דמעות של אושר: הפריצה של נועה מינצקר
"מחוץ לרדאר": מילדה שלא הפסיקה לבכות באימונים, הפכה הג'ודוקא הצעירה לסגנית אלופת אירופה עד גיל 23 ולאחת ההבטחות המסקרנות של הג'ודו הישראלי. כך התחלפו הדמעות על הפנים במדליות על הצוואר
המון דמעות ליוו את שנותיה הראשונות של נועה מינצקר (22) בענף הג'ודו. כל נפילה על המזרן, או מכה שספגה מינצקר הקטנה מאחד מהבנים איתם התאמנה כילדה היחידה בקבוצתה במכבי הרצליה, תורגמה מיד לבכי חסר מעצורים. "הייתי מהילדים הבכיינים הללו שבוכים בהיסטריה", היא נזכרת.
לכתבות נוספות במדור "מחוץ לרדאר"
אמה של נועה זיהתה את המצוקה ושאלה את בתה האם היא בטוחה שהיא רוצה ללכת לחוג ג'ודו. למרות הקושי והכאבים, נועה, שסירבה בתוקף ללכת לחוג בלט, ענתה ללא היסוס בחיוב.
ההתעקשות השתלמה. בסוף השבוע הקודם, מינצקר עמדה על המדרגה הגבוהה ביותר בפודיום של טורניר במסגרת סבב אירופה הפתוחה בוורשה כשבמדרגות הנמוכות יותר שלוש ג'ודוקא צרפתיות, אחת מהמעצמות החזקות בעולם בענף. וזה ממש לא ההישג היחיד שלה. רק בשנה האחרונה היא זכתה במדליית הכסף באליפות אירופה עד גיל 23 ובשלוש מדליות נוספות בסבב העולמי. לא במקרה היא מסומנת כאחת מההבטחות של נבחרת הנשים בג'ודו לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020.
כיצד הפכה הילדה שלא הפסיקה לבכות לפייטרית שנלחמת בנחישות על המזרן וקוטפת מדליה אחר מדליה? השינוי כצפוי היה בעיקר בצד המנטאלי. "זה לא רק שהבנתי מה אני רוצה, אלא שאני מרגישה צורך להוכיח לעצמי שאני מסוגלת", מסבירה מינצקר, "כל שלב קטן, כל אימון טוב משפיע אצלי על הכול ומשנה משהו בפנים. אני פתאום מרגישה יותר בטוחה ומאמינה בעצמי. אני מגיעה לתחרות בתחושה שאת היום הארוך הזה מגיע לי לסיים עם מדליה על הצוואר".
"בתחרות האחרונה נועה הוכיחה שהיכולת הטכנית שלה השתפרה מאוד", מעיד מאמן נבחרת הנשים, שני הרשקו, "היא מהירה מאוד, פייטרית וכל הזמן רוצה ללמוד ולהשתפר. כיף לי מאוד לאמן אותה".
תמתין בסבלנות לטוקיו 2020
למרות הישגיה היפים, אם לא תתחולל הפתעה מרעישה מינצקר לא תשתתף באולימפיאדת ריו הקרובה. היא תיאלץ להיאזר בסבלנות ולחכות להזדמנות שלה רק בטוקיו, בעוד ארבע שנים, כשתהיה בת 27.
הסיבה לכך נעוצה קודם כל בשיטת ההעפלה לאולימפיאדה. בכל משקל מותר למדינה לשלוח נציגה אחת בלבד. במשקל בו מתחרה מינצקר יש מלבדה עוד שתי ספורטאיות בולטות, שירה ראשוני ואמלי רוסנו, כך שמראש היה ברור שהתחרות על הכרטיס לאולימפיאדה תהיה קשה במיוחד.
העניין הופך למורכב ובעייתי יותר שכן לתחרויות הגראנד סלאם והגראנד פרי, המעניקות ניקוד משמעותי בדירוג העולמי, הקובע בסופו של דבר את הנציגים לאולימפיאדה, מותר למדינה לשלוח רק שני ספורטאים בכל משקל. במשך רוב הקמפיין האולימפי מינצקר הייתה על התקן הספורטאית השלישית ונותרה מחוץ לתחרויות רבות סבב הגראנד פרי.
בהזדמנויות שכן קיבלה, כמו למשל באליפות אירופה לבוגרות או בתחרויות גראנד פרי בקרואטיה, טורקיה וגיאורגיה היא פחות הצליחה, וכך מצאה את עצמה מתחרה בעיקר בסבב הנמוך יותר, אירופה הפתוחה, המעניק נקודות דירוג מעטות ביחס לסבבי הגראנד פרי והגראנד סלאם.
את מרגישה פספוס בכך שלא תתחרי כבר באולימפיאדת ריו?
"לפעמים אני חושבת על זה, אבל מצד שני אני אומרת שגם אם הייתי יוצאת לכל התחרויות הגדולות, מצד אחד כן היה לי ניסיון, מצד שני אולי לא הייתי עוברת את כל התהליך שעברתי עם עצמי. אולי הייתי מקבלת בראש פעם אחר פעם והייתי נכנסת למעגל של הפסדים ואכזבות והייתי מפסיקה ליהנות ממה שאני אוהבת. אני משתדלת לא לחשוב על מה היה יכול להיות, אלא על מה שקורה עכשיו".
ובכל זאת, זה לא מתסכל לראות שמריצים ספורטאיות אחרות ואת נשארת מאחור?
"ברור שיש תסכול לפעמים, כי אני אומרת לעצמי: 'למה אני לא שם? אני גם יכולה', אבל ניסיתי לא להיכנס לזה יותר מדי, זה רק היה מכניס אותי לתסכול גדול יותר. ניסיתי לחשוב איך זה יכול לתרום לי ולחזק את עצמי מנטאלית ופיזית. כשיש כמה ספורטאים שמתחרים באותו המשקל, זה מאוד קשה ותחרותי, אבל זה דחף אותי להוכיח את עצמי בתחרויות הקטנות יותר. אני רוצה להוכיח שהמקום שלי בתחרויות הגדולות, ואני עוד אגיע לשם ואזכה במדליות. החלום שלי הוא לא להשתתף באולימפיאדה, אלא לזכות שם במדליה. אני אחת שיכולה לאבד סבלנות מהר, אבל כנראה שהבנתי שלפעמים סבלנות כן משתלמת".
הרשקו הוסיף: "אנחנו מסמנים את מינצקר כבר הרבה זמן לטוקיו 2020, היא ספורטאית צעירה ואני מאמין שעד לטוקיו יוכלו להיות לנו כמה ספורטאיות בכירות במשקל הזה בטופ העולמי. אנחנו לוקחים בחשבון את ההישגים שלה ולהערכתי היא תשתתף בקרוב בטורניר גראנד פרי. לקראת אליפות אירופה אני אצטרך להחליט אם לשלוח אותה או את אמלי רוסנו יחד עם שירה".
בדיעבד, אתה מצטער שלא הרצתם אותה כבר לריו?
"יש עניין של עיתוי בספורט, במיוחד בקמפיין אולימפי. היא קיבלה הזדמנויות, אבל זה היה קצת מוקדם מדי. כרגע שירה צברה המון נקודות, ניצחה יריבות בכל הרמות והמציאות מראה שהיא זו שנמצאת שם. אני מאוד מרוצה מנועה והיא הוכיחה את עצמה. חשוב לזכור שהיא בתחילת הקריירה ולא בסופה. אנחנו ממשיכים קדימה והיא תקבל את ההזדמנויות שלה".
"הייתי צריכה להיות אלופת אירופה"
את הישג השיא שלה השנה רשמה מינצקר בברטיסלאבה שבסלובקיה, שם העפילה לגמר אליפות אירופה עד גיל 23 וזכתה בסופו של דבר במדליית הכסף. זו לא הפעם הראשונה שהיא עומדת על הפודיום באליפות יבשתית. עוד ב-2012 היא הייתה סגנית אלופת אירופה עד גיל 20 ושנה לאחר מכן זכתה במדליית ארד באליפות עד גיל 23.
"הרגשתי פספוס", היא מספרת, "לא רק שהייתי יכולה להיות אלופת אירופה, הייתי צריכה להיות. אני לא עצובה ממדליית הכסף, אבל יכולתי להיות יותר שמחה".
לצד אימוניה בנבחרת תחת הרשקו, מינצקר מתאמנת גם במכבי הרצליה אצל המאמן המלווה אותה מגיל 8, אלעד חביון. כיאה לשיתוף פעולה כה ארוך, נוצר ביניהם קשר מיוחד. "בזכותי אלעד
למד להתמודד עם בכי של בנות", היא מספרת, "היה לו חלק חשוב בתהליך הארוך שעברתי בג'ודו, הוא מאוד מאזן אותי. כמעט תמיד כשהוא אומר לי משהו הוא צודק, ואני שונאת את זה שהוא צודק. איך שאני רואה שהוא בא להגיד לי 'אמרתי לך', אני עושה לו: 'אל!', אבל שנינו יודעים שהוא צדק". מיד לאחר מכן היא מוסיפה בקריצה: "כנראה שכמו כל אישה, אני מתעצבנת כשהגבר צודק".
כשהיא לא על מזרן הג'ודו, אירוע נדיר למדי בהתחשב בכך שהיא מתאמנת פעמיים ביום ויוצאת לתחרויות בחו"ל, מינצקר לומדת לתואר במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. למרות האהבה הגדולה שלה לג'ודו, בשעות הפנאי ספק אם תמצאו אותה יושבת מול הטלוויזיה או מול YouTube וצופה בקרבות. "נורא קשה לי לשבת ולראות קרבות", היא מודה, "אני אוהבת את האקשן, את הזריקה, את הסיומת. כשיושבים וצופים בתחרות, אני לרוב בוהה ואיכשהו ברגע שאסתובב הצידה יהיה האיפון הכי יפה של התחרות. יום שלם אני לא מסוגלת לשבת ולראות תחרות, אני צופה בקרבות של חברי הנבחרת, בעוד כמה קרבות נבחרים וגם בזה קשה לי להתרכז. האמת שגם כששואלים אותי מה עשיתי בקרב, אני ברוב המקרים לא זוכרת".
בימים אלו ממשיכה מינצקר בעבודה קשה באימונים. בעוד שבועיים היא תתחרה בטורניר בניו-יורק, ובהמשך כפי שאמר הרשקו היא עשויה להשתתף בטורניר בסבב הגראנד פרי ואולי גם באליפות אירופה שתיערך בסוף אפריל ברוסיה. ומה עם הבכי שאפיין אותה בילדותה? "המינון שלו ירד משמעותית", מכריזה מינצקר, "היום מכל הפסד אני רק צומחת ונהיית חזקה יותר. יש עדיין מצבים שאני מתפוצצת מרגשות ובוכה, אבל די התגברתי על זה. אפילו אחרי ההפסד בגמר אליפות אירופה לא בכיתי".
לפנייה לכתב/ת 
