"שמחה שלא יודעים שאני ויובל סמו נשואים"
דנה סמו מעדיפה להתקדם בזכות עצמה ולא בזכות הבעל המפורסם, ודווקא מרוצה כשעוצרים רק אותו ברחוב: "הוא הרבה יותר נחמד לאנשים". רגע לפני שעולה הסדרה "האחיות המוצלחות שלי" בכיכובה, היא מספרת בראיון גם על העבודה עם הבמאי גורי אלפי, ומסבירה למה היא שוקלת קריירה של מורה
הם נשואים כבר 12 שנה ומגדלים שני ילדים ועדיין - כשדנה סמו החלה להצטלם לסדרת הטלוויזיה "האחיות המוצלחות שלי", ניגשה אליה טמירה ירדני, דמות ותיקה ובכירה בתעשיית הטלוויזיה, ושאלה אם היא אשתו של יובל סמו. "לא הרבה יודעים שאנחנו נשואים", אומרת סמו, "אנחנו אנשים מאוד פרטיים ואני לא חושבת שזה רלוונטי בכלל. האמת היא שזה כיף שלא יודעים שאני ויובל נשואים כי אתה רוצה לסלול את הדרך שלך לא בזכות אף אחד אחר".
דנה (38) הכירה את יובל כשסיימו את לימודיהם בבית ספר למשחק ומאז הם יחד. הקריירה שלו עשתה קפיצה מטאורית לפני כחמש שנים, כשהצטרף ל"ארץ נהדרת". מבחינתה, בתקופה ההיא השיא עדיין לא הגיע, אבל לא תקראו פה על סצנות של קנאה. "לא הסתכלתי מהצד ואמרתי מתי לי זה יקרה", היא מספרת. "יובל מאוד טוטאלי ומפוקס מטרה, ואני מאוד גאה בו על כל ההישגים שלו. אני הרבה פחות פרקטית, צריכה תמיד לאזן ולערב כל מיני תחומים כדי שלא יהיה לי משעמם. ועד עכשיו אני לא מרגישה צורך להיות כוכבת, אותי מעניין התהליך. חשוב לי שיהיה תהליך מפתה, עמוק וכיפי".
ועדיין - כשאתם הולכים יחד ברחוב, אותו מזהים ועוצרים.
"זה ממש לא מעליב אותי. יובל הרבה יותר נחמד לאנשים שמדברים איתו. כשאני הולכת בקניון עטים עלי ילדים כי שיחקתי בכמה פרויקטים לילדים - אני הרבה פחות נחמדה, אין לי סבלנות בכלל וזה מביך אותי. זה לא משהו שהייתי רוצה שיהיה יותר מאסיבי. אני אדם פרטי".
סמו מככבת כאמור בקומדיה החדשה "האחיות המוצלחות שלי" (החל מסוף השבוע ב-yes VOD ובימי ראשון ב-yes comedy) שביים גורי אלפי. את הפנים שלה תזהו משלל התפקידים הקודמים שלה - סמו גילמה את ויקי ב"פולישוק" המצליחה, ומאחוריה גם תפקידים בסדרות נוספות כמו "החברים של נאור", "רביעיית רן", השוטר הטוב" ואפילו "הפרלמנט" - שם גילמה דמות אורחת בשם רלי.
החלום הגדול, היא מספרת, היה להפוך לשחקנית קולנוע, או לחילופין - לארכיאולוגית בהשראתו של אינדיאנה ג'ונס. עכשיו, כשלפחות אחד מהשניים כבר נמצא בעיצומו, היא מרשה לעצמה לשחרר קצת ומסיימת תואר ראשון באנגלית ובחינוך, כדי שתוכל להיות מורה לאנגלית, אם תרצה בכך.
"ללכת לאודישן זה לא כיף", היא אומרת בכנות, "אני לא יכולה לסבול את זה, אתה כל הזמן תחת ביקורת, תחת מודעות למי אתה, מה אתה ומה אתה משדר. כל פעם שאומרים לך לא, אתה מאוד משתדל לא לקחת את זה אישית, אבל מישהו אומר לך לא. זה לא מקצוע פשוט. לא הייתי רוצה שהילדים שלי יהיו שחקנים, אבל אם הם יהיו - שיהיו".
את פגועה מהעולם הזה?
"לא הגעתי לעשרים אחוז מבחינת השאיפות שלי. להיות שחקנית היה חלום ילדות שלי, אבל החיים לוקחים אותך למקומות אחרים. אני מאוד שמחה על התהליך שעברתי, שהיו בו כישלונות וגם הישגים".
איך את מצליחה לשלב לימודים, עבודה ומשפחה עם שני ילדים?
"יש לי בעל תומך ואנחנו מסתדרים. אני לא מכינה ארוחות ערב, ולא עוזרת בשיעורים", היא צוחקת. "כשנכנסתי ללימודים ידעתי שאני שמה בצד את עניין המשחק, ואני יותר בוררת ובוחרת את הפרויקטים שארצה לעשות, ואני חושבת שזאת תהיה המדיניות שלי מעכשיו כי אני מאוד אוהבת את הלימודים ואני לא רוצה לוותר על זה. מצד שני אני מאוד אוהבת לשחק כשמדובר בפרויקט שאני מאמינה בו ומרגישה קשורה אליו. אני מאמינה וחושבת שאצליח לשלב".
אז את לא מוכנה לשחק בכל מחיר.
"נכון. בעולם המשחק צריך להיות סביב עצמך - לשווק ולדחוף קדימה. זה נורא מתיש ויש משהו מאוס בהתעסקות העצמית הזו. בגלל שאני כל כך אוהבת לשחק, התלות הזאת במקצוע הלחיצה אותי".
בקומדיה החדשה תגלם סמו את אורית, האחות הגדולה של נטלי (נלי תגר) ומור (טס השילוני), שמנסה להבין אם היא לסבית או לא, אף שיש לה כבר בת זוג. "לא היה דבר יותר כיף מלקום בחמש בבוקר לצוות השחקנים הזה", היא אומרת, ומחמיאה גם לבמאי גורי אלפי. "הוא נתן לי לעבוד בצורה מופלאה, אני חושבת ששום במאי אחר לא היה מסוגל לעשות את זה. זה מה שיצר קבוצת הפקה אוהבת ומגובשת בלי עצבים ובלי לחץ, הכל נעשה בצורה ואווירה נכונה לעבודה, בטח על קומדיה. אף אחד מההפקה לא ישכח את החוויה הזאת".
איך זה לגלם לסבית?
"אני אמנם משחקת לסבית, אבל היא די מתכחשת לזה ומנסה למצוא את המקום מבחינת הזהות המינית. היחידות שיודעות הן האחיות, והיא מנסה להבין אם מתאים לה להיות לסבית".
בימים אלה אי אפשר להתעלם מנושא ההטרדות המיניות ששב ומציף את הכותרות, מהטענות נגד משה איבגי ועד פרשת אופק בוכריס. סמו מספרת בראיון בגילוי לב כי אכן גם היא חוותה הטרדות שכאלה: "אני יודעת מה זה הטרדות מיניות. אני מכירה מקרים כאלה, וידעתי לצאת מהם, לשמחתי לא נכנסתי למצבים קשים מדי. לא כל האנשים מוסריים ולא כולם יודעים להשתמש בסמכות ובכוח שלהם כדי להתנהג בכבוד. זה מצער אבל אני חושבת שהחברה עוברת תהליך מאוד נכון עם ההעלאה של הנושא למודעות גבוהה כל כך".
הקו בעולם המשחק דק מאוד, הרי שחקנית צעירה יכולה לחשוב שמדובר באקט למען האמנות, ובעצם מטרידים אותה. איך יודעים ואיך מגיבים?
"אפשר להעיר ואפשר לקום וללכת, אפשר להתעמת. נכון שלפעמים צריך לשלם מחיר, אני בטוחה שהרבה לא מעירות כי צריך לשלם מחיר. היה מצב שבו קמתי והלכתי כי הבנתי שקורה משהו שלא אמור לקרות. זה קורה המון בעולם שלנו ומחוצה לו. זה קורה היום בכל תחום - מגע פיזי שפעם היה נחשב לדבר מאוד מקובל, יכול להפוך לדבר גדול. ויש בזה משהו מצער. בגלל שהגבולות לא נשמרו, יש היום רגישות גבוהה כל כך. זה תמיד יהיה בעייתי".
סמו מסכמת את דבריה בדגש על החשיבות שביחס למתלוננות. "אם מישהי עוברת סיטואציה כזאת ובסופו של דבר רוצה להתלונן או לספר על המקרה - חשוב שהמסגרת שבה היא נמצאת תתמוך, ולא תתייחס לעניין שכזה בזלזול או תהפוך אותה מקורבן לאשמה".
