כל לילה בשטח, בעלטת החשאיות: אמיר נפל 11 שנים אחרי החלל המבצעי האחרון
"מגן ולא יראה". סיסמת השב"כ קיבלה משמעות כואבת עם נפילת לוחם הארגון. 130 חללים רשם השב"כ מאז שנות ה-50. הלוחמים מהיחידה המבצעית, המאבטחים שמתלווים לרכזים בלב השטח הפלסטיני והתמונות המטושטשות מהלוויית מימוני העלו לכותרות את הארגון שרגיל לפעול בחשאי
בניגוד לתמונות המתפרסמות בתקשורת מהלוויות של חללי צה"ל, בתמונות שתיעדו אתמול (ד') את הלווייתו של לוחם השירות, אמיר מימוני ז"ל, ברוב שטח התמונות נראו טשטושים כדי לא לזהות את חבריו ומפקדיו שהגיעו ללוותו בפעם האחרונה. 11 שנה חלפו מאז נרשם החלל האחרון בפעילות מבצעית בשירות הביטחון הכללי, אז זה היה רכז השטח עודד שרון ז"ל, שמצא את מותו בפיגוע התאבדות במוצב אורחן ברצועת עזה בשלהי האינתיפאדה השנייה – והוא גם היה החלל היחיד של השב"כ מאינתיפאדה זו.
מימוני, כמו שרון, נחשף לציבור ושמו הותר לפרסום רק בעקבות מותו, בניגוד ליתר המשרתים בארגון המודיעין הפנים-ישראלי, שזהותם לעד לא תיחשף, מאחרון הלוחמים או המפעילים, ועד לסגן ראש השירות.
מעט מאוד אפשר לפרסם וניתן יהיה לדעת גם בעתיד על אופי ותוכן הפעילות המסווגת אותה אבטח אתמול בשעת ערב מימוני בגבול רצועת עזה, כאשר זוהה בטעות על ידי חברו לכוח כחשוד פלסטיני. מאבטחי הפעילות המבצעית בשב"כ פועלים כלוחמים לכל דבר, בגזרות הלחימה השונות, והתלוו לכוחות צה"ל גם בתוך שטח הרצועה במהלך מבצע צוק איתן.
ההחלטה לאבטח פעילות שטח של אנשי הארגון על ידי מאבטחים מיומנים, יוצאי יחידות מובחרות, התקבלה בעקבות שני אירועים בולטים באמצע שנות התשעים שבהם נרצחו שני רכזי שטח אזוריים בארגון על ידי המקור הפלסטיני שלהם: נועם כהן ז"ל מצא כך את מותו בתרגיל מארב שביצעו לו מחבלים ברמאללה כעת הגיע להיפגש עם המקור שהפעיל, וחיים נחמני ז"ל נרצח באכזריות בדירה ברחוב עזה בירושלים, על ידי המקור שלו במהלך מפגש בניהם.
עד אז, לאורך קרוב ל-25 שנים שבהם צה"ל שלט ברצועת עזה וביהודה ושומרון, הסתובבו רכזי השב"כ באופן חופשי בשטח הפלסטיני, בכפרים ובערים, בין השדות והואדיות, גייסו מקורות, ונודעו בקרב הפלסטינים באיזור עליו היו אחראיים בכינוי שהצמידו להם.
לאורך האינתיפאדה השנייה, וגם בימים אלו, רכזי השב"כ יוצאים תדיר, כמעט בכל לילה, לעומק השטח הפלסטיני עם כוחות צה"ל ומאבטח צמוד, במהלך פעילויות מעצרי המבוקשים. לצד המאבטחים אליהם השתייך מימוני ז"ל, פועלים ביחידה המבצעית של הארגון לוחמים לפעילויות מיוחדות, שמוקפצים יחד עם יחידות העילית של ישראל כמו ימ"מ וסיירת מטכ"ל לאירועים חריגים, והם היו גם בין אלה שחיסלו את נשאת מלחם, המחבל מרחוב דיזנגוף במהלך קרב קצר מולו בכפרו בוואדי ערה.
"הייתה זו עוד פעילות מבצעית נדרשת ומורכבת, בה נטלת חלק כלוחם ומפקד", ספד לפנות ערב ראש השב"כ יורם כהן למימוני, במהלך הלווייתו, וחשף טפח קטן מהפעילות המסווגת של פקודיו, "פעילויות אלה מבוצעות בכל שעות היממה, בכל מקום בו יש לשב"כ אחריות סיכולית, מאופיינות באינטנסיביות, ברמת מורכבות גדולה, לעיתים באי בהירות, בחשאיות בבחינת "מגן ולא יראה", בתנאים קשים, בסביבה עוינת ורוויית סיכונים".
מרבית חללי השב"כ, כ-130, מתו בנסיבות אזרחיות כמו מחלות או תאונות דרכים במהלך תקופת עבודתם בארגון, אך נחשבים לחללי מערכות ישראל מתוקף חוק, בדומה למקביליהם בצה"ל. ראשון החללים של הארגון אשר קם בסמוך להקמת המדינה הוא שלמה אלישיב ז"ל, שחזר פעילות מבצעית ונהרג בתאונת דרכים ב-1954.
משפחות חללי השב"כ מקבלות את אותן הזכויות לצד ליווי וסיוע מאנשי השב"כ. מימוני הפך אתמול לחלל השני בהיסטוריה של השב"כ שמצא את מותו מירי דו-צדדי במהלך פעילות מבצעית – קדם לו שמעון דרעי ז"ל, שנהרג בשוגג אף הוא מאש חברו במהלך פעילות בג'נין בספטמבר 1967. בתקרית אחרת של ירי דו-צדדי, שאינה בנסיבות מבצעיות, נהרג מאבטח שב"כ בשגרירות ירדן בתחילת שנות האלפיים. בשני אסונות צור בלבנון בתחילת שנות השמונים, נהרגו 12 אנשי השירות לצד עשרות חיילי צה"ל.
לפנייה לכתב/ת 
