הגן שבפנים: דמויות הירואיות קמות לתחיה
כשבני שטיינברג התיישב לכתוב את ספרו הראשון, היה לו ברור שאהבתו להיסטוריה תתפוס חלק מרכזי בעלילה. הוא לא ידע שהיא תהיה רק הבמה לרבדים נוספים ומגוונים. בראיון ביכורים הוא מספר על התהליך שעבר, כיצד הגיע לכתיבה ומה גילה על שם הספר לאחר שהודפס
גן ירושלמי נסתר בליבו של קמפוס הר הוצפים הוא מקום ההתרחשות שמניע את עלילת "הגן שבפנים", רומן הביכורים של בני שטיינברג. גיבורו הוא אורן אביב, מרצה צעיר להיסטוריה, שנוהג להגיע לגן לבדו או עם בנות שהוא מחזר אחריהן. אורן היא דמות מתוסכלת, כמעט אנטי-גיבור. הקשרים הרומנטיים בחייו נשארים מוחמצים והוא מדשדש בחיים אקדמיים אפורוריים. יום אחד, מגיע לידיו כתב-יד עתיק ובו סיפור היסטורי, כתב יד שישנה את חייו המקצועיים והאישיים.
הגיבורה השניה שנכנסת בסערה לעלילת הספר היא מיכל, צעירה שחוזרת לארץ אחרי שהות ארוכה בניו יורק כדי להשלים סוף-סוף את התואר הראשון. הספר מרקד סביב הקשר בין המרצה לסטודנטית שמתפתח למימדים וכיוונים מפתיעים. נקודות השקה בינו לבין כתב היד שאורן מצא הן שמניעות את הרומן. שטיינברג, חובב היסטוריה מושבע ביסס את העלילה על אירוע היסטורי בעברו של העם היהודי.
זהו סיפור המסגרת של "הגן שבפנים", ספרו הראשון של בני שטיינברג (הוצאת כנרת זמורה-ביתן), משפטן בהכשרתו. "במשך שנים לימדתי את תחומי השיקום, הקרימינולוגיה והגישור בין נפגעי עבירה למבצעיה", הוא אומר. "אבל האהבה הגדולה היתה ונשארה המחקר ההיסטורי. כשנרשמתי לדוקטורט במשפטים באוניברסיטה העברית, כל קורסי השמיעה שלקחתי היו בהיסטוריה. אבל אז הגיע הרעיון לכתיבת רומן, והתשוקה להשלים את הספר גברה על כתיבת הדוקטורט, שאושר אך לא הושלם".
בואו לקרוא את הפרק הראשון מתוך "הגן שבפנים"
מדוע בחרת בכתיבה?
"כתבתי כבר מגיל צעיר. יש לי באיזו שקית חבויה היטב, חומרים עתיקים ומצהיבים מגילאי העשרה שלי. שמרתי אותם כי חשבתי שאולי יום אחד אעשה איתם משהו. יש שם טקסטים שונים ומעט שירה לצד רעיונות לסיפורים וביקורות שכתבתי לעצמי על ספרים שאהבתי".
מה השפיע עליך כאיש צעיר?
"'זן ואמנות אחזקת האופנוע' הוא ספר שזכור לי במיוחד ושנחרת אצלי. בכלל, האהבה לספרות מלווה אותי הרבה שנים והתחילה, איך לא, מהבית שתמיד היה מוצף בספרים. לאבא שלי היה חשוב שאקרא את הספרות הגדולה, בעיקר הרוסית. הוא דרבן אותי לקרוא, ומתוך כך נחשפתי ל'מלחמה ושלום' שמצא גם הדהוד ב'הגן שבפנים'".
מדוע פרסמת רומן רק בגיל בוגר?
"למרות האהבה לכתיבה, האפשרות של להקדיש את עצמך לספרות לא ממש היתה אופציה מבחינתם של הוריי. שניהם דחפו למקצועות פרקטיים. הכתיבה הבשילה אצלי בשנותיי באוניברסיטה, אבל אז ניתבתי אותה למקומות מקצועיים ולמאמרים בענייני השעה. בתחילה הסיפורים העתיקים עוד שיחקו תפקיד מרכזי בכתיבה, אבל במשך הזמן הבנתי שעם כל האהבה שלי להיסטוריה, אני רוצה לספר סיפור שלאו דווקא מעוגן בעובדות. לסיפור יש ערך בפני עצמו והאמת ההיסטורית היא משנית. אצל אורן, הגיבור, מתעוררת שאלה האם הסיפור בעל הרבדים המיתיים שהוא נסחף אליו, הוא אמיתי או לא. אני מתלבט על זה ביחד עם הדמויות והקורא".
כיצד נבחר שם הספר?
"השם נבחר באמצע תהליך הכתיבה, ובעצם לא הייתי משוכנע שהוא מושלם עד לסוף התהליך. היה לי גם שם חלופי, אבל עכשיו, אחרי שראה אור, אני לגמרי שלם איתו. אחד הדברים המרתקים שהתוודעתי אליהם בסיום תהליך הכתיבה, הוא שאתה פתאום מקבל פידבק מאנשים ומגלה שהם ראו בשם הספר דברים שלא חשבת עליהם. מירי רוזובסקי כתבה עליו שהוא אוקסימורון, וזה נכון. אני חשבתי על שני ממדים מקבילים, על כפילות. הגן אליו אורן בורח מהשגרה הוא בתוך אוניברסיטה העברית, אבל גם מסמל מקום רגשי פנימי".
באיזו מידה יש בספר יסודות אוטוביוגרפיים?
"ככלל זה לגמרי לא ספר אוטוביוגרפי. אף אחת מהדמויות אינה מבוססת ישירות על מישהו מחיי, למעט דמות אחת קטנה של מוכר תירס ירושלמי מיתולוגי. זו דמות שאני זוכר מילדותי, לפני המון שנים".
על איזה ספר ילדים גדלת?
"אהבתי את 'אי המטמון' וסדרות הנוער שהוציאו פעם בהוצאת 'כתר'. 'עשרים אלף מיל מתחת למים' של ז'ול וורן היה ספר שהסעיר אותי. הרפתקאות, אהבתי בעיקר הרפתקאות".
איזה ספר פרוזה השפיע עליך במיוחד?
"הספרים של דויד גרוסמן: 'עיין ערך אהבה' ו'מישהו לרוץ איתו' הם ספרים שנשארים איתי. אני מאוד אוהב את הכתיבה הרגשית של גרוסמן
ואת אפיון הדמויות והתיאורים הדקים שלו".
עד כמה דומיננטיים היסודות הישראליים שבספר?
"הוא מתרחש בתוך קמפוס ישראלי, ויש בו מגע עם דמויות שמאפיינות את ירושלים של המילניום החדש: עירוב של ערבים וסטודנטים יהודים מארה"ב, למשל. הוא בהחלט מהדהד ומתכתב עם המצב, כי הוא מתרחש בתקופת האינתיפאדה השנייה, בה ירושלים סבלה מפיגועים רבים. דווקא בתהליך הכתיבה, המצב בירושלים היה שקט יחסית. ועכשיו שוב יש תקופת פיגועים בירושלים ובארץ בכלל. במובן הזה הוא מאוד עכשווי".
