הלכלוך משתולל והיציע מתפרק / עדות מריו
השחיינית האמנותית, אנסטסיה גלושקוב, השתתפה בתחרות המבחן במקום בו תיערך האולימפיאדה בעוד חודשים ספורים וחזרה עם רשמים מדאיגים אבל גם עם הישג ספורטיבי מצוין
עוד לפני שיצאתי לריו לתחרות המבחן לאולימפיאדה בשחייה אמנותית, קיבלתי לא מעט אזהרות מסע. כשהגענו לעיר הברזילאית שתארח את האולימפיאדה הקרובה, קיבלו את פנינו כל אותם מכשולים שהוזהרנו לגביהם: פקקי תנועה, קרינת שמש חזקה מאוד ותנאים טרופיים קיצוניים: מחום מטורף למבול וחוזר חלילה.
הלכלוך במקום חגג והמלתחות והשירותים לא ממש תיפקדו. התחושה הייתה שהמתחם עמד ריק במשך שנים ורק עכשיו כמה ימים לפני תחרות המבחן החליטו לטאטא קצת. לא בדיוק קבלת פנים ראויה לעיר אולימפית חודשים ספורים לפני האירוע הגדול. האמת? היה נחמד אם היו מטאטאים עוד קצת לפני שהגענו לפה.
אבל חרף המלתחות הלא מתפקדות, היציע המתפרק והמתקן המוזנח, אני ושותפתי יבגניה טטלבאום הגענו לפה עם מטרה. כבר בתחילת העונה, בחודש ספטמבר, ידעתי כי תחרות המבחן תהיה עבורי היעד העיקרי בתקווה לקבוע את הקריטריון האולימפי בפעם הרביעית ברציפות. ככל שהתקרבנו לדד ליין הבנו שמצפה לנו קרב מאתגר ולא פשוט שהכרטיס האולימפי הנחשק ממש לא יינתן לנו במתנה.
עשינו כל שביכולתנו על מנת להשיג את מבוקשנו. אני זוכרת בפירוש שבימים קשים כשפחות הלך, התזכורת על החלום האולימפי והופעה רביעית רוממו אותי להמשיך ולדחוף הלאה.
כבר ביום הראשון הבנתי שמצפה לנו מלחמה ושכל היריבות החזקות התחזקו אף יותר וממש לא מתכוונות לסגת.
בשביל להתברג פנימה בסבב הראשון, כלומר להיכנס לטופ 20 בעולם, 5 מדינות נאבקו על מקום 1, כי צפוף מכל מיקום אחר בין המובילות כאשר ישראל היא בין אותן ה5. בהחלט מוסיף למדד האדרנלין.
ביום הראשון של התחרויות, בתרגילים הטכניים עשינו ביצוע טוב אך לא מושלם ולפי הציון שקיבלנו באמת חששתי ממצבנו. כבר קרה לנו לא פעם שירדנו בדירוג לאחר ביצוע התרגיל הטכני.
לבוקר של תרגיל הרשות קמנו עם כל האנרגיות המנצחות וההכנות עברו מעולה. לכל התהליך התלוותה תחושה מתח בלתי מתפשרת. ביצענו את התרגיל עם הרבה עוצמה, אבל כמה פספוסים קטנים בסינכרון.
הסתכלנו בציפייה על הטבלה וראינו שהציון שלנו עלה בהשוואה ליום קודם וזה מאוד שימח אותי. עדיין לא ידענו אם זה מספיק כדי לשמור על המיקום הנוכחי שלנו. מכיוון שהיינו הצמד השישי מתוך 27, כססנו ציפורניים במשך זמן רב בזמן שהיריבות שלנו התחרו.
הצמד הארגנטינאי המורכב משתי תאומות הרשים עם ביצוע טנגו, מה שגרם לנו להסתכל על הטבלה בדאגה. לשמחתנו הגדולה בשיקלול התוצאות של שני הימים, נותרו לפני ארגנטינה. בסופו של דבר ניצחנו ארבע מתוך חמש היריבות הקרובות שלנו. זה הישג גדול במיוחד נוכח העובדה שהופענו ללא שופטת מטעמנו שתוכל "להגן" עלינו כפי שעושות מדינות רבות אחרות.
סיום הסבב הראשון של התחרות לווה בהמון בלגן בצד הארגוני. המארגנים עצמם לא הצליחו להכריע האם הבטחנו את הקריטריון או שמא נצטרך להתחרות בסבב נוסף ובמשך שלושה ימים הותירו אותנו במתח. אפילו בבוקר האחרון של התחרויות עדיין לא ידענו אם עלינו להתארגן לקראת הופעה נוספת או שמא לשכב בהנאה על החוף הברזילאי ולהנות מהכיף של אחרי. לדעתי זה מצב מביש בשביל תחרות עולמית ברמה גבוהה ועוד חודשים ספורים לפני האולימפיאדה. בסופו של דבר הגיעה הידיעה הרשמית, אנחנו בפנים! מרוב ציפייה לרגע הזה, התקשיתי להתרגל לסטטוס החודש ולשמוח.
מתחם התחרות איכזב אותי. זכיתי לראות בריכות מפוארות והבריכה בריו רחוקה מאוד מהן. היא בהחלט לא מוכנה וערוכה לקראת הגעתם של כל השחיינים הגדולים בקיץ.
בסופו של יום, גם הדברים הללו לא קלקלו לי את החוויה הטרום האולימפית. אני חוזרת הביתה מאושרת עם תחושת הישג גדולה. אני מתחילה להפנים שעם כל המסירות והתמרון בין גידול שני ילדיי בבית לאימונים, זכיתי במה שעבדתי למענו.
בשלוש האולימפיאדות הקודמות, הרגשתי טבעי שנקבע את הקריטריון, הפעם הרביעית הייתה לגמרי תחת סימן שאלה. הפעם באמת דאגתי כי הייתה תחרות חזקה מאוד אך גם הוגנת לטעמי. זה הישג שבאמת רציתי בו מכל הלב בעיקר כדי להוכיח לעצמי שאני באמת חזקה ומסוגלת להצליח כספורטאית גם כאשר אני אמא מסורה. אני מאוד מרוצה ואיהנה בשמחה עם כמה ימי שחרור ומנוחה לקראת המשך העבודה האולימפית בחודשים הקרובים.
לפנייה לכתב/ת 
