבת עיתונאים שנעה בין גבולות הז'אנר הדרמטי לתחום המדע הבדיוני. מסך הברזל הצהוב נפל וכולנו חזינו בהשתאות בבעלים של מכבי ת"א מצהיר באופן גלוי, אנושי ואפילו מעט מכמיר לב, ש"עשינו טעויות קשות, זו אולי העונה הגרועה ביותר בתולדות המועדון".
האמת? התחושה הייתה שמשהו זז. שהמנגנון הגדול והחזק הזה הפנים את השינוי הלא כתוב בחוקי המשחק - מותר ואף צריך לתת דין וחשבון לאוהדים. כי מי הם האוהדים, מר פדרמן? הם אלו שמכניסים כסף לקופה, הם אלה שדוחפים גם כשלא הולך. ויש לא מעט ציניות בהחלטה על העלאת מחירים דווקא בסיום העונה, שהגדרת אתה, כגרועה בתולדות המועדון. ואני לא נכנס אפילו לוויכוח הכלכלי על הצורך במהלך. העלאת מחירים היא לגיטימית. אבל גם לשבת להקשיב לאוהדים, לדבר, להשמיע, להביט בגובה העיניים.
ופדרמן? במקום להמשיך באותו קו של פתיחות והידברות, במקום להפוך את הזכייה בגביע לאירוע מאחד, מחבר ורחמנא ליצלן אולי אפילו מפייס, בחר להחריף את הקו המזלזל, המתנשא ובעיקר נטול האינטליגנציה הרגשית, משך את השחקנים בכוח לחדר ההלבשה והורה להם שלא לחגוג עם האוהדים. השחקנים המבולבלים והמסכנים שדווקא רצו להתרפק על רגע הנחת היחיד העונה, נאלצו לפתוח שמפניה אינטימית בחדר ההלבשה.
והמרחק בין ליברפול לת"א? מסתכם בתובנה העצובה על הפער שבין רוח המועדון, לרוח המפקד.
לפנייה לכתב/ת 
