ניצול אושוויץ הוא הקשיש בעולם: "אחרי מה שהוא עבר בחיים מגיעה לו קצת נחת"
תושב חיפה בן 112 הוא האדם הקשיש בעולם: ישראל קרישטל נשלח בטרנספר למחנה ההשמדה, שהה שם 10 חודשים, צעד בצעדת המוות - ושרד. בתו סיפרה כי לא יצא מגדרו: "חיכינו חודשים להכרזה הרשמית"
שולה קופרשטוך, בתו של ישראל קרישטל, שאתמול (ה') התבשר על כניסתו לספר השיאים של גינס כגבר המבוגר ביותר בעולם, סיפרה כי קיבל את הבשורה בשמחה, "אבל לא יצא מגדרו". לדבריה, "אנשים שחוו כל מיני דברים בחיים שלהם, במיוחד הוא, לא יוצא מגדרו. לא כשטוב ולא כשרע. את הכל הוא מקבל באהבה. כמובן שהוא שמח על ההודעה. אחרי מה שהוא עבר בחיים מגיעה לו קצת נחת". קרישטל, בן 112 וחצי, הוכרז כבר לפני כשנתיים כניצול השואה המבוגר ביותר שעדיין חי.
קופרשטוך מתגוררת ליד האב הקשיש בחיפה, בנו מתגורר במושבה יסוד המעלה בגליל, ואילו הנכדים והנינים פזורים בכל רחבי הארץ. "זו זכות גדולה שכולם חיים בישראל. אנחנו מתכנסים בעיקר בחגים ובימי הולדת. הוא כבר לא זוכר את כל השמות, בעיקר השמות החדשים והמודרניים, אבל 'נותן בהם סימנים'. זה הבן של זה וזו הבת של זו", אמרה הבת בחיוך.
לדבריה, בני המשפחה יודעים כבר קרוב לחודש על ההכרזה הצפויה. "הרי הוא היה בעניין והמציא את המסמכים שאימתו את גילו. ברגע שהיו מסמכים זה היה רק עניין של זמן ושל תיאומים עד ההכרזה הרשמית. כל המשפחה הייתה סביב העשייה הזו בחודשים האחרונים". בעתיד צפוי גם טקס רשמי, שבו יוכר קרישטל כגבר הקשיש בעולם, אולם התאריך עוד לא ידוע. "המסר מכל הסיפור של אבא הוא רק לא לאבד תקווה. גם ברגעים הכי קשים והכי מייאשים", אמרה קופרשטוך.
קרישטל הוא אמנם הגבר הקשיש בעולם כיום, אבל הוא "רק" במקום ה-23 ברשימת קשישי כל הזמנים. הישיש ביותר ברשימה הוא ג'ירומון קימורה, יפני שמת ב-2013 בגיל 116. גם ארבעת הקשישים שאחרי קרישטל ברשימת הישישים החיים כיום הם יפנים. האישה שהאריכה חיים יותר מכל היא ג'אן קאלמן הצרפתייה, שמתה ב-1997 בגיל 122. האישה הקשישה ביותר כיום היא סוזנה מושאט ג'ונס, אמריקנית בת 116, שנולדה עוד במאה ה-19.
קרישטל נולד בכפר קטן בפולין, שבוע לפני ראש השנה, בספטמבר 1903. הוא התייתם משני הוריו עד שהיה בן 16, ואז עבר ללודז'. הוא למד מדודו לייצר ממתקים ופתח עסק משלו. בעת שפרצה מלחמת העולם השנייה היה נשוי ואב לשני ילדים, שנספו בשואה.
בעבר סיפרה קופרשטוך בראיון ל-ynet על התקופה הקשה שעבר: "במהלך השנים בהן חיו בגטו לודז' נפטרו שני בניו ממחלות כשהיו בני 8 ו-10. מה שהגן במעט על ישראל ואשתו רוב התקופה, היה הכישרון להכנת הממתקים. הגרמנים חגגו ימי הולדת ונישואים ואבי היה זה שהכין להם את כל דברי המתיקה", סיפרה שולה. "זה היה הקרש להצלת חיים, כי בזכות הממתקים היה אבי חיוני בגטו ולכן לא נשלח למחנות - אלא רק לקראת הסוף. אצל הגרמנים ימי הולדת הם אירוע, לכן הממתקים והשוקולדים היו הכרחיים בחגיגותיהם. ייצור הממתקים של אבי סיפק את צורכיהם ולכן בהתחלה שמרו עליו ואף השיגו לו את חומרי הגלם".
קרישטל ואשתו נותרו בגטו ובמאי 1944 נשלחו לאושוויץ בטרנספר שהיה בין האחרונים. באושוויץ שהו השניים עשרה חודשים, נשלחו למחנות עבודה וצעדו בצעדת המוות. ישראל שקל אז 37 קילוגרם בלבד. רעייתו, פייגה, לא שרדה ונספתה.
לאחר המלחמה חזר קרישטל ללודז' והקים בה מחדש מפעל ממתקים. הוא הכיר בעיר את בת שבע, שאף היא איבדה את משפחתה בשואה, והשניים נישאו ועלו ארצה ב-1950. לשניים נולדו שלושה ילדים אך אחד מהם נפטר בינקותו. כיום הוא אב לשניים, וסב לנכדים ונינים רבים.
עם עלייתו ארצה התיישב קרישטל בחיפה, שם הקים מפעל לממתקים – בעיקר סוכריות שוקולד – והפעיל אותו קרוב ל-20 שנה. למרות האסונות הקשים שעבר בחייו, קרישטל הוא אדם מאמין וזה לדבריו סוד אריכות הימים שלו. כששואלים אותו על כך הוא מצביע לשמיים. "אבי אדם דתי, שומר מצוות ומתפלל כל בוקר. הוא גם אומר על הסוד לאריכות חייו: 'אם היה סוד כזה, הרי שסוד אסור לגלות, אז איך אתם מצפים שאגלה לכם את הסוד?'", סיפרה הבת. "מה שמחזיק אותו שנים רבות לדעתי, זו האופטימיות. הראייה שלו היא כזו שגם במצב קשה - יש יותר קשה, וכשהמצב טוב - אין גבול לטוב. כשקורה משהו רע, הוא תמיד אומר 'יכול להיות יותר גרוע, אז בואו נודה על מה שיש'".
לפנייה לכתב/ת 
