הצגת חייו: חלום הצ'מפיונס של איברהימוביץ'
הענק השבדי של פ.ס.ז' זולל אליפויות כבר עשור שלם, אבל טרם שם את ידיו על הגביע החשוב ביותר. דווקא בגיל 34 הוא חווה את אחת העונות הטובות בקריירה, ומקווה שהפרוייקט השאפתני שנבנה בבירת צרפת יעזור לו לשבור את הקללה האירופית ולחתום מסע מפואר
זלאטן איברהימוביץ' הוא שילוב נדיר בין שחקן כדורגל לשחקן תיאטרון. הוא הצגה פסיכודלית של איש אחד, שכותבת את עצמה מחדש באופן בלתי-צפוי בכל פעם ששופט שורק או כשמצלמה עוברת ל-ON. הוא נע בין שער גדול להתבטאות הזויה, בין תצוגה הירואית לסערה תקשורתית, בין מפגן נרקסיסטי... לעוד מפגן נרקסיסטי.
ולכן נשאלת השאלה מה באמת עובר בראש של החלוץ הגדול של פריז סן ז'רמן? האם האהבה העצמית הזו, שהפכה אותו לדמות כל-כך צבעונית, היא אמיתית לגמרי או רק חלק מהשואו? האם הוא באמת חושב שהוא השחקן הגדול בתבל?
ככל הנראה, התשובה היא לא. הוא חכם מדי, ומודע לכך שיש טובים ומוצלחים ממנו. הוא טוען שהוא מושלם ושהוא "לא יכול לשלוט בזה", אבל יודע שמשהו חסר - וגם יודע בדיוק במה מדובר. הכוכב השבדי כבר סיפר בעבר על האובססיה שלו, שבצעירותו ממש בערה בו, לתואר היחיד שבאמת הצליח לחמוק ממנו פעם אחר פעם - ליגת האלופות.
את "קללת זלאטן" אתם בטח מכירים. ב-2008/09 הוא ראה את ברצלונה מניפה את הגביע עם האוזניים הגדולות ובעונה שלאחר מכן עזב את אינטר כדי לעבור לשורותיה רק כדי לראות את הנראזורי זוכים בתואר ב-2010. בעונה שלאחר מכן עזב את בארסה לטובת מילאן, ואז הקטאלונים שבו וזכו בגביע. יש לו אליפויות בהולנד, איטליה, ספרד וצרפת - שמונה מהן בתשע העונות האחרונות - אבל תואר אירופי עדיין אין לו.
לפחות מבחינה מקצועית, נראה שהוא לא הבעיה. איברהימוביץ' הוא הכובש השלישי בטיבו באירופה בחמש השנים האחרונות (לא תתקשו לנחש מי שני הראשונים), והוא צריך לשים עוד כדור אחד ברשת כדי להגיע ל-50 שערים במפעלים השונים של אופ"א. רק 14 שחקנים הגיעו למספר הזה עד היום, 13 מהם זכו לפחות פעם אחת בליגת האלופות. אז איך זה קורה דווקא לו?
למזל היה חלק גדול בכך, אבל גם לבחירות של זלאטן עצמו. את הספינה הטובעת של מילאן הוא נטש ב-2012, מה שבדיעבד נראה כמו צעד חכם למדי, אבל אחרי שנים של קריירה תזזיתית הוא בחר במפתיע להשתקע דווקא בפ.ס.ז', שאמנם מדושנת בכסף קטארי, אבל נטולת מסורת וניסיון כשזה נוגע לאתגרים היבשתיים.
בצרפת יש לו כבר שלוש אליפויות (הרביעית ממש על האש), אבל באירופה - שלא במפתיע - הדברים לא הולכים חלק כל-כך. הסגל של פ.ס.ז' שופע בשחקנים איכותיים בכל העמדות, אבל כמו במקרה של מנצ'סטר סיטי בשנים האחרונות, לוותק יש ערך. מי כמו זלאטן יודע את זה, שכן דווקא היום, בגיל 34, הוא חווה את אחת העונות הטובות בקריירה שלו. או כמו שהוא ניסח את זה: "אני רק מתחמם".
30 שערים כבר יש לו ב-15/16, כמו בכל העונה שעברה, ואם ימשיך בקצב הזה הוא יוכל לשבור את שיאו האישי, 41 שערים בעונה, אותו רשם ב-13/14. בעונה ההיא הוא הודח מהצ'מפיונס ברבע-הגמר ע"י צ'לסי, בשנה שעברה השיג את הנקמה והדיח את הבלוז בשמינית - רק כדי לקבל את ברצלונה בשלב הבא ולסיים עוד קמפיין מאכזב.
העונה, כמיטב המסורת, הוא שוב קיבל את צ'לסי, וגם כבש את השער הראשון ב-1:2 הביתי של הפריזאים. משחק אחד בסטמפורד ברידג' מפריד בינו לבין מקום ברבע-הגמר, בעונה
שהיא אולי ההזדמנות האחרונה שלו לשים את ידיו על הגביע שתמיד ברח לו. הקבוצה שלו נראית מצוין בזירה המקומית, וגם היא הולכת ומשתבחת, אבל המבחן האירופי הוא כידוע אחר לגמרי.
בהתבטאות שעוררה סערה תקשורתית גדולה (אחת מיני רבות) רק לפני כמה ימים, איברהימוביץ' אמר שהמועדון שלו "נולד" לפני שלוש שנים וחצי, כשהקטארים רכשו אותו. "נועדנו למלכות הצ'מפיונס ליג", הוא אמר, "הקבוצה תרדוף אחרי התואר הזה עד שהיא תשיג אותו, והיא לא תעצור איתי או בלעדיי".
נכון להיום פ.ס.ז' ממש לא מסתמנת כפייבוריטית לזכייה בתואר, כנראה גם לא בשלישייה הראשונה, אבל אסור להתעלם מהעוצמות האדירות שיש בה ובייחוד בעוצמה של מי שעומד במרכזה. אם זלאטן איברהימוביץ' יוכל בכל זאת לזכות בליגת האלופות בקיץ הקרוב, על חשבון קבוצות כמו ברצלונה, ריאל מדריד ובאיירן מינכן, הוא יהיה חתום על אחת מהעונות הגדולות של המפעל בשנים האחרונות ויוכל לחתום קריירה מפוארת באמת. אחר-כך הוא בוודאי יישב שוב מול המצלמות ויגיד שהוא השחקן הגדול בעולם. הפעם הוא ככל הנראה גם יאמין לעצמו.
לפנייה לכתב/ת 
