ליאונרדו דיקפריו, שיקרת!
בנאומו בטקס האוסקר, הודה ליאונרדו דיקפריו לבמאי הדרמה "חיי הילד הזה", שנתן לו את הזדמנות הראשונה בקולנוע. אלא שאת הבכורה הקולנועית שלו ערך בכלל בגיל 15 בזוועתון הטראשי "קריטרס 3", ממנו הוא מתכחש היום, ובצדק מבחינתו. בדיוק בגלל מקרים כאלו אנחנו חונכים פה את המדור "תראו מה מצאנו בזבל", בו נחשוף חורים שחורים בקריירה של הכוכבים הגדולים
דרך ארוכה, פתלתלה ורצופת עליות ומורדות עבר ליאונרדו דיקפריו עד לזכייתו באוסקר על תרומתו כשחקן ראשי לדרמה "האיש שנולד מחדש". כשפסלון מוזהב בידיו פתח השחקן הנרגש בנאום הניצחון שלו. אחרי התודות השגרתיות לשותפיו ליצירה, ורגע לפני שהזהיר את האנושות מפני התחממות כדור הארץ, ביקש ליאו לפרגן גם לבמאי מייקל קייטון-ג'ונס - שעבד איתו ל"חיי הילד הזה" ב-1993. "הוא ליהק אותי לסרט הראשון שלי", הכריז מול כל העולם כשהוא ניצב על במת תיאטרון דולבי.
באמת ליאו? אתה רציני? חשבת שלא נגלה?
כנראה שבגיל 41 דיקפריו פיתח שיכחה קלה, ובעיקר נוחה לתחילת הדרך הקולנועית שלו. או שהוא פשוט שיקר. בניגוד לדברים שנשא בטקס האוסקר, הקריירה שלו לא נפתחה לצד רוברט דה-נירו ואלן בירקין בעיבוד של קייטון-ג'ונס לספרו של טוביאס וולף, אלא שנתיים לפני בזוועתון הטראשי "קריטרס 3" - חור שחור בקורות החיים של השחקן, כזה שהיה מעדיף שייעלם מן העולם לעד.
אבל בגלל זה אנחנו פה עם המדור החדש שלנו "תראו מה מצאנו בזבל", בו נאיר פינות חשוכות בקריירות של גדולי השחקנים, נזכור ונזכיר את נקודות השפל שלהם, וככל הנראה גם נביך אותם קצת. לא, אין הכוונה להתעסק בהופעה גרועה כזו או אחרת, אלא במפגני נפל של ממש בפרויקטים דלי תקציב ועלובים. המיץ של הזבל אפשר להגיד. במקרה של זוכה האוסקר הטרי, מדובר בזוועתון האימה "קריטרס 3" שהפיקו בארי אופר ורופרט הארווי ב-1991 - ובו רשם דיקפריו את הבכורה הקולנועית שלו, והוא בן 15 בלבד.
"בניגוד לדברי ליאו בנאום האוסקר שלו, 'חיי הילד הזה' לא היה סרטו הראשון", קובע מפיק "קריטרס 3" בשיחה עם ynet, "אני מניח שהוא מעדיף שלא יזכירו לו את הסרט, וזה די ברור ממסרים אחרים שקיבלנו לאורך השנים".
דיקפריו יכול אולי להתכחש לבכורה הקולנועית שלו, אבל אנחנו דווקא סקרנים לגביה. קורות החיים של הכוכב מלאים בתפקידים מגוונים בשירותם של טובי הבמאים. "מה עובר על גילברט" של לאסה הלסטרום (1993), "החוף" של דני בויל (2000), "תפוס אותי אם תוכל" של סטיבן שפילברג (2002), וכמובן שאי אפשר לשכוח את תפקיד חייו מ"טיטאניק" (1997) זוכה האוסקר של ג'יימס קמרון.
גם כשהנער הנצחי התבגר ואותות הזמן ניכרו על הבייביפייס שלו, הוא המשיך לזכות להצעות מפתות מטובי היוצרים על המסך הגדול, ומהיפות בנשים מאחורי הקלעים. קלינט איסטווד ליהק אותו ל"ג'יי. אדגר" (2011), קוונטין טרנטינו ל"ג'אנגו חסר מעצורים" (2012), ובאז לורמן שעבד איתו על "רומיאו ויוליה" ב-1996 השיב אותו אל חיקו בעיבוד החדש ל"גטסבי הגדול" (2013). כמובן שהאב המאמץ הרשמי שלו נשאר מרטין סקורסזה שבנה עליו בלא פחות מחמישה סרטים: "כנופיות ניו יורק" (2002), "הטייס" (2004), "השתולים" (2006), "שאטר איילנד" (2010) ו"הזאב מוול סטריט" (2014).
כל כך הרבה הופעות בלתי נשכחות של השחקן המהולל שחי ונושם את הקולנוע האמריקני ב-25 השנים האחרונות. עכשיו כשיש לו פסלון מוזהב ביד, אפשר להגיד שדיקפריו נמצא בשיא הקריירה שלו. אבל אנחנו מעוניינים לחקור איך ומתי היא התחילה בעצם? מהפיסגה הזו - עליה הוא ניצב כיום ומתבונן על כדור הארץ הגווע (ביום בהיר אפשר לראות את בתי הזיקוק של חיפה), אפשר גם להביט מטה. וכשאנחנו מדברים על להביט מטה, אנחנו מתכוונים לממש למטה. לקרקעית. שם נוכל להבחין ב"קריטרס 3" - הכתם השחור ברזומה של ליאו. זהו סרטו הראשון אי פעם, והוא כאמור עצמו מעדיף להתכחש אליו.
"קריטרס 3" הוא קומדיית אימה דלת תקציב, שניסתה להיאחז בשובל הריר הדביק שהותיר אחריו הסרט "גרמלינס". יצירת הקאלט ההיא מ-1984 היתה להשראה עבור הזוועתון הראשון שפתח את סדרת "קריטרס" שנתיים לאחר מכן. כמו הגרמלינס המרושעים, כך גם הקריטרס נראים לא מזיקים - רק במבט ראשון. מדובר בכדורי פרווה שהגיעו אלינו מהחלל החיצון. יש להם עיניים בוהקות, פה גדול עם שיניים חדות, ותיאבון בלתי ניתן להשבעה. אלו יצורים אוכלי כל, שמכרסמים בני אדם (או כל אורגניזם אחר בסביב) עד העצם. ואז תוקעים גרעפס.
הכוכב הגדול של הפרנצ'ייז היה בחור בשם דון קית' אופר, שגילם את צ'ארלי מקפאדן - מכונאי פשוט מקנזס שמגלה את סודם של החייזרים הגרגרניים, ומצטרף למצוד שמנהלים נגדם המדבירים הגלקטיים. השחקן האלמוני, שהיה שם בשני סרטי "קריטרס" הראשונים, חזר גם לזה השלישי שהפיק אחיו בארי אופר ביחד עם הארווי. על הסט של הבמאית קריסטין פיטרסון, הוא פגש נער בלונדיני ושמו ליאונרדו דיקפריו.
ב"קריטרס 3", דיקפריו גילם את ג'וש היפיוף הבלונדיני, בנו של איש נדל"ן תאב בצע. הוא מתאהב באנני החיננית (איימי ברוקס), אותה הוא פוגש במקרה במהלך משחק פריזבי. זמן קצר לאחר מכן אנחנו פוגשים אותו נלחם על חייו ביחד עם חברתו החדשה, אחיה הקטן ג'וני, אביהם, וגם השכנים. הם כולם לכודים בבניין מגורים, שהמפלצתונים הצמריריים מקננים בו. הם כבר הסתערו על השרת ובעל הבית (שהוא רק במקרה אביו של ג'וש, שהגיע לבניין כדי לפנות את אנני ומשפחתה) וכילו את גופותיהם. אבל זה לא מספיק, עכשיו הם רוצים עוד.
דיקפריו הגיע להפקת "קריטרס 3", כשמאחוריו ניסיון לא מבוטל עם הופעות פה ושם בסדרות טלוויזיה כמו "לאסי החדשה" ו"רוזאן". הוא זכה גם לגלם תפקיד ראשי בסדרה "Parenthood", ועם הרקע הזה לוהק לתפקיד בהמלצת המלהקת נינה אקסלרוד (שגם שיחקה בסרט). "הוא לא היה לגמרי אלמוני מבחינתנו, שכן שותפי בארי אופר הכיר את משפחתו", מעיד הארווי, ונזכר כי הוא התלהב בעיקר מבובות הקריטרס: "אני זוכר שהוא היה מאוד נרגש כשהן הופיעו לראשונה על הסט".
התפקיד של דיקפריו לא דרש ממנו יותר - קצת פעילות גופנית כמו טיפוס על סולמות וקפיצה מגגות, וכמה שורות שמאלציות פה ושם בתלונות שלו על אביו הנבזי או בדיאלוג עם הנערה בה התאהב. הארווי נזכר שבמהלך הצילומים פנה אליו השחקן הראשי וסיפר כי התקבל ל"חיי הילד הזה" של קייטון-ג'ונס, וביקש הפסקה לצורך קריאת התסריט ביחד עם רוברט דה-נירו. "זה לא הפתיע אותי כי כבר היה ברור באיזה כישרון מדובר", אומר המפיק, שסבור כי הדבר גרם לו לזלזל, "בגלל זה הוא גילם את התפקיד הלא תובעני במיוחד שלו ב'קריטרס 3' כאילו מתוך שינה".
הארווי מספר כי כבר אז על הסט התגלו בעיות אופי שהלכו והתעצמו ככל שהתקדמו הצילומים. "כן, היו לו בעיות של גישה, אבל בעיקר, כאלו שנבעו מהיותו שחקן נער צעיר", אומר המפיק, "בראייה לאחור, הבעיות הללו ניזונו מתחושת החשיבות העצמית שלו, והמודעות שלו לכשרון שלו, שנראה כאילו נשרף במהלך הצילומים - לאחר שהוא התבשר על קבלת התפקיד ב'חיי הילד הזה'. אני זוכר שהוא לא היה חביב במיוחד על הצוות האמנותי בגלל הנטיות שלו למזג רע". עם זאת, הוא מבהיר: "איתי הוא תמיד היה נכון לעבוד ולהיות מקצועי".
מי שהיה שם על הסט לצדו של דיקפריו היה כריסטיאן קוזינס, שגילם ביחד עם אחיו התאום ג'וזף את ג'ואי - אחיה הקטן של אנני. הוא דווקא זוכר את ליאו כאישיות תומכת. "לא רק שלא היתה לו בעיית גישה והוא היה נגיש לגמרי, הוא גם שימש מעין אח גדול עבורי", נזכר קוזינס שהיה בן שמונה במהלך הצילומים, אך הגיע כשמאחוריו סרטים נוספים בהם הופיע כילד-שחקן. "למרות שהקריירה שלי התחילה לפני מבחינה כרונולוגית, הפרש הגילאים בינינו גרם לו להתנהג כהלכה - בגלל שהוא היה יותר בוגר ממני. הייתי צריך הרבה יותר הדרכה ועידוד בגלל שהייתי צעיר יותר", הוא מודה.
"התפקיד היה לו קל, ולא ממש דרש ממנו משחק מתודי, מצד שני לא צריך הרבה יותר כדי לגרום לבי-מוביז מאולצים, להיראות קצת יותר אמינים", מסביר קוזינס את תחושת הזלזול שבאה לידי ביטוי על הסט, "מאחורי המצלמה הוא נשאר 'דוד ליאו' עבורי ועבור אחי במהלך אחת מההפקות הכי זכורות בקריירה שלי. אני יכול להגיד שכשני אנשים שבילו יחדיו שישה ימים בשבוע במהלך שלושה חודשים, נהניתי מהזמן שלנו ביחד, במהלכו נהג בי כשווה. לנצח אהיה אסיר תודה על החברות והזכרונות. אני בטוח שאפילו אחרי כל ההישגים וההצלחות, האישיות האדיבה והלא אנוכית שלו תישאר".
אחד מהזכרונות שקוזינס בן ה-33 מעלה מהתקופה המשותפת שלו עם דיקפריו, שנגעה לסרבול הגופני שלו כנער מתבגר. "ממש כמו כלבלב, נראה שלקח לו זמן להסתגל לרגליים והידיים שלו. הוא היה די גבוה, אבל היו לו זרועות ורגליים שנראו ארוכות ביחס לגופו. אני זוכר שבשעות שהיינו מעבירים ביחד בהמתנה לצילומים, הייתי צוחק עליו בגלל הדרך המוזרה בה היה אוחז בשלט של משחקי המחשב. למרות זאת, הוא תמיד ניצח, ובחן רב. כך גם הקריירה שלו - הוא עושה דברים באופן שונה ממה שנתפס כנורמלי, אבל עושה את העבודה".
הידיים והרגליים המסורבלות שימשו את דיקפריו בהיתקלויות פיזיות עם הקריטרס עצמם, שנראות יותר כמו מלחמת כריות. קרב ראש בראש מול יצור פרוותי זדוני? הרבה לפני סצנת הדוב המפורסמת מ"האיש שנולד מחדש", הוא עשה זאת בסיפור ההישרדות שזימן לו "קריטרס 3", 25 שנים לפני כן.
"אני לא בטוח מה יצא לו מהסרט חוץ מההתנסות הראשונה שלו מעשייה קולנועית - ביחס לעבודה בטלוויזיה, בה התנסה בעבר", אומר הארווי, שמספר כי במקביל לצילומים, החל כבר בהכנות להפקת "קריטרס 4" אותו ביים בעצמו. מארק ארדסקי שהיה שותף להפקה, עלה לגדולה בהמשך כחלק מהצוות של טרילוגיית "שר הטבעות". בניגוד לדיקפריו, כשזכה באוסקר ב-2004 על "שר הטבעות: שיבת המלך", דווקא פירגן ליוצרי "קריטרס" וסיפר כי צבר ניסיון רב בזכותם.
המרמור של הארווי בנוגע להתכחשותו של דיקפריו לסרט ניכר (אם כי הוא מבהיר שהוא מברך אותו על האוסקר ומתבדח ש"יש לי בשבילו תסריט של 'קריטרס 5' אם ירצה"). קוזינס (הזכור לטוב גם ב"השוטר בגן הילדים", שם כיכב לצד ארנולד שוורצנגר), מבין יותר ללבו של דיקפריו. זאת למרות שהוא זוכר לטובה את החוויה, גם היום כבוגר. אגב, קוזינס השאיר את הוליווד מאחוריו, ופתח בקריירה של עיצוב רהיטים - תחום בו עוסק גם אחיו ג'וזף, ובאופן מקרי בהחלט גם דון קית' אופר.
"כל מי שמשיג תהילה גדולה בחייו בורר מתוך הפילמוגרפיה שלו סרטים שיכולים להיחשב מפוקפקים או כאלו לא רלוונטים בגלל בוסריותם", מסביר קוזינס, "אני לא יכול להאשים אותו. במעמדו הוא יכול להשאיר כמה דברים מאחור בלי לדאוג מההשלכות החיוביות או השליליות. אוסקר - כן או לא - הוא לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. הוא רשאי להתכחש להתנסויות שלו בתור נער, ולהתמקד במה שהפך אותו לשחקן מופלא ושיטתי, זו החלטה אישית שלו".
אפשר להבין את ההחלטה של דיקפריו להתכחש ל"קריטרס 3" שכן מדובר בהפקה מרושלת, דלת תקציב ונעדרת תסריט אמין או לפחות אפקטים ראויים. זהו טראש אמיתי, הסחלה של הסחלה, המיץ של הזבל. לא משהו להתגאות בו, אבל בגלל זה אנחנו פה.
