בדרך לבית הלבן עוצרים בהוליווד
לפני שיצאו למירוץ על משרת הנשיא האמריקני, הופיעו כמה מהמתמודדים כשחקנים בסרטים - בתפקידים פחות מחייבים. ברני סנדרס גילם רב בחתונה יהודית, דונלד טראמפ צץ ב"זולנדר" ו"שכחו אותי בבית 2", והילרי קלינטון החמיצה סרט על חייה. ומי ניתח את מאט דיימון? מועמדים לנשיאות, לא לאוסקר
האם בכירי המפלגה הרפובליקנית יצליחו לבלום את התנופה של דונלד טראמפ בדרך לניצחון בבחירות על הנהגתה? האם יש מישהו שיכול לעצור את הילרי קלינטון במירוץ לראשות המפלגה הדמוקרטית? ומה צפוי לנו בקרב האמיתי על נשיאות ארצות הברית? המגמות המסתמנות די ברורות, אבל מוקדם עדיין להכריז על תוצאות האמת. הרבה עימותים, השלכת רפש, בדיחות גסות ותשדירים סנסציונים עומדים בפנינו. בינתיים ינסו הקמפיינרים למצוא מידע אישי רגיש, ואם אפשר מביך, מעברם של הפוליטיקאים. אנחנו מצדנו הצטרפנו עם גילויים משלנו - מההופעות הקולנועיות שלהם.
הצלחה בהוליווד - בירת תעשיית הפנטזיות שבחוף המערבי של ארצות הברית, היא קן שיגור לא מופרך לשגשוג גם בוושינגטון - בירת העניינים המציאותיים והקודרים שבחוף המזרחי. רונלד רייגן הוא הדוגמה הבולטת ביותר להסבה מוצלחת מכוכב קולנוע לפוליטיקאי, אך הנשיא ששלט ביד רמה במדינה בשנות ה-80, אינו היחיד. כמה וכמה שחקנים ניסו את מזלם בשדה זה, ולא מעט מהם הצליחו. כך למשל קלינט איסטווד שכיהן כראש עיריית כרמל בקליפורניה, וארנולד שוורצנגר שפילס דרכו מאל.איי. ללשכת מושל קליפורניה בבירה סקרמנטו.
בקרב המועמדים במירוץ הנוכחי אין שחקנים. אנחנו רואים אותם מקשקשים כל היום בטלוויזיה, אבל הם עושים זאת בעיקר בתוכניות האקטואליה השונות. אפילו טראמפ בעל הנוכחות התקשורתית הצבעונית והרעשנית אינו בוגר הסטודיו של לי שטרסברג או כל בית ספר אחר למשחק. ולמרות זאת, כמה מהם הבליחו פה ושם על המסך הגדול. בואו תראו אותם ברגעי השיא הקולנועיים שלהם:
מי שמפתיע יותר מכולם הוא ברני סנדרס, הסנטור הסוציאליסט ממדינת ורמונט, שמתעקש להמשיך ולתת פייט להילרי קלינטון עד להפסד המסתמן בסוף הדרך. סנדרס בן ה-74 הואשם לאחרונה כי הוא מנסה להסתיר את יהדותו. נראה כי מי שהטיחו בו את הדברים הללו לא נתקלו בהופעתו בדרמה הקומית "My X-Girlfriend's Wedding Reception" של הבמאי הארגנטיני מרטין חוגי מ-1999.
עלילת הסרט דל התקציב הזה מלווה את חתונתה של כלה יהודייה כשרה בשם ליסה ווינסטין (בגילומה של כוכבת הפופ מהאייטיז דבי גיבסון) עם חתן ממוצא איטלקי. כל זאת כשהאקס שלה מנגן בתזמורת. סנדרס - אז בן 58 - מופיע מעל בימת הטקס כשעל שערו הלבן כיפה שחורה. הוא מציג את עצמו כרב מני שביץ, ומברך את הזוג. אך מה שמתחיל בנאום על כך ש"היום אנחנו חוגגים את החיים", ממשיך בדברי תוככה נגד קבוצת הבייסבול ניו יורק דודג'רס שנטשה ללוס אנג'לס. הוא מעלה זכרונות מחוויותיו כאוהד במגרש, ואחרי שהפסיק הוא מנחם ש"תמיד יכול להיות יותר גרוע" ומשגר את האורחים לאוכל:
"My X-Girlfriend's Wedding Reception" אינה ההופעה הקולנועית היחידה בפילמוגרפיה המצומצמת של סנדרס. 11 שנים לפני כן הוא צץ לרגע בסרט "Sweet Hearts Dance" של רוברט גרינווד. גם פה מדובר בדרמה קומית רומנטית, כנראה הז'אנר החביב על הסוציאליסט העיקש. התפקיד שלו קטן יותר כשכן על סף דלתו המקבל פני ילדים בהאלווין, אבל זה רק טבעי כשלצדך גונבים את ההצגה הכוכבים סוזן סרנדון, דון ג'ונסון, ג'ף דניאלס ואליזבת' פרקינס:
מרטין או'מאלי, שהתחיל כמועמד השלישי להנהגת המפלגה הדמוקרטית, פרש בינתיים מהזירה, אבל לפחות הוא יכול להגיד שהוא ניסה לרוץ לתפקיד - וגם שהוא חלק סט צילומים אחד עם ג'ון טרבולטה וחואקין פיניקס. זה קרה ב-2004 בסרט "סולם 49" בבימויו של ג'יי ראסל. שני הכוכבים ההוליוודים גילמו כבאים נועזים מהעיר בולטימור המסכנים חייהם כדי להציל תושבים. באותם הזמנים או'מאלי בן ה-53 כיהן כראש עיריית בולטימור, ובעצם גילם את עצמו גם בסרט בטקס הענקת המדליות ללוחמי האש:
גם בן קרסון נאלץ לפרוש מהמירוץ בצד השני של המתרס - במפלגה הרפובליקנית. המועמד האפרו-אמריקני מדטרויט זינק תחילה בסקרים, אולם דעך בהצבעות עצמן והחליט לסגת. קורות החיים שלו מפארים את הקריירה שלו כרופא מצליח, אולם מתברר כי בעברו של הדוקטור יש גם הופעה בקומדיה המטורפת של האחים בובי ופיטר פארלי "תקועים לנצח" מ-2003.
מאט דיימון וגרג קיניר מגלמים בסרט שני תאומים שמנסים להגשים חלום ולהפוך לשחקנים בהוליווד. בדרך הם פוגשים את אווה מנדס, שר ואחרים. קרסון עצמו הגשים פנטזיה עם הופעה קצרה בסרט בתפקיד חייו - כ...רופא. הוא אפילו נקרא שם ד"ר קרסון כשהוא מנתח את דיימון וקיניר, ומותח את מנדס כשהוא מבשר לה ש"הם הלכו", ואז מוסיף: "הניתוח היה הצלחה מסחררת":
מי שעושה הרבה רעש בזירה הפוליטית - דונלד טראמפ - הוא גם זה שיכול להתגאות בעשייה הקולנועית העשירה והמגוונת מכולם לאורך השנים. זה די מתקבל על הדעת כיוון שהרבה לפני שצץ כפוליטיקאי, טראמפ היה איש עסקים ראוותני ורהבתני עם משיכה לפרובוקציות. הוא היה נוכח מאוד בתקשורת מאחורי הקלעים (הפיק את טקס מיס יוניברס לאורך שנים), וגם מול המצלמה כשהתייצב להופעות אורח בסדרות טלוויזיה וסרטים שונים. הדמות שלו היתה כל כך צבעונית בציבוריות האמריקנית, כך שבדרך כלל הוא מגלם את עצמו.
את טראמפ הצעיר ראינו בסדרות "הנסיך המדליק מבל אייר", "נאני", "ספין סיטי", "סקס והעיר הגדולה" ועוד, אבל הפילמוגרפיה חושפת שלל הופעות אורח על המסך הגדול מסוף שנות ה-80 ועד ממש לאחרונה. ב"Ghosts Can't Do It" מ-1989 הוא הבליח לצד בו דרק הבלונדינית, ב"שכחו אותי בבית 2" (1992) הוא כנראה הפחיד את מקולי קלקין יותר מכולם. וופי גולדברג פגשה אותו ב"אדי" (1996) והיום בוודאי מתחרטת על זה. ב"54" (1998) היתה לו הזדמנות לרקוד עם ראיין פיליפה ונב קמפבל, וב"סלבריטי" של וודי אלן (1998) חלק את המסך עם ליאונרדו דיקפריו ומלני גריפית בין השאר.
ההופעה הבולטת ביותר שלו היתה כמובן ב"זולנדר" של בן סטילר מ-2001, כי איך אפשר לוותר על דמות מוטרפת ואקסצנטרית מהמציאות כמו טראמפ. ואכן אפשר להבחין בו יושב בקהל במהלך טקס דוגמני השנה - קצת כמו שנהג לעשות באירועי מלכות היופי שלו. הוא לא שב לסרט ההמשך "זולנדר 2" שיצא לאחרונה, אך זכה לכמה דחקות על חשבונו מצד דרק זולנדר (סטילר) והנסל (אוון ווילסון) במערכון פוליטי ב"סאטרדיי נייט לייב". מאז הופיע בקומדיה "מרמלייד" (2004), וגם בסרט האימה המטופש למראה של ג'ו אסטבז (אחיו של מרטין שין) "Horrorween" מ-2011. או האימה, עכשיו במציאות.
המתחרה היחיד שנותר לטראמפ על ראשות המפלגה הרפובליקנית הוא טד קרוז, הסנטור הטקסני הידוע כנוצרי אדוק. אבל על אף עמדותיו השמרניות, מסתבר שגם הוא שאף בצעירותו להיות שחקן קולנוע. בראיון שנערך השבוע בתוכנית האירוח של ג'ימי קימל, חשף קרוז את חלומות הנעורים שלו. "כשלמדתי בתיכון, השתתפתי בהרבה הצגות וממש חשבתי על לפרוש מבית ספר ולצאת לקליפורניה כדי לנסות להיות שחקן", סיפר בניסיון לא מוצלח במיוחד לאוורר את תדמיתו. אז מה מנע ממנו להגשים את הפנטזיה? "לא נראיתי טוב, ולא היה לי כישרון". יש האומרים שהוא לא יותר מוצלח כפוליטיקאי.
קרוז השבוע בתוכנית של ג'ימי קימל
ומה עם הילרי קלינטון? בינתיים נראה שבמירוץ להוליווד היא מפסידה. ברזומה שלה יש הופעות משעשעות כאורחת בסאטרדיי נייט לייב, אבל לא כשחקנית דרמטית על המסך הגדול. דמותה היתה אמורה לעמוד במרכז עלילת סרטו של ג'יימס פונסולד "רודהאם", שעל הפקתו הוכרז לפני שנתיים והוא מבוסס על פועלה של עורכת הדין הצעירה הילרי רודהאם במהלך הדחתו של הנשיא ריצ'רד ניקסון. עם זאת, קשיים במימון הפרויקט הביאו לגניזתו על ידי ראשי אולפני ליונסגייט. בניגוד לקמפיין הפוליטי שלה, כאן הילרי כנראה מתקשה לגייס תורמים. טוב, היא מתרכזת במה שחשוב.
