המטרה: לונדון / טוטנהאם וארסנל נאבקות
128 שנות יריבות בין שני המועדונים מצפון הבירה יגיעו לשיאן בשבת, כאשר השתיים יילחמו בקרב עם השלכות על מאבק האליפות. מתי הייתה הפעם האחרונה בה הספרס סיימו מעל התותחנים, ומיהו "סיינט טוטרינגהאם"?
כבר 20 שנה, בלי הפסקה, חוגגים אוהדי ארסנל את "סיינט טוטרינגהאם דיי". לא, אין קדוש כזה, אבל האוהדים החליטו שבכל עונה, ברגע שארסנל מבטיחה שתקדים את טוטנהאם בטבלת הפרמייר ליג, תהיה להם סיבה למסיבה. ישנם משחקי דרבי רבים בלונדון, ובשנים האחרונות היריבות החמה ביותר בעיר הייתה בין ארסנל וצ'לסי, במיוחד בימים בהם ז'וזה מוריניו נהנה להרגיז את ארסן ונגר. אולם מבחינה היסטורית הדרבי הגדול ביותר הוא כמובן זה שבין שתי השכנות מצפון העיר, ארסנל וטוטנהאם.
1995 הייתה השנה האחרונה שבה ה"ספרס" סיימו לפני ארסנל בטבלה הסופית, הפעם האחרונה שבה ארסנל לא הייתה קבוצת צמרת – וזה היה באמת מזמן, כשארסן ונגר אימן בליגה היפנית. והנה העונה, יותר מאשר בכל עונה אחרת בשני העשורים האחרונים, יש סיכוי מצוין שטוטנהאם לא רק שתקדים את היריבה הגדולה שלה בטבלה, אלא אפילו תזכה באליפות. וזה דבר שלא קרה כבר 55 שנה.
בשבת בצהריים (14.45) תארח טוטנהאם את ארסנל בווייט הארט ליין, באחד ממשחקי הדרבי הגדולים ביותר ב-128 שנות היריבות, ויש הטוענים, הגדול ביותר אי פעם. שכן זו הפעם הראשונה ששתי הקבוצות גם יחד נמצאות במאבק על האליפות, כשנותרו 10 מחזורים בלבד לסיום העונה.
ביום רביעי גם טוטנהאם וגם ארסנל הפסידו, ואיבדו גובה לעומת לסטר, המוליכה המפתיעה. התרנגולים הפסידו 1:0 בדרבי עיקש לווסטהאם הנהדרת, אולם המאמן הארגנטינאי מאוריסיו פוצ'טינו לא לקח יותר מדי ללב את ההפסד. הקבוצה שלו אמנם החמיצה הזדמנות טובה להעפיל לפסגת הליגה, אולם היא נמצאת במרחק שלוש נקודות בלבד מלסטר, וזה היה בסך הכל הפסדה הרביעי העונה בליגה.
בארסנל הסיפור שונה לחלוטין. ההפסד הביתי, 2:1 לסוונזי, התקבל בתדהמה. בכל זאת, סוונזי היא לא מאריות הליגה וארסנל הייתה חייבת לנצח אותה כדי להישאר עם סיכוי טוב לזכות באליפות ראשונה מאז 2004. ונגר היה בהלם אחרי ההפסד השביעי העונה בליגה והתקשה לדבר עם התקשורת. האוהדים שרקו לו בוז וקראו לו להתפטר. בעקבות ההפסד הפער מלסטר גדל ל-6 נקודות והסיכוי לאליפות הולך ומתרחק. זה היה ההפסד שלישי ברציפות לתותחנים, מה שלא קרה להם מאז 2012. ואם הם יפסידו בשבת בדרבי, זה יהיה הפסד רביעי ברציפות – וזה כבר משהו שלא קרה לארסנל 13 שנים וחצי.
ארסנל ניצחה העונה בווייט הארט ליין, אבל זה היה במסגרת גביע הליגה. עכשיו זה סיפור אחר לחלוטין, זה קרב על האליפות. אם ארסנל תנצח, היא תחזור למאבק. אם תפסיד, לא רק שהיא תצא כמעט סופית מהמרוץ, זה גם יהיה כנראה הסימן הברור ביותר למהפך היסטורי בצפון לונדון: שטוטנהאם היא כעת הבכירה מבין השתיים.
מבחינה היסטורית, אין בכלל מה להשוות. טוטנהאם אומנם נוסדה ארבע שנים לפני ארסנל, ב-1882, אולם בכל 134 שנות קיומה היא זכתה רק בשתי אליפויות ובשמונה גביעים. ארסנל, לעומתה, זכתה באליפות לא פחות מ-13 פעמים ועוד 12 פעמים הניפה את הגביע האנגלי. ארסנל אמנם לא זכתה בליגת האלופות, אבל הגיעה ב-2006 לגמר ומשחקת במפעל בקביעות. טוטנהאם השתתפה בצ'מפיונס ליג פעם אחת בלבד.
בשני העשורים האחרונים, מאז שוונגר הגיע לארסנל, הפער האיכותי והכלכלי בין שני המועדונים רק הלך וגדל. בעוד שארסנל הפכה לאחת הקבוצות הטובות והבכירות באירופה, טוטנהאם דישדשה הרחק מאחור. ובשעה שארסנל עברה מאיצטדיון הייבורי המיושן והקטן לאיצטדיון האמירויות המפואר, הספרס המשיכו לשחק בווייט הארט ליין, מתקן שהוקם ב-1899!
שלוש פעמים במהלך העשור האחרון טוטנהאם הקדימה את ארסנל בטבלה בתחילת חודש מארס, אולם תמיד כשלה ברגע האמת ואיפשרה לאוהדי התותחנים לחגוג את "יום טוטרינגהאם הקדוש". ב-2006 טוטנהאם של המאמן ההולנדי מרטין יול הקדימה את ארסנל בנקודה ערב מחזור הסיום. אבל אז לקו כמה משחקני הקבוצה בהרעלת קיבה אחרי שאכלו לזניה מקולקלת, וטוטנהאם בהרכב חסר הפסידה לווסטהאם ואיפשרה לארסנל לחלוף על פניה...
לפני ארבע שנים טוטנהאם הקדימה את ארסנל ב-10 נקודות ערב הדרבי, וכאשר השחקנים של הארי רדנאפ עלו ליתרון 0:2 לעיני הקהל הביתי, נראה היה שהקללה הוסרה. אבל אז חל מהפך מדהים, ארסנל ניצחה 2:5 וכמובן שסיימה את העונה לפני ה"ספרס". גם בעונה שלאחר מכן טוטנהאם כבר הובילה בשבע נקודות יתרון כשנותרו 10 מחזורים לסיום, והאמינה שתצליח "לגנוב" לארסנל את המקום לליגת האלופות. ושוב, כמו תמיד, זה לא קרה. הפיניש של התותחנים היה מצוין והשאיר את טוטנהאם מאחור.
אז האם העונה המשוגעת הנוכחית של הפרמייר ליג תשים קץ ל-20 שנות דומיננטיות אדומה בצפון לונדון? אין ספק שהדרבי בשבת בצהריים ייתן לנו חלק מהתשובה. מה שבטוח הוא שהיריבות הזו, שהחלה לפני כמעט 130 שנה, לא תיעצר כאן.
המפגש הראשון בין שתי הקבוצות, שהיה ידידותי, נרשם ב-19 בנובמבר 1887 - ולא הגיע לסיומו. 15 דקות לסיום, כשטוטנהאם מובילה 1:2, החליט השופט להפסיק את המשחק כשהחשיכה ירדה על המגרש. עמודי תאורה עוד לא היו אז, כמובן.
ארסנל ניצחה בדרבי הליגה הראשון 0:1, וזה היה ב-4 בדצמבר 1909. אולם היריבות הפכה להיות ממשית רק ב-1913, כשארסנל עברה לאצטדיון החדש שלה, הייבורי, שנמצא במרחק של 6 ק"מ בלבד מווייט הארט ליין. אפשר לומר שאז החלה להיווצר היריבות הגדולה בין שני המועדונים, שהאוהדים שלהם הגיעו מאותן שכונות בצפונה של בירת אנגליה.
היריבות הפכה לשנאה של ממש ב-1919, כשהליגה האנגלית התחדשה לאחר ארבע שנות הפסקה בשל מלחמת העולם הראשונה. ראשי הליגה החליטו להגדיל את מספר הקבוצות בליגה הראשונה מ-20 ל-22 ובהחלטה שערורייתית קבעו כי טוטנהאם, שסיימה אחרונה בעונת 1914-15, תרד לליגה השנייה ובמקומה תעלה ארסנל – שסיימה במקום החמישי בליגה השנייה!
למעלה ממאה שנה עברו מאז, אבל עד היום טוענים אוהדי טוטנהאם כי סר הנרי נוריס, יו"ר ארסנל, היה זה שדאג להעביר את ההחלטה המוזרה באמצעים לא כשרים. אגב, מאז ארסנל משחקת באופן רצוף בליגה הבכירה, יותר מכל קבוצה אחרת.
היריבות הלכה ונחלשה בחצי הראשון של המאה ה-20, שכן במשך שנים ארוכות טוטנהאם שיחקה בליגה השנייה. אבל היא חזרה בגדול ב-1950 ושנה לאחר מכן זכתה באליפות הראשונה שלה. עוד עשור חלף וב-1961 הגיעה העונה המפוארת ביותר בהיסטוריה של ה"ספרס", כשהפכה לקבוצה הראשונה במאה ה-20 שזוכה בדאבל.
המנג'ר האגדי בילי ניקולסון ומרבית שחקני הקבוצה המיתולוגית ההיא כבר אינם בין החיים, אבל אחד הכוכבים, קליף ג'ונס בן ה-81, עדיין מגיע לעתים למשחקי הבית ואפילו יורד אל הדשא במחצית כדי לקבל את אהבת הקהל.
התגובה של ארסנל הגיעה 10 שנים בדיוק לאחר מכן, כשזכתה בדאבל השני של המאה ה-20, ב-1971. ושמחת האוהדים הייתה גדולה במיוחד מאחר שאת האליפות היא הבטיחה במחזור הסיום, עם ניצחון 0:1 על טוטנהאם בווייט הארט ליין, משער של ריי קנדי בדקה ה-87.
33 שנים לאחר מכן ההיסטוריה חזרה על עצמה. ב-25 באפריל 2004 ארסנל הגיעה לווייט הארט ליין במחזור הסיום כשהיא צריכה נקודה כדי לזכות באליפות. אחרי 35 דקות היא הוליכה 0:2 משערים של פטריק ויירה ורובר פירס. אבל טוטנהאם נלחמה על כבודה וג'יימי רדנאפ ורובי קין השוו ל-2:2. הכבוד נשמר, אבל ארסנל זכתה באליפות במגרשה של היריבה הנצחית, בדיוק כמו ב-1971. וזו הייתה אליפות מיוחדת, זו שבה ארסנל לא הפסידה ולו משחק אחד. מי היה יכול אז לשער שזו גם תהיה האליפות האחרונה...
גם לטוטנהאם היו ניצחונות גדולים ובלתי נשכחים. ב-14 באפריל 1991 שתי היריבות המושבעות נפגשו בחצי גמר הגביע בוומבלי. 5 דקות מהפתיחה פול גאסקוין כבש בבעיטה חופשית מדהימה מ-30 מטר. רבים מאוהדי טוטנהאם מחשיבים את השער הזה של "גאזה" כגדול ביותר בהיסטוריה של הקבוצה. גארי לינקר כבש בהמשך צמד, טוטנהאם ניצחה 1:3, מנעה מארסנל להשלים דאבל וזכתה בעצמה בגביע.
מאז אוהדי טוטנהאם מציינים בכל שנה את ה-14 באפריל כ"סיינט הוטספר דיי" (נכון, גם הקדוש הזה לא היה ולא נברא), שנחגג באופן מיוחד ב-2010, כשבתאריך המדויק הקבוצה שלהם ניצחה את ארסנל 1:2.
עוד משחק בלתי נשכח התקיים בספטמבר 1998 כשארסנל ניצחה 2:3 וכל חמשת השערים הובקעו בתוך 12 דקות. "גאזה" כבש אחד מהם בלי נעל, שאותה איבד בתחילת המהלך... ובאוקטובר 2008 ארסנל הוליכה 2:4 עד לדקה ה-89, ואז ג'רמיין ג'נאס וארון לנון כבשו בתוך דקה כדי לקבוע 4:4 מטורף.
היריבות הגדולה היא לא רק בקרב האוהדים. עובדה, מעט מאוד שחקנים עברו במהלך השנים בין הקבוצות. רק 7 עברו מארסנל לטוטנהאם, כולל אלו שלא עשו זאת באופן ישיר, ורק 8 עשו את הדרך ההפוכה. והיחיד ב-40 השנים האחרונות שעבר מטוטנהאם לארסנל היה הבלם סול קמפבל.
מאותו רגע בו קמפבל חתם בארסנל ב-2001, הוא הפך לשחקן השנוא ביותר על אוהדי הספרס שמכנים אותו "ג'ודאס" (כלומר, בוגד). עד כמה השנאה לקמפבל הייתה אדירה יעיד הסיפור של ארבעה אוהדי טוטנהאם, ש-8 שנים לאחר המעבר שלו, הושעו מלהיכנס לאצטדיוני כדורגל במשך 3 שנים, לאחר שנמצאו אשמים בהשמעת שירים גזעניים והומופוביים כלפיו.
המאזן ההיסטורי נוטה לטובת ארסנל, שעד היום ניצחה ב-78 מ-182 המשחקים בכל המסגרות. טוטנהאם ניצחה ב-55 ועוד 49 הסתיימו בתיקו. אגב, ארסנל הבקיעה ב-41 מ-42 משחקי הדרבי האחרונים!
אבל עם כל הכבוד להיסטוריה ולסטטיסטיקה, טוטנהאם מגיעה בשבת פייבוריטית לדרבי הזה. ארסנל תתייצב למשחק בלי שוערה פטר צ'ך, שנפצע מול סוונזי, ובמוראל שפוף. אלכסיס סאנצ'ס הודה: "לפעמים אין לנו את הרעב לנצח ולזכות בתארים".
כפי שזה נראה כרגע, אוהדי ארסנל לא יזכו לחגוג העונה את "יום טוטרינגהאם הקדוש". ומי יודע, אולי אפילו ייאלצו לראות לחרדתם את האוטובוס הלבן-כחול של טוטנהאם עושה באמצע חודש מאי סיבוב ניצחון ברחובות של צפון לונדון.
לפנייה לכתב/ת 
