קם מהקרשים: המהפך של איתי שכטר
על התקופה במכבי חיפה: "לא הייתי מסוגל לתת פס, חשבתי שגמרתי עם כדורגל, כל טוקבק היה נעיצה בלב". על התקופה בבית"ר ירושלים: "שמחת החיים חזרה אליי, מהרגע הראשון היה לי חיבור עם הקהל, אני מודה לאלוהים שהגעתי לכאן". ראיון מיוחד
"עברתי טיפולים אצל פסיכולוגיים. מבחוץ זה כבר נראה שגמרתי עם הכדורגל. עברתי תקופה שאני לא מאחל לאף אחד, הכי רעה בחיים שלי. הרגשתי שמי שעולה למגרש זה לא אני, אלא מישהו אחר. הפכתי לאחד שרק מנסה לא להפריע. איבדתי את המהירות, לא הייתי מסוגל לעשות את הדברים הבסיסיים של כדורגלן".
איתי שכטר חושף בגילוי לב את מה שעבר עליו בשנה האחרונה. בראיון ל"ידיעות אחרונות" הוא מתאר את התחושות הקשות שליוו אותו במכבי חיפה: "בתוך הנשמה שלי היה לי ברור שאני חייב לעשות משהו כדי לחזור לעצמי. איזו הצגה, אפילו שער אחד, אבל אז הגיע המשבר הגדול בקריירה שלי, ממנו כבר הבנתי שאני חייב לעשות סוויץ'".
ביום שני יארח החלוץ את האקסית בבית החם שמצא – בית"ר ירושלים – בה הספיק לרשום שני שערים וחמישה בישולים מאז ינואר.
רגע המשבר
בין לבין, שכטר מצביע על אותה נקודה שבה הבין כי סיים את דרכו בחיפה: "הורחקתי מארבעה משחקים, חזרתי ושיחקתי שתי דקות נגד סכנין. באר־שבע הגיעה אלינו, התחממתי ארבעים דקות, פלט קיבל אדום ולא שיחקתי. ואז הגיע המשחק בבלומפילד נגד מכבי ת"א. חזרתי לשחק אחרי שישה שבועות, והיו לי חמישים דקות מהגרועות בקריירה שלי. לא הייתי מסוגל לתת פס, לעבור שחקן, לעצור כדור. זה היה משחק שבו נראינו כמו קבוצת בוגרים נגד נוער. איך שהוחלפתי בניון כבש. הבנתי שיכול להיות שזו בדיוק הקארמה שלי במכבי חיפה".
שכטר ממשיך ומשחזר: "שלושה ימים לאחר מכן, הגיע משחק הגביע נגד בית"ר ירושלים. תבין, פלט עם כרטיס אדום, עטר פצוע, אוברניאק לא בסגל והירש כבר היה בדרך לרעננה. רוני לוי שם אותי על הספסל ופתח עם גוזלן. אתה מאמין לי שאני עושה חימום עם דמעות בעיניים? בוכה כמו ילד, מנגב את הדמעות שאף אחד לא יראה. רוני לוי עושה שלושה חילופים שחצי מההתקפה לא בסגל ואני לא משחק. עזוב לא פותח, לא משחק. היה קטע שרצתי להביא כדור שיצא החוצה כדי לעכב את המשחק כי היינו ביתרון, ופתאום אמרתי לעצמי 'תראה לאיזה מצב הגעת'. אני רץ אחרי כדורים מחוץ למגרש. כשאני בוכה, אמרתי לעצמי 'נגמר, לא מעניין אותי יותר כסף ולא כלום'. עשיתי טלפון לסוכן שלי, אבי נימני, ואמרתי לו שבחיפה אני לא יכול להישאר יותר".
לשכטר יש רזומה של 65 משחקים בחו"ל (23 בקייזרסלאוטרן, 18 בסוונזי ו־24 בנאנט), תקופה בה כבש חמישה שערים בלבד. מי שיצא לאירופה כהבטחה ענקית תמורת 2.7 מיליון יורו, נאלץ לחזור לליגה הקטנה שלנו, בה האמין כי יוכל לשקם את הקריירה המדשדשת שלו.
"בחרתי בחיפה כי אני צפוני במקור, ורציתי לשחק במועדון הזה", הוא מספר. "מכבי ת"א הייתה מעוניינת בי בעיקר אחרי שהבינה שאני בדרך לחיפה. חששתי מהרוטציות במכבי". על הקריירה האירופית הוא מוסיף: "אולי הבחירות שלי לא היו מוצלחות, אבל כמה ישראלים אתה מכיר ששיחקו בגרמניה, אנגליה וצרפת? מעולם לא ישבתי שם ביציע וזה לא קרה בגלל העינים היפות שלי. נכון שהמספרים שלי לא היו טובים, אבל שיחקתי באמירויות, באליאנץ ארנה ובכל המקומות הכי גדולים. מי שחושב אחרת, שיבושם לו. אני יכול להגיד לך דבר ברור, אני חוזר לימים הכי יפים שלי בבית"ר".
אחד ממושאי הביקורת המרכזיים בנוגע לשכטר היה אלי גוטמן, שזימן אותו לנבחרת ישראל, גם בתקופות הפחות טובות של החלוץ. "מי שאומר שזומנתי בגלל שגוטמן מעריך אותו ולא על בסיס מקצועי, אין לו מושג. גם פרננדס וקשטן זימנו אותי סתם? שכל המקשקשים יידעו, גוטמן רצה את טובת הנבחרת יותר מכל אדם אחר במדינת ישראל ואם לא הייתי ראוי לזימון, לא הייתי שם. הוא מאמן מצוין, ואין ספק שהוא השפיע עליי יותר מכל מאמן אחר. עכשיו גוטמן חווה את הקיצוניות בין הכתרה למלך לשחיטה, אבל אני משוכנע שהדברים יסתדרו לו בסוף".
בינואר שעבר הגעת לחיפה. זה התחיל טוב עם שער במשחק השני, אבל מאז דעכת.
"זה התחיל מצוין עם שער נגד אשדוד בבלומפילד. נגד נתניה הוחלפתי בדקה ה־57 ומאז הפכתי לחילוף ראשון של רוני לוי. הכל התפוצץ לי בפנים. הצגתי אולי עשרה אחוזים ממה שיש לי ברגליים. הביטחון נפגע ממשחק למשחק".
יש לך כעס כלפי רוני לוי?
"התחושה שלי הייתה שלא קיבלתי מספיק גב מכל המערכת. הגעתי כחלוץ מוביל ואז הביאו את פלט, זה מבחינתי היה חוסר אמון בי. רוני לוי בשלב מסוים כבר ראה שמשהו לא עובד ולא מתחבר ביני לבין חיפה. כאב לי בפנים, שאני לא מסוגל להביא את הדברים הכי פשוטים שלי. לא פס חזק, לא עצירה ליד הגוף, לא להסתובב על שחקן".
שחקנים ששיחקו במכבי חיפה מצד אחד מחמיאים לניהול ולתנאים, אבל גם מדברים על בעיות חברתיות.
"אין במכבי חיפה היררכיה וזה פוגע ביכולות של השחקנים ובחדר ההלבשה. בכל שנה פותחים את העונה 30 שחקנים. חמישה מהם, לצורך העניין, חלוצים שכל אחד מהם חושב שהוא הבכיר. כשחיפה הייתה הקבוצה של המדינה, כל שחקן ידע את מקומו. היום ההרכבים מתחלפים כל הזמן. במציאות הזו כל חלוץ מביא אולי עשרים אחוז מהיכולות שלו".
בחיפה היית מוקצה על־ידי רוב האוהדים, בבית"ר אתה גיבור.
"הקהל של חיפה התהפך עליי. התאכזב ממני. היה קומץ שהעריך אותי, אבל הרוב הגדול התפלל כל בוקר שכבר לא אלבש את המדים הירוקים יותר. אני יכול להגיד לך שעשיתי את הכל בשביל המועדון. אני האשם העיקרי, אבל יש עוד דברים מסביב".
חשבת לפרוש?
"לא, כי אני אוהב את המשחק, אבל היו רגעים שהייתי קם בבוקר ואומר 'אלוהים, זה המקצוע שכל־כך אהבתי, לאן הגעתי?'. תבין, בשבילי אימון ומשחק זה היום הכי מאושר שיש. ביום חופש, אין לי מה לעשות. בתקופה בחיפה לא הייתי שמח ביום של משחק".
איך המשפחה שלך התמודדה עם המשבר?
"המשפחה שלי עברה גיהנום. אבא שלי מלווה אותי מגיל שבע, והחליט שהוא לא מגיע יותר למשחקים. לא יכול היה להתמודד עם הקללות נגדי. אבא שלי הגיע לבלומפילד למשחק נגד מכבי ת"א, והקהל שלהם התחיל לשיר 'שכטר מת'. פתאום איזה עשרים אוהדים של חיפה הצטרפו אליהם. אתה יודע מה אבא שלי הרגיש באותם רגעים? הם שרו לידו. הוא פנה אליהם ואמר להם שאני הרי שחקן שלהם, ולמה הם עושים את זה? באותו רגע הבנתי שחיפה זה לא המקום שלי".
הבדיחה על חשבונו
בנוסף לעוגמת הנפש על המגרש ובעיקר על הספסל, שכטר נאלץ להתמודד עם הקנטות יום־יומיות בוואטסאפ וברשתות החברתיות. "צחקו עליי בכל המקומות וגם בתקשורת נתנו לי בראש. אמרו שאני סוס מת, שגמרתי את הסיפור שלי", הוא מספר בקול חנוק. "הייתי חשוף להכל. לפעמים בלילה, כשלא הצלחתי להירדם, הייתי נכנס לראות מה כתבו עליי בתגובות. כל טוקבק היה עוד נעיצה בלב שלי".
למה עשית את זה?
"רציתי לראות מה הקהל בבית אומר והבנתי שמלכלכים עליי. הייתי השעיר לעזאזל של מכבי חיפה. מודה שלא הייתי טוב, אבל הביקורות היו בלי שום טאקט או פרופורציות".
מי שהביא את שכטר לבית"ר היה טביב. כבר בשיחה הראשונה ביניהם, אמר הבעלים לחלוץ כי הוא מעריך מאוד את היכולות שלו, ואפילו הדביק לו את הכינוי "הבוס של חדר ההלבשה בבית וגן".
שכטר עצמו מתמוגג מההגעה לירושלים: "שמחת החיים חזרה אליי בבית"ר. החיוך חזר לפנים שלי. המועדון הזה חיבק אותי מהרגע הראשון. אתה יודע איזה חדר הלבשה מדהים יש פה? מהרגע הראשון שעליתי למגרש היה לי חיבור עם הקהל. אין אדם שלא פירגן לי באימון הראשון".
סיפור אהבה
מה יש במועדון הזה שהופך אותו למיוחד בעיניך?
"יש בבית"ר משהו שאין בשום מקום אחר. זה אנרגיות מדהימות לבוא לטדי. לשיר את התקווה בשבילי זה אוטומטית עוד ארבעים אחוז יכולת בכל משחק. אני מודה לאלוהים שהגעתי לכאן".
תישאר בבית"ר בעונה הבאה?
"אשמח מאוד, אבל זה תלוי בטביב וביעקב שחר. אני חושב שבעונה הבאה נהיה קבוצה טובה עוד יותר ונוכל לעשות דברים גדולים".
ביום שני מכבי חיפה מגיעה לטדי. במשחק הראשון בין הקבוצות חגגת נגד האקסית.
"המשחק היה מרגש בשבילי. לא הייתה תחושת נקמה. המועדון לא עשה לי רע, הדברים פשוט לא התחברו. חגגתי את השער כי אני מאושר שחזרתי ליכולת שלי. זה לא היה בשביל להתריס או לפגוע. לאורך כל הקריירה הייתי מונע מרגש".
הייתה ביקורת על ערן זהבי שחגג מול הפועל ת"א. אצלך זה עבר בשקט.
"ערן גדל בהפועל וזה סיפור אחר. תמיד אחגוג כשאבקיע. אבל עזוב, תן לי קודם כל לכבוש ואז אחשוב איך לחגוג".
מה אתה אומר על ההשתלבות של גילי ורמוט בחיפה?
"תמיד אמרתי שגילי הוא מהשחקנים הגדולים בכדורגל הישראלי. אני שמח בשבילו ומקווה מאוד שיצליח שם".
לפנייה לכתב/ת 
