אין קשרים, אין עבודה; המלכוד של אקדמאים ערבים

עו"ד הישאם שעבאן (28), סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב בציונים גבוהים והתמחה במשרד עורכי דין מצליח. אולם יתרונות אלו לא ממש עזרו לו כשהחל לחפש עבודה בשוק. הוא עבר לא פחות מ-15 ראיונות עד שהצליח למצוא עבודה בחברת ארנה גרופ, לא מעט בזכות בהכרות אישית מוקדמת עם מנהלת החברה. "על אף שעשיתי בתמחות באחד ממשרדי עורכי הדין הטובים בארץ וקיבלתי המלצות טובות, התקשתי למצוא עבודה, מה שמוכיח עד כמה קשרים הם דבר חשוב", הוא אומר.

רק 1,200 ערבים בהיי-טק - איך עושים שינוי?

עובד ערבי נדרש לשנות את שמו לגנאדי - ובכל זאת פוטר

נקודת הפתיחה של הישאם היתה טובה מזו של רוב האקדמאים אחרים בני המגזר הערבי, ובכל זאת דרכו לא היתה קלה. הוא נולד בכפר טוראען ומתגורר כיום עם אשתו הטריה בתל אביב. גם מציאת התמחות בתום למודיו לא היתה פשוטה לדבריו, אבל נקרתה בפניו הזדמנות בזכות פרויקט מיוחד בשם "פתיחת דלתות" של עמותת קו המשווה הפועלת לשילוב אקדמאים ערבים בשוק התעסוקה.

פרויקט זה נועד לאפשר לבוגרים הטריים ליצור את מה שפעמים רבות חסר להם - רשת קשרים עניפה עם מעסקים במשק. המשתתפים ביקרו במשרדי עורכי דין, פגשו בכירים בענף, מסרו את קורות חייהם וחלקם אף התקבלו למשרדים מובילים, בהם גם שעבאן. אולם לאחר שהשלים את ההתמחות גילה כאמור, כי הוא מתקשה למצוא עבודה. “חרף כל הבונוסים שלי, העובדה שלמדתי באוניברסיטת תל אביב והתמחתי במשרד נחשב, התקשתי מאוד למצוא עבודה”.

הישאם רחוק מלהיות לבד - סקר שערכה עמותת קו המשווה, הפועלת לקידום ההשתלבות של אקדמאים ערבים בשוק העבודה, מעלה כי אקדמאים ערבים רבים מתקשים למצוא עבודה בארץ עם תום לימודיהם ביחס לבוגרים היהודים, וזאת בשל העדר קשרים וממליצים. כתוצאה, רבים לא מוצאים עבודה בכלל בתחום אותו למדו, בעיקר במגזר העסקי ובהיי-טק.

בסקר השתתפו כ-200 איש. בשאלה "כמה אנשים אתה מכיר בתחום המקצועי שלך אשר היית מרגיש בנוח להיעזר בהם לשם חיפוש עבודה?" - מעל רבע מהמשיבים הערבים השיבו אפס בהשוואה ל-5% בקרב היהודים. לעומת זאת 30% מהיהודים ציינו שיש חמישה אנשים ומעלה - לעומת 9% בלבד מהערבים.  

אחת הסיבות המרכזיות לכך היא היעדרה של רשת קשרים ענפה, בדומה למועמדים במגזר היהודי. בעמותה סבורים כי החוסר הזה מהווה חסם מרכזי בפני שילוב עובדים מהגזר בשוק העבודה, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בנשות המגזר.

בהתאם, פחות מרבע מהמשיבים מהמגזר הערבי ציינו כי הם נעזרו במכרים כדי להעביר קורות חיים, לעומת יותר ממחצית מהמשיבים היהודים, ורק 14% יוצרים קשר א-פורמאלי מראש עם גורם במקום העבודה בטרם התקבלו - לעומת 36% מהיהודים. המחסור ברשת קשרים משליך גם על מספר הממליצים הפוטנציאליים, כאשר לכרבע מהמשיבים הערבים אין ולו ממליץ אחד.  

נשים נפגעות יותר מגברים

עוד עולה מהממצאים, כי החוסר בקשרים מקצועיים משמעותי יותר בקרב נשים ערביות מאשר בקרב הגברים. כך, 33% מהנשים הערביות ציינו כי הן לא מכירות אף אחד בתחום המקצועי שלהן שיכול לסייע להן בהליכי חיפוש עבודה - לעומת 15% מהגברים, ו-13% בלבד השיבו 5 אנשים ומעלה - לעומת 24% מהגברים.

המחקר גם מצא פערים בין בוגרי אוניברסיטאות ומכללות (בשני המגזרים), כאשר אחוזי האבטלה נמוכים משמעותית בקרב בוגרי אוניברסיטאות ועומדים על 17%, לעומת 25% בקרב בוגרי מכללות. עוד עולה כי החוסר ברשת קשרים מקצועית הוא משמעותי בעיקר בערים לא מעורבות וכן באזור מרכז הארץ.  

"במגזר הערבי פחות מבינים את חשיבות הקשרים"

גם דרכו של י’, אף הוא מהמגזר הערבי, לא היתה פשוטה. כיום הוא שותף במשרד עורכי דין מוביל, אולם בתחילת דרכו - לאחר סיום התמחותו במשרד נחשב, הוא התראיין ללא פחות מ-50 מקומות עבודה ולא התקבל לאף משרד.

י’, חיפאי במקור, השלים לימודי תואר ראשון במשפטים והשלמות לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה העברית במלגה מלאה. "בשנה הראשונה נכשלתי כמעט בכל המקצועות", הוא מספר. "הייתי נער בן 17 במחשבה ובאחריות, ובלי גישה נכונה לשפה. פעם ראשונה שהיתי צריך לקרוא חומר בהיקפים כאלו. בשנה השניה השלמתי גם את הקורסים של השנה הראשונה ואת שנה ג' סיימתי עם ממוצע גבוה".

בשלב מסוים טס לעשות תואר שני במשפטים באוניברסיטה מובילה בארה"ב ובמקביל השלים לימודי תעודה במנהל עסקים - אז נחשף לחשיבות של נטרווקינג. "אנחנו לא עושים צבא, לא עושים מילואים ואין לנו איפה להכיר אנשים", הוא מספר. "החסם הזה נמצא כל הזמן ורק אז התחלתי להבין איך פותרים אותו.

"עד אז לא הבנתי למעשה את העניין של נטרווקינג, אבל שם למדתי את זה בקורסים באוניברסיטה וזה היה השלב שבו הבנתי את המשחק”, הוא מוסיף. "בסופו של דבר המראיין רוצה לבחור מישהו שדומה לו ונוח לו איתו. דרך נטרווקינג נכון אפשר להגיע אליו ואם עשיתם משהו דומה ויש לכם חבר משותף וסמול טוק - הסיכויים שלך מזנקים".

י’ מוסיף כי "במגזר הערבי יש פחות הבנה של החשיבות של קשרים - אבל יש גם פחות הזדמנויות. הרבה מפחדים מהצד השני בשל חוסר הכרות מובנית בחברה ובחיים שלנו. חסרים עורכי דין איכותיים ובמגזר הערבי יש הרבה אבל מפספסים אותם כי לא קוראים נכון את התמונה. פעמים רבות מסתכלים על כל הממוצע ולא רק על השנה השלישית. אם גם אצלי זה היה ככה, ייתכן שגם אותי לא היו מקבלים”.

עם שובו לארץ החל לקבל הרבה הצעות עבודה, לא מעט בזכות הקשרים שיצר. אבל אז התעוררה בעיה אחרת. "לא ידעתי איזה תחום לבחור ובמשך כשנה וחצי השתתפתי בכ-100 ראיונות עבודה, מתוכם קיבלתי 45 הצעות. לבסוף התקבלתי לשני מקומות עבודה שבכל אחד מהם הייתי למשך מספר חודשים אבל זה לא התאים, עד שמצאתי משרד שהיה לי טוב בו".

דני גל מנכ"ל עמותת קו משווה מסר כי "כדי להבין את התופעה, צריך להסתכל על הבחור היהודי הממוצע שעוד לפני שמסיים תואר אקדמי, אז יש כבר פרופסורים שימליצו עליו, אבא של חבר מהצבא שימליץ עליו, קרוב משפחה, חברים ועוד. כל הדברים הללו לא קיימים אצל המועמדים הערבים. המועמד הערבי בדרך כלל חי בתוך כפרו ומשפחתו לפעמים מבלי אפילו להכיר ערבים אחרים. הוא מגיע לאוניברסיטה ולכאורה נפגש עם החברה היהודית אבל בפועל הם נשארים קבוצה בין עצמם. הסטודנט הערבי לא מרגיש בנוח לבקש עזרה או טובה. כך יוצא שהסטודנט היהודי מפיק את המקסימום משנות האוניברסיטה והסטודנט הערבי בכלל לא.

"הסיטואציה הזו באה ליד ביטוי ביתר שאת אצל סטודנטים הלומדים במכללות ובמיוחד סטודנטים שבאים מכפרים. כך יוצא שיש קבוצה גדולה של אנשים שלא רק שהם באים עם שפה, מנטליות ותרבות שונה, גם אין להם את רשת הקשרים הנדרשת כדי שיבחינו בהם.

הפתרון לדבריו הוא רישות הסטודנטים בינם לבין עצמם כבר בתקופת הלימודים. כדי לענות על צורך זה הקימו בעמותה מועדונים עסקיים למקצועות הנדרשים במשק (עורכי דין, כלכלנים ועוד) כדי לייצר קבוצות חברתיות שחבריהן יתמכו זה בזה בתהליך הארוך והסיזיפי של חיפוש עבודה, ובדרך יכירו מנהלים בתעשייה יחשפו להזדמנויות, יפתחו מנהיגות, יקבלו ליווי מנטורים מקצועיים וירחיבו את מאגר הממליצים שלהם. בנוסף הקימו בעמותה מועדונים למנהלים ולמנהלים בכירים על מנת לרשת בניהם ולסייע לצעירים להתקדם בדרך דומה.

למעסיקים הוא אומר כי "מעסיקים רבים מצהירים על כך שהם מעוניינים באקדמאים הערבים אולם כשהדבר מגיע לכדי פעולה, מתברר פעמים רבות שדרישות התפקיד אינן ריאליות ביחס לניסיון של המועמדים הערבים כמו למשל ניסיון ושירות צבאי. לעיתים הרצון של כל חברה לקלוט את המצטיינים ביותר, מפספס את המצטיינים מהחברה הערבית בגלל שההצטיינות שלהם לא באה לידי ביטוי בהכרח בציונים גבוהים. לא תמיד לוקחים בחשבון את הקושי בשפה, בתרבות, את הלחצים ועוד".