איש השב"כ שנהרג ביקש: "אם אמות, שתו בירה לכבודי"

אמיר מימוני ז"ל

"'עוד מעט נחטוף', אומר שניר, 'מהאויב הלא נראה. עוד מעט נהפוך לשיר, עוד מעט אולי כבר לא נהיה". כך שר שלמה ארצי בשיר "הו לעזאזל", שאמיר מימוני ביקש מחברותיו שינוגן במקרה שימות. אתמול (ד'), כשהבקשה המצמררת הפכה למציאות עצובה, הקריאה חברתו הטובה ירדן זאוי שורות מתוך השיר בהלווייתו.

מימוני נהרג בעוטף עזה מירי של לוחם עמית שלו בשב"כ שטעה בזיהוי. "שולו", ככה קראו לו כולם במושב זוהר, כינוי שדבק בו מכיוון שלכלבתו קראו צ'ולה. אתמול לא הצליחו החברים הקרובים לעצור את הדמעות כשנזכרו בחבר הטוב, זה שהיה תמיד במרכז הקבוצה, ואפילו הקים את הפאב שהפך למרכז החברתי של המושב.

שתיים מחברותיו, זאוי ונועה דוידוביץ', חשפו אתמול התכתבות מצמררת שניהלו עמו בווטסאפ לפני חודשים ספורים ובה — בנימה מבודחת — הותיר להן הוראות למקרה שימות. "הוא היה מדבר הרבה על המוות, בעיקר בגלל מה שהוא עשה בחיים", סיפרה אתמול דוידוביץ'.

התכתבות הווטסאפ בין מימוני לחבריו:

הלווייתו של מימוני, אתמול(צילום: תקשורת שב"כ)

היא הוסיפה: "היה לו מין הומור שחור. הוא היה מתאר איך ידברו עליו אחרי שהוא ימות, ואנחנו כל הזמן היינו אומרות לו 'תפסיק כבר'. אבל אנחנו יודעות שאם נגזר עליו למות, זו בדיוק הדרך שהוא היה רוצה,

למען המדינה".

מימוני ביקש בשיחה שירימו כוסית לזכרו בפאב שהקים במושב: "פתחו גולדסטאר כל החבר'ה ב’מתילדה'". לאחר מכן הוא המשיך וביקש שישנו את שם המקום ל"שולו", וכשזאוי כתבה לו כי הגזים בבקשותיו הוא עונה: "נשמה, זה הכי פחות שאפשר לעשות למעני".

פאב ה"מתילדה" היה הפרויקט הגדול של אמיר. "הוא היה הדבק של החבורה", סיפרה זאוי. "הרעיון של הפאב נולד בשביל שכל החבר’ה יוכלו לשבת יחד עם ההורים ולא לצאת מהמושב. היינו מדברים כמעט על בסיס יומי, יוצאים, מבלים. עברנו את התקופות הכי יפות ומשמעותיות בחיים שלנו ביחד".