תחיית המתים: כמה אפשר לשמוע ג'ף באקלי?
אחרי אוסף ההקלטות הנדירות של קורט קוביין וזה המי יודע כמה של הביטלס, מגיע גם תורו של ג'ף באקלי "להתחדש" בפעם השביעית. אבל אגדי ככל שהפך, האם העולם באמת זקוק לעוד שאריות אזוטריות מהמוזיקאי שהלך לעולמו בנסיבות טראגיות - אחרי אלבום אחד בלבד?
הקלטה נדירה של נירוונה שהועלתה החודש מן האוב. אולי עדיף היה להשאירה שם?
מה שמביא לשלב הבא של אבולוציית החפירה: החיפוש אחרי חומרים נדירים של אמנים מוכרים. זה קורה כל הזמן. קטעים נדירים(!) של נירוונה וקורט קוביין מטפטפים בחודשים האחרונים לרדיו ולרשת, כחלק מאוצר של הקלטות ביתיות שהתגלו בזמן העבודה על הסרט הדוקומנטרי על קוביין, "Montage Of Heck". מדובר בלא פחות מ-107 קלטות. דמיינו כמה אלבומים אפשר לייצר מתוכן.
גם הביטלס ממשיכים לספק חומרים נדירים כל הזמן, 45 שנה אחרי פירוק הלהקה, ואין רגע דל גם בארכיונים של ניל יאנג ובוב דילן, שלא מפסיקים לבעבע חומרי גלם ישנים לאלבומים חדשים. היתרון בתת הז'אנר הזה הוא שבאמת מדובר בפעם הראשונה שבה החומרים האלה נחשפים, ושהם מספקים היכרות כמעט אינטימית עם אמן אהוב, גם ברגעים הפחות משוייפים והמהוקצעים שלו. החיסרון הוא שבמרבית המקרים יש סיבה טובה לכך שהם לא שוחררו בזמן אמיתי ושהערך שלהם הוא יותר אספני מאמנותי.
בכל מקרה, הביטלס, ניל יאנג ואפילו נירוונה הם אמנים כל כך גדולים ומשפיעים עד שברור מדוע כל פיפס אזוטרי שלהם עשוי לרגש את המאזינים. אבל במקרה של ג'ף באקלי, הסיפור כבר מתקרב במהירות למימדים של פארודיה. המוזיקאי המוכשר הזה הלך לעולמו בשנת 1997, בגיל 30, ומאז - באופן אירוני - הקריירה והדיסקוגרפיה שלו רק הולכות ומלבלבות.
השבוע ייצא אלבומו "החדש", "You and I", המרכז 10 הקלטות ביתיות שבאקלי הקליט בפברואר 1993, זמן קצר אחרי שחתם בחברת תקליטים. לא רק שההקלטות האלה לא שוחררו מעולם, גם עצם הקיום שלהן לא היה ידוע עד לפני כשנה. הן פשוט נשכחו באיזשהו מחסן - מה שהופך את הגילוי שלהן, לפחות על פי הקומוניקט הנלהב של חברת התקליטים הנוכחית, לאירוע היסטורי כמעט.
באקלי בקאבר לשירם של הסמית'ס, "I Know It's Over". הוא דווקא לא ידע
בואו ניזכר רגע במי מדובר. באקלי היה מוזיקאי פולק רוק רגיש ומבטיח, עם מנעד קולי יוצא דופן. בנו של המוזיקאי טים באקלי, שהחל להקליט מוזיקה באופן מקצועי בתחילת שנות ה-90, הוציא את אלבום הבכורה שלו "Grace" ב-1994, ומת בטביעה בנהר המיסיסיפי ב-1997, במהלך העבודה על אלבומו השני. בקיצור - הבטחה מוזיקלית גדולה, שבאופן טראגי זכתה למימוש צנוע מאוד (פרט ל"Grace" יצא בימי חייו גם מיני אלבום, שתיעד הופעה אקוסטית שלו בתחילת הדרך).
כנראה שאותה תחושת החמצה בדיוק, בצירוף המיתוס של מוזיקאי צעיר ויפה תואר שמת בנסיבות מסתוריות, הביאו לכך שהקריירה של באקלי המריאה דווקא אחרי מותו. ב-1998 יצא אוסף כפול של ההקלטות הלא גמורות שלו, מרביתן מתוך האלבום השני שלא הספיק לסיים. ב-2000 יצא אלבום שקיבץ רגעים מתוך הופעות חיות שלו שהוקלטו בין השנים 1994-1996. ב-2002 יצא אלבום שתיעד את עבודתו המשותפת עם הגיטריסט גארי לוקאס, בתחילת דרכו של באקלי (היה להם הרכב בשם Gods and Monsters, שלא האריך ימים). ב-2004 יצאה מהדורה מחודשת של אלבומו היחיד "Grace", שכללה גם שירים שטרם יצאו.
הקאבר של באקלי לבוב דילן. עדיין לא שלט לגמרי בקולו
בנוסף, יצאו עוד שלושה אלבומים עם קטעים נדירים והקלטות מתוך הופעות חיות. בסך הכל יצאו שבעה אלבומים אחרי מותו, ובנוסף יצא ב-2012 גם סרט קולנוע, "Greetings from Tim Buckley", שעסק ביחסים בין הזמר המנוח לבין אביו (המנוח גם כן). אפשר להתווכח על מידת הכישרון של ג'ף באקלי אבל גם מעריציו הגדולים ייאלצו להודות שתעשיית המיחזור שלו איבדה כל פרופורציה.
עכשיו, כאמור, מצטרף למדף מוצר חדש. "You and I" מורכב כמעט כולו מקאברים של באקלי, המלווה עצמו בגיטרה. יש בו רק שני שירים מקוריים, מתוך עשרה. גרסה מוקדמת של "Grace" (כלומר, עוד אחת) והשיר "Dream of You and I", שהפך אחרי כמה שנים לשיר "You and I". כל היתר הם גרסאות כיסוי לשירים של הסמית'ס (שגם זכה לקליפ חדש), בוב דילן, לד זפלין, נינה סימון ואחרים, כולל ביצוע ל-"Calling You", הלהיט מתוך הסרט "קפה בגדד".
חובבי באקלי אדוקים ודאי יראו ברשימת האמנים שהזמר בחר לכסות אינדיקציה להשפעות המוזיקליות המרכזיות עליו והאזנה לשירים האלה מגלה שוב באיזה קול יוצא דופן הוא ניחן. קול שהוא עוד לא לגמרי ידע, בשלב הזה של הקריירה, כיצד לשלוט בו. זה עולה בבירור מהדמואים, שלפחות חלקם רחוק מלהרשים, וזה טבעי לגמרי - זאת הסיבה לכך שהם דמואים, ולא אלבום מוגמר.
בקיצור, היסטוריונים ומוקירי זכרו של באקלי אולי ימצאו באלבום הזה ערך ממשי. כל היתר יכולים להסתדר מצוין גם בלעדיו - עד לאלבום הזיכרון הבא.
