תרופות בזול: הודו, בית המרקחת של העולם
הודו מסרבת להכיר ברוב התרופות כפטנטים, וכך חברות מקומיות מייצרות גרסאות זולות שלהן בזיל הזול. עכשיו תיירים מכל העולם נוהרים לשם כדי להשיג ב-900$ תרופות שבבית עולות 89,000$. הכירו את "מועדון הלקוחות של דלהי", הסצינה המחתרתית שמצילה חיים
המחלות שלהן מחפשים מטופלים מרפא בהודו מגוונות - צהבת C, סרטן ו-HIV הן הנפוצות ביותר - אבל תיירי המרפא כמעט תמיד מיואשים ורואים בהודו את התקווה היחידה עבורם להציל את חייהם או את חיי יקיריהם. הם יוצרים קשר עם "מועדוני לקוחות" מחתרתיים ונוסעים להודו כדי לקנות את התרופות ממפיץ חוקי או מחפשים בתי מרקחת מקוונים מפוקפקים המבטיחים לשלוח להם את התרופות בדואר.
הודו זכתה לכינוי "בית המרקחת של העולם המפותח" בשל המדיניות הנוקשה שלה לגבי פטנטים. ממשלות הודו לדורותיהן נקטו גישה שלפיה פטנטים צריכים להינתן רק על המצאות ענקיות ולא על גרסאות חדשות ומעודכנות של דברים קיימים, ובכך הן אפשרו ליצרנים מקומיים לייצר גרסאות גנריות של תרופות במחיר נמוך יותר.
התרופה "סובלדי", שכינויה הכימי הוא סופובוביר, מיוצרת על-ידי ענקית התרופות האמריקנית Gilead ועולה 84 אלף דולר עבור טיפול של 12 שבועות בארצות הברית. בהודו לא הותר לרשום אותה כפטנט, ויצרני תרופות גנריות מייצרים גרסאות שלה כמו Mylan's MyHep, שעולות פחות מ-900 דולר לכל תקופת השימוש.
"זה משהו שאני נתקלת בו יותר ויותר", אומרת לינה מנגניי מארגון שמנסה לקדם את הגישה לתרופות בהודו. "אנשים ומטופלים מכל הסוגים ברחבי העולם מתחילים להשיג תרופות מהודו. הם באים בעצמם או יוצרים קשר עם חבר".
יותר מ-130 מיליון בני אדם חיים עם צהבת C כרונית ברחבי העולם לפי ארגון הבריאות העולמי, וכחצי מיליון מתים מדי שנה ממחלות כבד הקשורות לכך. מאז שהחל לכתוב בלוג, ג'פריס מקבל 150 מיילים ביום מאנשים ברחבי ארה"ב ובריטניה ובמקומות אחרים המבקשים ממנו עזרה. "העובדה שהודו מייצרת את התרופות הגנריות האלה לצהבת C מצילה את חייהם של אלפי בני אדם בכל שבוע".
"פוחד רק מההוא שלמעלה"
כשלון גנגטה, פעיל במלחמה באיידס שחי בדלהי, אובחן כנשא HIV ב-1997, מחיר הטיפול היה גבוה בהרבה משיכול היה להרשות לעצמו. אבל תרופה הודית גנרית הצילה את חייו – והפכה את המדינה למרכז בינלאומי לתרופות זולות ומצילות חיים ל-HIV.
גנגטה אינו מסתיר את העובדה שהוא נוסע לחו"ל ומביא עמו תרופות מהודו לאחרים. הוא אומר שבמהלך עשור של פעילות הוא נעצר רק פעם אחת, במכס בתאילנד, ונקנס. רוב המדינות מאפשרות לחולים להביא איתם כמות קטנה של תרופות לשימוש אישי.
קמפיינים של פעילים כמו גנגטה למען גישה נרחבת יותר לתרופות ל-HIV סייעו להגדיל את "מועדוני הלקוחות", כפי שהם מוכרים בזכות הסרט "מועדון הלקוחות של דלאס" מ-2013, סרט המתאר כיצד נשאי HIV התארגנו במחתרת בשנות ה-80 כדי לסחור בתרופות מצילות חיים שלא יכלו לרכוש בארה"ב.
"כשראיתי את הסרט 'מועדון הלקוחות של דאלאס' צחקתי", אומרת מירה (שם בדוי), המסייעת למועדון לקוחות אחד בדלהי על-ידי כך שהיא מעבירה בניגוד לחוק תרופות במזוודה שלה בכל פעם שהיא נוסעת. "אני שונאת את המונח 'תיירות תרופות'. אנחנו מדברים כאן על הצלת חיים".
דינש (גם כן שם בדוי), שפועל שנים במסגרת המלחמה באיידס, החל לעבוד במשרה מלאה עבור אותו מועדון לקוחות באוגוסט, ומסייע לאנשים לרכוש תרופות. הוא אינו בטוח כיצד אנשים מוצאים אותו, משום שלא ניתן לפנות אליו באינטרנט, אבל הוא מקבל בקשות אפילו מאוסטריה ומאינדונזיה. "המשפחה שלי קצת הסתייגה, כי תמיד יש בזה תחום אפור, אבל אני פוחד רק מההוא שלמעלה. אני מרגיש לגמרי שזה הדבר הנכון לעשות".
ה-eBay של התרופות
חברות תרופות טוענות שההתעלמות של הודו מפטנטים תפגע בחדשנות ותהפוך את התרופות לבלתי סחירות. אבל אחרי שהפסידו בכמה קרבות משפטיים הנוגעים לפטנטים, נראה שיצרני התרופות לא יכולים לעשות הרבה כדי להילחם במדיניות של ממשלת הודו או באזרחים זרים הנחושים לייבא ממנה תרופות.
הדרך המסוכנת ביותר אולי היא רכישת התרופות באופן מקוון. חיפוש בזירה הזו מגלה עשרות בני אדם שטוענים כי הם מוכרים תרופות גנריות – בלי שום ערבויות לכך שלא מדובר בזיוף. עם זאת, הערוצים החוקיים הולכים ומתרבים, כולל רשת Ikris Pharma מניו דלהי שהוקמה באוגוסט 2014 ושאינה מוכרת תרופות אבל מקשרת מטופלים למפיצים אמתיים.
מייסד הרשת, פרבין סיקרי, מקבל 70 שיחות ביום מאנשים שמתקשים להשיג תרופות, כולל התרופה הגנרית Veenat לסרטן. "או
שהם אינם יכולים להשיג את התרופה או שהיא יקרה מאוד", הוא אומר. "אנחנו עוזרים לחולה להשיג את המוצר באופן חוקי". אחד האימיילים האחרונים שקיבל היה מתושב סן פרנסיסקו שסבו זקוק נואשות לתרופה לגידול בקיבה. בהודו, בדרך זו או אחרת, הוא כנראה ימצא אותה. "הרבה-הרבה אנשים עושים את זה", אומר סיקרי.
לפנייה לכתב/ת 
