למרות ההבטחות: המדינה ממשיכה לעכב הריסת בתי מחבלים
כ-230 פלסטינים ניסו לרצוח יהודים בששת חודשי האינתיפאדה, אבל עד כה נהרסו בתיהם של כ-10 בלבד. עוד בית אחד נאטם, והשאר תקועים בשלב הבירוקרטיה. האם זאת ההרתעה שממשלת ישראל מדברת עליה? ynet ממשיך לבדוק
הממשלה מדברת על הרתעה, אבל בשטח מבצעת מעט מאוד: המשך מעקב ynet אחר הליך הריסת בתי מחבלים מעלה כי כ-230 מחבלים פלסטיניים ניסו לרצוח יהודים בחצי שנה של אינתיפאדה, אך עד כה נהרסו מגוריהם של כעשרה בלבד. על פי נתוני צה"ל, מחודש אוקטובר נהרסו באופן מלא רק חמישה בתי מחבלים; נהרסו קומות מגורים של חמישה מחבלים נוספים, ונאטם ביתו של מחבל אחד.
כמו כן מופו 124 בתים, חולקו שישה צווי הריסה ושבעה צווי התראה ראשוניים, כולם הליכים ראשוניים ובירוקרטיים שיובילו להריסה – אם בכלל – רק בעוד זמן רב. המשמעות היא שישראל לא מתכננת בשלב זה לפגוע בכמחצית מבתיהם של המחבלים מהאינתיפאדה.
מאז 1 באוקטובר האחרון, היום שבו נרצחו בני הזוג נעמה ואיתם הנקין, יצאו 230 מחבלים פלסטיניים לרצוח ישראלים במסגרת האינתיפאדה השלישית. בהיעדר מודיעין יעיל נגד מפגעים בודדים, האמצעי היחיד של מערכת הביטחון נגדם הוא ההרתעה. יותר ויותר חקירות של פיגועים העלו כי החשש מפגיעה במשפחה או בכלכלתה מונע מראש יציאה של מחבלים מתוכה, אך בפועל, כמעט ולא מבוצעים צעדים מרתיעים.
למרות החלטות הקבינט לזרז את הליך הריסת בתי המחבלים, רוב בתיהם של אלה שרצחו או פצעו קשה כאמור עדיין עומדים על תִלם. במקרים המעטים שבהם כן מצליחה מערכת הביטחון להרוס או לאטום בית של מחבל, זה קורה שבועות ארוכים אחרי הפיגוע, שיהוי שפוגע ביעילות הצעד.
הסיבה לכך היא שהדין הבינלאומי שאליו מחויבת ישראל השתנה מאז האינתיפאדה השנייה: מערכת הביטחון נאלצת להוכיח משפטית שהריסת בית מחבל אינה אקט נקמני או ענישתי, אלא נועדה לסכל את הפיגוע הבא. באינתיפאדה השנייה, מפקד חטיבה מרחבית באוגדת איו"ש היה רשאי להחליט בעצמו על הריסת בית מחבל, בביצוע מיידי של תוך יממות ספורות ואף פחות מכך.
אגב, שניים מתוך חמשת הבתים שנהרסו כליל היו של מחבלים שרצחו יהודים באמצע השנה שעברה, טרם פרוץ האינתיפאדה, ובית שלישי שייך למחבל שרצח את דליה למקוס ז"ל בצומת אלון שבות בנובמבר 2014.
בכל חמשת המקרים שבהם ההריסה הייתה חלקית, וכללה את קומת המחבל בלבד, הדבר התבצע בפער של כחודשיים מיום הפיגוע – מספיק זמן כדי לאפשר לרשות הפלסטינית להעניק למשפחת הרוצח בית חלופי מרוהט ומאובזר.
מבין ששת צווי ההריסה שהוצאו לרוצחי יהודים, אחד מהם ממתין לאישור בג"ץ: בית המחבל עזיז מרעי מהכפר סורדא, שיזם וסייע בתחילת אוקטובר לרצח אהרון בניטה ונחמיה לביא בשער האריות. צו נוסף, להריסת בית המחבל עבדאללה אסחק מסילוואד – שרצח את מלאכי רוזנפלד בבנימין – בוטל בהחלטת בג"ץ.
סוגיית הגירוש
צעד הרתעתי נוסף מול מחבלים בודדים שנתקע במשרד המשפטים אף שאושר עקרונית בקבינט הוא גירוש משפחות מחבלים לחו"ל או לרצועת עזה. תיקון חקיקתי בנושא, שהונח בשבוע שעבר על שולחן הכנסת ביוזמת שר התחבורה ישראל כץ, עשוי להוביל לשינוי בנושא, אך ככל הנראה יצטרך הצעד הקיצוני לעמוד בהמשך גם במבחן בג"ץ. רק השבוע הציע השר כץ להגלות משפחות מחבלים לגדה המערבית.
בזמן שחלק מהמחבלים ששרדו פיגועים מחזקים בחקירתם את הטענה של ממשלת ישראל, שלפיה ההסתה הפלסטינית הרשמית בטלוויזיה תמרצה אותם לצאת ולרצוח יהודים, גם כאן היה כישלון. מערכת הביטחון הפעילה אמצעי לוחמה אלקטרונית כדי לשבש את ההסתה בשידורי הטלוויזיה של חמאס. הניסיון לא צלח, ולכן המאמץ העיקרי מושקע בניטור פייסבוק.
נכון לשבועות אלה, אין כוונה לעצור בכירים בפתח בגדה שממשיכים לתמוך פומבית מול הציבור שלהם במבצעי הפיגועים, וטוענים שוב ושוב כי חיילים או שוטרים הוציאו להורג נשים ונערים. גם סגירה זמנית של הטלוויזיה הפלסטינית הרשמית, שהיא מחוללת הסתה מרכזית, לא עומדת על הפרק. תחנות שידור של חמאס בגדה שהסיתו נגד ישראל נסגרו תדיר בשנים האחרונות על ידי כוחות הביטחון, אך הקריאה הישראלית לפלסטינים להימנע מהסתה בטלוויזיה הרשמית ממשיכה ליפול, כך נראה, על אוזניים ערלות, ובכך מזינה את המוטיבציה של המחבלים הבודדים הבאים.
לאחר הפיגועים באמצע השבוע שעבר החליט הדרג המדיני על צעד נוסף נגד ההסתה שנראה כמו פלסטר לטיפול בסרטן: בלילה שבין חמישי לשישי פשטו כוחות צה"ל ושב"כ על תחנת השידור "פלסטין אל-יום", המשדרת מאוניברסיטת ביר זית הסמוכה לרמאללה. הם החרימו ציוד ועצרו לחקירה את מנהל התחנה. אלא שהתחנה, המזוהה עם הג'יהאד האיסלאמי, המשיכה לשדר דרך לוויין של חברה מצרית.
עיכוב הריסות הבתים הוא במערכת המשפטית וכי אחת לשבוע בתום ישיבת הממשלה מכנס ראש הממשלה דיון סטטוס בנושא בתי המחבלים עם נציגי הגופים הרלוונטיים ממערכות הביטחון והמשפט.
לפנייה לכתב/ת 
