העובדים הסוציאליים הם רשת הביטחון החברתי

כל הורה רוצה עבור ילדיו את הטוב ביותר. הוא מאחל שהם יגדלו בסביבה מטפחת ומאפשרת, שירכשו חברים, שיצליחו בלימודים ושירכשו מיומנויות וכלים על מנת שיצליחו להתמודד עם אתגרי החיים. לצערנו, המציאות אינה כך, לפחות חלק לא מבוטל ממנה. במדינת ישראל כ-344 אלף ילדים ובני נוער המוגדרים במצבי סיכון. עבורם, העובדים הסוציאליים מהווים מתן סיכוי לחיים בטוחים וטובים, הם אלו העומדים בחזית הטיפול באותם ילדים מתוקף הסמכות שהעניקה להם ממשלת ישראל. הם מתמודדים מדי יום עם ההחלטות הקשות הנוגעות לחייהם, גם אלו העוסקות בהוצאת ילדים למסגרות חוץ ביתיות.

עוד בערוץ הדעות:

כדי להגן על גבולה, סעודיה יכולה להיעזר בישראל

לשלם יותר מיסים כדי להוריד את יוקר המחיה

אז איך אתה ישן בלילה, נבחר ציבור שלי?

הבו חומר ולבנים ונבנה - היי-טק בערים ערביות

שיימינג ככלי שיפוטי

לאחרונה אנו עדים לאמירות דמגוגיות ומסוכנות, אמירות שלא מחוברות לנתונים ולעובדות בשטח ושיוצאות כנגד האוכלוסייה שמאוד קל לתקוף אותה. להציג את העובדים הסוציאליים שממש מצילים ילדים, כ"חוטפי ילדים" או "קורעי ילדים ממשפחותיהם" - זה שקר והוצאת דיבה של ממש, מהסוג הגרוע ביותר.

ועכשיו לעובדות: מתוך כ-2 מיליון ילדים במדינת ישראל, כ-17% מוגדרים כילדים ובני נוער במצבי סיכון. ההחלטה בדבר מי הוא ילד בסיכון אינה שרירותית ומתקבלת על ידי ועדה מקצועית (ולא על פי חוות דעתו של עובד אחד). מהרגע שהוחלט כי ילד עונה על הגדרה זו, האחריות לדאוג לו ולביטחונו מוטלת על העובד הסוציאלי. על מנת למצוא את הפתרון המתאים ביותר לילד ולצרכיו מתכנסת ועדה, המורכבת מצוות רב מקצועי (עובדים סוציאליים, נציגי הרשות המקומית, אנשי מקצוע נוספים), ההורים הביולוגיים ולעיתים אף הילד.

הוועדה שוקלת בכובד ראש את כלל הפתרונות ומגיעה להחלטה. בפועל, מרבית הילדים ממשיכים לגדול בחיק משפחתם ובסביבתם ומקבלים טיפול ותמיכה מצד הגורמים המקצועיים (טיפולים רגשיים, סיוע כלכלי, שיעורי עזר וכדומה). פתרון זה רווח שכן העדיפות העליונה היא שילד יגדל בביתו ולצד הוריו. אך, במקרים מעטים, ובמקרה הצורך בלבד, ממליצה הוועדה על מסגרות השמה חוץ ביתיות כפתרון. כיום במדינת ישראל כ-5,800 ילדים מתחנכים בפנימיות משרד הרווחה וכ-2,500 במשפחות אומנה.

הבחירה בפתרון זה אמנם אינה פשוטה עבור אף אחד מהצדדים, לא עבור ההורים, לא עבור הילד וגם לא עבור העובד הסוציאלי. יחד עם זאת, מדובר בפתרון ייחודי ואיכותי אשר מספק לילדים ובני הנוער מעטפת במשך 24/7. הצוות המקצועי מספק מענים רגשיים, לימודיים וחינוכיים עבור הילדים ומאפשר לכל ילד לגדול ולממש את הפוטנציאל הגלום בו.

עבור הילדים שמתחנכים במסגרות אלו, הכפרים והפנימיות מהווים בית שני של ממש. בייחוד, כאשר חלקם מגיע עם סיפורי חיים מורכבים: אלימות פיזית, מינית ורגשית, קשיים משפחתיים וחברתיים, כאלו שגדלו בשכונות מצוקה עם שיעורי פשיעה גבוהים והדוגמאות עוד רבות.

אלו שמכירים את הנתונים המדויקים ואת תחום המסגרות החוץ ביתיות מקרוב, מבינים כי באמצעות פתרונות אלו, ניתן יהיה להבטיח את עתידם של הילדים. ההחלטה

 אם כן, האם להוציא את הילד מחוץ לביתו אינה החלטה פשוטה ובוודאי לא הזולה ביותר עבור המדינה (יותר "משתלם" להשאיר ילד בקהילתו ובמשפחתו). אך באמצעותה העובד הסוציאלי יכול להבטיח את שלומו, בטחונו ועתידו של הילד.

בשבוע שעבר ציינה הכנסת את יום העובדים הסוציאליים, אשר להם יש את הידע והכלים המקצועיים לקבל את ההחלטות הקשות באשר לעתיד הילד. החלטותיהם הם רואים הן את טובת הילד והן את טובת החברה ובזכותם ילדי ישראל זוכים להגנה, שקט וביטחון. עלינו כמדינה וכחברה להוקיר אותם ולהודות להם על עבודתם (שלא מתגמלת כספית) בתנאים קשים ומורכבים ולא להפוך אותם לשק החבטות התורן.

ענת נחמיה לביא, מנכ"לית הפורום הציבורי - כפרי הנוער והפנימיות בישראל