סטרייט או גיי? הבוס שלך רוצה לדעת
בג'יי.פי מורגן צ'ייס שואלים את המגויסים האם הם מוכנים לחשוף את הנטייה המינית שלהם, והם לא היחידים - חברות ענק רבות אוספות מידע על הזהות המינית של העובדים, "על מנת לתכנן טוב יותר את תכניות ההטבות לעובדים". למרות שבקרב העובדים נרשמת עלייה בהיענות, לא כולם מרוצים
מחלקת משאבי האנוש של ג'יי.פי מורגן צ'ייס שואלת עובדים השנה לראשונה האם הם מוכנים לשתף את הנטייה המינית שלהם או הזהות המגדרית שלהם. חברות כמו פייסבוק, דיוטשה בנק, IBM ו-AT&T אוספות גם הן את המידע.
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה בעולם
על פי אחת ההערכות, קרוב למחצית מהחברות הגדולות בארצות הברית - הנמצאות תחת לחץ לכלול את כל המעמדות, המגזרים והזהויות בתהליכי הגיוס - אוספות את התשובה לשאלה האם העובד הומוסקסואל (או לסבית), בי-סקסואל או טרנסג'נדר, על מנת לתכנן טוב יותר את תכניות ההטבות לעובדים, ועל מנת שהמנהלים יקבלו תמריצים על הגדלת הגיוון במקום העבודה.
(צילום: shutterstock)
עם זאת, קיים חשש באשר לפרטיות המידע של העובד - בין היתר על רקע החשש שאחד העובדים ידליף בכוונת זדון את המידע על עמית לעבודה על מנת לפגוע בו או בה. ישנם חששות נוספים רבים - לרבות העובדה כי ב-28 מדינות בארצות הברית, ממונטנה ועד וירג'יניה, ניתן באופן חוקי להפלות אדם שאינו הטרוסקסואל.
בעיה נוספת עולה עבור אנשים שעובדים או נוסעים ליותר מ-76 המדינות בהן הומוסקסואליות היא פשע. החברות נוקטות במשנה זהירות: אמריקן אקספרס, האוספת מידע על נטייה מינית בארצות הברית כבר 10 שנים, מוסיפה שאלה על זהות מגדרית רק במדינות בהן הדבר חוקי, לדברי כריס מייריק, מנהל הגיוון בחברה. עסקים השואלים את השאלות האלו מדגישים בפני העובד כי מדובר על שדה שאין חובה למלא אותו.
"זה העסק שלי ושלי בלבד"
עבור סמנכ"ל הכספים לשעבר של פורד, אלן גילמור, שיצא מהארון בשנות ה-90 לאחר שפעמיים לא קודם לתפקיד המנכ"ל, אומר כי מפתיע אותו לשמוע שהעובדים מעוניינים במתן הפרטים. "לא הייתי מנחש לפני 20 שנה שישאלו שאלות כאלו", לדבריו. בתקופה היא, היה עדיף להתנהג כאילו "זה העסק שלי ושלי בלבד".
טופ ביירפוט, מנהל תכנון אסטרטגי וסמנכ"ל בכיר בוולס פארגו בשארלוט, צפון קרוליינה, היה אחד העובדים שעודד את הבנק לאמץ מדיניות זהות-עצמית בשנת 2011. "ברגע שמילאתי את השדה של הנטייה המינית שלי, הרגשתי שהזמן עצר", לדבריו. "אני מעדכן את משאבי אנוש שאני גיי? זה הרגיש טוב".
ג'יי.פי מורגן החלה לשאול את השאלה ב-2007 בסקרים אנונימיים, ועובדים להט"בים ניגשו להנהלה באשר להכללת השאלה במערכת של משאבי אנוש. הם רצו "להפוך את עצמם לנראים", אומרת תרז בצ'ט בלייק, האחראית גל גיוון בסקטור התאגידי של החברה.
בחברת הייעוץ EY, לעומת זאת, "היתה מהומה קטנה בנושא" כאשר לאחר חמש שנים של שאלות אנונימיות, ההנהלה הכניסה את השאלה למסמכים של משאבי אנוש בשנת 2014, אומר כריס קרספו, מנהלת ההכללה והגיוון בקרב העובדים.
העובדים שהביעו את החשש הגדול ביותר היו אלו שנוסעים למדינות בהן הזהות שלהם נחשבת פשע, לדבריה. "התחושות היו מעורבות מאוד".
מייקל אליוט, מנהל בכיר ב-EY בדאלאס, אמר כי החשש הראשוני שלו היה ש"לא רצינו שאנשים ירגישו שאנחנו מכריחים אותם" ולדבריו כשסימן את השדה של 'לא-סטרייט' בשנה שעברה, הוא הרגיש הקלה גדולה.
"זה מדהים אותי שהתפיסה החלה להשתנות", לדבריו. "עד לפני 10 שנים בלבד, בחברות קטנות יותר, היית יכול להיות מפוטר בקלות, או שהם היו נוקטים בתפיסה הצבאית של 'לא נשאל, אל תספר'".
כ-2.1% מהעובדים של EY דיווחו על היותם להטב"ים בסקרים האנונימיים. הנתונים המזוהים שאספה מחלקת משאבי אנוש חדשים מידי מכדי לעשות השוואה, לדברי קרספו, אם כי להערכתה 2.1% הוא מחצית מהאחוז האמיתי. ב-EY כמו בחברות רבות אחרות, לדבריה, 4% מהאנשים מעדיפים שלא לענות, מה שאומר כי הם לא סומכים על השאלה או מחשיבים אותה לא הולמת.
"זיהוי-עצמי על פי החלטת העובד הוא משהו שנראה בלתי מזיק במבט ראשוני, באופן כללי יכול להיות רעיון טוב, אבל המצב למעשה מסובך הרבה יותר", אומרת מישל פיליפס, עורכת דין מניו יורק, המייעצת בנושאי חוקי העסקה. "אין ספק, אם הכל היה שוויוני, טוב יותר לשאול מלא לשאול. הבעיה היא שהכל לא שוויוני".
לפנייה לכתב/ת 
צילום: shutterstock
מומלצים
