"תוכיחו שזו אני". כך קרס תיק נהיגה בשכרות
נהגת שנעצרה בצד הדרך ללא תעודות מזהות וסירבה לבדיקת ינשוף יצאה זכאית בביהמ"ש. הסיבה: המשטרה לא הצליחה להוכיח שהיא אכן הנהגת. השופט מתח ביקורת על ההתנהלות והורה לפצות אותה באלפי שקלים
נאשמת בנהיגה בשכרות זוכתה מכל אשמה ואף תפוצה ב-3,000 שקל. כך פסק בית משפט השלום לתעבורה בירושלים. הנאשמת טענה שלא היא נהגה ברכב, אלא קרובת משפחתה שהזדהתה בשמה, ובית המשפט פסק ביום חמישי כי לא הוצגה ראיה לכך שהנאשמת נתפסה בגילופין, ואף ביקר את המשטרה על תפקודה הלקוי.
האירוע שנדון בבית המשפט התרחש ב-19 בספטמבר 2014 בכביש מספר 1, כשעה לאחר חצות. שוטרים עצרו לבדיקה נהגת שעלה חשד כי היא נוהגת בגילופין. היא סירבה בתחילה לבדיקת ינשוף, ולא היו ברשותה תעודת זהות או רישיון נהיגה, אך היא מסרה לשוטרים פרטים מזהים.
בדיון שנערך בדצמבר 2014 בפני נשיא בית המשפט, השופט אביטל חן, טענה הנאשמת באמצעות בא כוחה עו"ד נחמי פיינבלט, כי לא היא נהגה ברכב. בעקבות זאת דרש השופט מהמשטרה לברר את הפרטים, אך המשטרה טענה כי הנאשמת היא זו שנהגה ברכב ואף בוצע זיהוי על ידי יומנאי או חוקר, אולם לא הוצגה כל ראיה לבית המשפט כי אכן כך אירע.
לפיכך זיכה בית המשפט את הנאשמת. "לישיבת ההוכחות התייצבו כל עדי התביעה בתיק, אך אין ולו עד אחד שזיהה את הנאשמת כמי שנהגה ברכב ונעצרה על ידי המשטרה בליל האירוע", פסק סגן נשיא בית המשפט השופט יהושע צימרמן.
עוד כתב: "נכון הדבר שהעדים שהעידו בפניי כי התבצע זיהוי על ידי גורם אלמוני אחר, ואולם לא ידעו לנקוב בשמו. יש שציינו שהזיהוי התבצע באמצעות חוקר ויש שציינו שהתבצע באמצעות יומנאי. כך או כך, אין בפנינו כל ראיה לכך שאכן בוצע זיהוי ואם בוצע - על ידי מי בוצע". הוא אף הוסיף: "התביעה יכולה הייתה לדעת היטב, טרם הגשת כתב האישום, ועל אחת כמה וכמה לאחר ששמעה את טענותיו המפורשות של הסנגור, כי אין בידיה ראיות באשר לזיהויה של הנאשמת".
עו"ד נחמי פיינבלט, שייצג את הנאשמת, לא הסתפק בזיכוי וביקש מבית המשפט לדרוש מהמדינה לשלם את הוצאות המשפט לנאשמת נוכח מה שהגדיר "עינוי דין במשך שנה וחצי".
לטענתו, "יש נהגים שמבצעים עבירות תנועה, אומרים לשוטר שאין להם תעודת זהות ומזדהים בפני השוטר בשם אחר, מציינים מספר זהות לא שלהם. במקרים מעין אלו יש חשיבות לזיהוי ודאי של הנהג על ידי המשטרה. בתיק של מרשתי לא בוצע זיהוי ודאי שהיא הנהגת האמיתית, ולכן הנהגת האמיתית חמקה מאישום והפילה את התיק על מרשתי על לא עוול בכפיה. המשטרה התרשלה בכך שהאשימה את האדם הלא נכון למרות הכתובת שהייתה על הקיר, ולכן צדק השופט שהורה לפצותה על עינוי הדין שנגרם לה לשווא".
לפנייה לכתב/ת 
