לגדול עם בנים ולגדל בנות

לגדול כבת יחידה בבית עם בנים זו חוויה מאתגרת, מחשלת וגם משכילה (כולל מידע על השמות השונים לפלוצים וחלוקתם לקטגוריות ספציפיות וברורות לפי צליל ועפיצות, וידע נרחב ביריקת מוחטות למרחקים).

לטור הקודם - "מרגישה בהריון סקסית כמו נהג משאית"

היום אני מגדלת שתי בנות מהממות וחווה תיקון אמיתי לחוויית הילדות בה הייתי חולקת בגדים עם אחי הגדול, ומבקשת ללבוש רק בגד ים זהה לשלו עד שכבר העירו להורים שלי שכדאי שילבישו את הילדה. אנחנו אופות יחד עוגיות צורות, מציירות ציורים משותפים, שרות, רוקדות ומדברות על הרגשות שלנו.

שרי בילדותה - חוויה מאתגרת לגדול עם בנים

להיות תמיד השוערת

ההבדל בין זה לחוויות הילדות שלי הוא תהומי. כי לגדול בבית רק עם בנים זה תמיד להיות השוערת, ולחזור הביתה עם סימנים של דשא על הטרנינג בברכיים ובתחת. זה להעריץ את משה סיני ולהתאמן בסתר על בעיטת בננה, ובזמן שהחברות שלך אוספות מכתביות עם ריח, לאסוף קלפים של כוכבי כדורגל וגרביים עם ריח. זה ללכת לספר ולבקש שיעשה לך תספורת אלי אוחנה. זר לא יבין זאת. ובטח לא הבנות שלי.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

אצל העיראקים יש שירים מיוחדים להולדת הבן, יש טקסים וברכות. כשנולדה בתי הראשונה אמרו הדודות שלי: "לא נורא, פעם הבאה, בעזרת השם", וכשהביטו בה שוכבת בעריסה שלה אמרו "איזו מכוערת, בדאלק" והיכו על החזה שלהן מעונג. כי בתרגום חופשי מעיראקית הן בעצם אמרו: "איזו יפה היא, טפו, טפו, חמסה, שום, בצל, שאני אמות עכשיו".

"ללכת לספר ולבקש שיעשה לך תספורת אלי אוחנה"(צילום: עודד נתן)

אחרי הבת הראשונה שלי, הגיעה עוד בת, ולאבא שלי כבר יש תשעה נכדים ומתוכם שבע בנות (לא נורא, פעם הבאה) ושני בנים זכרים (שיזכו למצוות אמן). ואבא שלי איש מודרני, עדכני, אפילו אעז ואומר "מגניב" (לא, אני לוקחת את זה בחזרה. בואו נאמר – "מודרני"). והוא אוהב את הבנות האלו בכל ליבו, והן המעריצות הכי גדולות שלו.

ועדיין, כשאמרו לי שכנראה עכשיו יש לי בן בבטן ישר חשבתי על אבא שלי, כי אפשר אולי להוציא את האיש מעיראק אבל אי אפשר להוציא את עיראק מהאיש.

מה אומרים לאבא?

במהלך האולטראסאונד, כשהרופאה מראה את מה שהיא חושבת שנראה כמו בולבול, ולנו נראה כמו קבוצה של קווים על מסך, כבר התחלתי לזמזם לעצמי את "בסימן טוב בן בא לנו", השיר באקסנט העיראקי ששרים אצלנו בחפלת הברית.

אבל הרופאה אמרה שזה לא וודאי, וצריכים לחכות לבדיקה הבאה. לא וודאי? זהו, אי אפשר לספר לאבא (כי לא נותנים לעיראקי חדשות של "יש בולבול" ואז לוקחים את הבולבול הזה בחזרה. זה לא מכובד).

אחרי שבועיים של ציפייה, מסתבר שבסימן טוב בת באה לנו. ולמרות שאין עדיין שיר כזה, אני חושבת שכדאי כבר לכתוב אותו. כי יש סבא אחד (לא חשוב מאיזו עדה), עם הרבה נכדות (חמסה, חמסה, לא סופרים נכדים), שגאה בהן ואוהב אותן עם כל הלב, כמעט כמו שאני אהבתי את משה סיני כשהייתי קטנה. אני כל כך שמחה ונרגשת שיש לי בנות, ושמחה לבלות איתן בכל דרך שיבחרו. אפשר גם לשחק כדורגל, איתי בתפקיד השוערת.

הכותבת היא זמרת, יוצרת ותסריטאית. נשואה לאיש חתיך ואמא לשתי בנות קסומות