"השבץ המוחי שקטע את החיים - ואיך ניצחנו אותו"

ברגע אחד החיים התהפכו: עד לפני 16 שנים, העולם חייך אל חיים וריבה ברקן - הם ניהלו ביחד עסק מצליח וגידלו בשלווה את ארבעת ילדיהם. אבל אז, כשהוא בן 46 בלבד, עבר חיים שבץ מוחי כשקריש דם חדר למוחו. הוא עבר תהליך שיקום ארוך, ולמרות הקשיים והמגבלות, כיום בני הזוג מנהלים חיים זוגיים, משפחתיים וחברתיים מלאים. "מבחינתי הוא אותו בנאדם שאני אוהבת", אומרת ריבה.

קראו עוד על שבץ מוחי:

המתנה שקיבלתי ליום הולדתי ה-29: שבץ מוחי

שבץ מוחי: הסימנים שיכולים להציל את חייכם 

דו"ח: באילו איזורים בארץ מקבלים יותר שבץ מוחי?  

בשבועות שלפני פסח, העסק של בני הזוג ברקן היה עמוס מאוד. הבן הבכור השתחרר מהצבא והצטרף לעסק המשפחתי, וגם אחותו, שהייתה לפני גיוס, הגיעה לעזור בעבודה. חיים סיפר ללקוח שהגיע למקום כי הוא חש לפתע כאב ראש נוראי וסובל ומזמזום באוזניים. "אלה סימנים לשבץ מוחי", אמר לו האיש ומיהר להזמין ניידת של נט"ן למקום.

"באותו זמן אני הייתי בבית ודיברתי בטלפון עם הבת שלי", נזכרת ריבה, "פתאום היא אמרה לי שאבא לא מרגיש טוב והזמינו אמבולנס. מיהרתי לבית החולים. כשחיים הגיע הוא עוד היה בהכרה, אבל דיבר בצורה לאה. הוא הספיק לשאול את הרופאים אם לדעתם יעדר מהעבודה יותר משבוע, ומיד שקע להכרה מטושטשת".

חיים וריבה ברקן, שבועיים לפני האירוע המוחי. ניהל חיים רגילים ובריאים

שעות של חוסר ודאות

לפני השבץ המוחי, חיים ניהל אורח חיים בריא ופעיל. כשנתיים קודם הוא חש ברע ואובחן עם פרפור פרוזדורים. הוא עבר היפוך וקיבל תרופות שאיזנו את מצבו. לאחר כשנה הרופא המליץ לו להפסיק לקחת את התרופה, לדבריו מחשש שתגרום לו לקריש דם או שבץ מוחי - אבל לא נערכה לו כל בדיקה לבירור קרישיות בדם או מעקב אחר מצב הלב לאחר הפסקת הקומדין.

בבית החולים, מצבו הדרדר במהירות ורופא ניגש לריבה ואמר לה בקור רוח למה עליה לצפות. "הרופא אמר שבמקרה הטוב חיים ימות, ובמקרה הרע יהיה צמח. ככה קיבלתי את הבשורה במסדרון בית החולים", מתארת ריבה בכאב, "זה היה כמו סטירת לחי. הרגשתי אבודה. עברתי שעות נוראיות לצד מיטתו של חיים עד שהשחר האיר".

אחרי 72 שעות התברר כי החלק הקשה מאחוריה, מכיוון שבינתיים מצבו של בעלה התייצב והוא יצא מסכנת חיים. במשך חודש הוא היה בבית החולים ולאחר מכן נשלח להמשך השיקום בבית החולים לוינשטיין.

"עוד כשחיים היה בבית החולים גמלה בליבי החלטה שחיים חוזר לבית שהיה קודם", מבהירה ריבה, "היה לי חשוב שהבית יתנהל נורמלי עד כמה שאפשר, עם ארוחת שישי ושהילדים ימשיכו ללכת לחוגים כרגיל".

"מפה הוא יצא על הרגליים"

לבית לוינשטיין הגיע חיים על כיסא גלגלים, כשהוא בקושי מדבר, והמילים שכן נאמרות - אינן ברורות. ריבה החליטה שהיא תעשה כל מה שצריך, עד שחיים ילך על הרגליים ויחזור לתפקוד. מדי בוקר הייתה מגיעה מקריאה לו את העיתון, ומתעכבת במיוחד על מדור הספורט והכדורגל. היא הביאה תמונות ותיארה לו מה קורה בבית ובעיקר ניסתה לגרות אותו להתעניין, לדבר, להילחם.

חיים וריבה ברקן עם ילדיהם, בבית לוינשטיין

"למזלי אנחנו מוקפים במשפחה תומכת", מדגישה ריבה, "אני הייתי נשארת בבית לוינשטיין עד הצהריים, ואחרי הצהריים היה מגיע בכל פעם מישהו אחר מבני המשפחה או חברה שלנו. בכל הזמן הזה, הבן שלנו, שרק השתחרר מהצבא, ניהל בעצמו את העסק".

מכיוון שביתם של משפחת ברקן לא היה מותאם לכיסא גלגלים, הציעו לה בבית לוינשטיין לעשות "שינוי דיור". ריבה סירבה. "חיים היה עמוד התווך של הבית שלנו ואני רציתי שהוא יחזור הביתה כשהוא הולך", היא מסבירה, "כל יום מישהו מאיתנו עשה איתו תרגול הליכה, עד שאחרי חמישה חודשי שיקום - הוא השתחרר".

- איך הייתה ההרגשה פתאום כשחיים שב הביתה אחרי כל מה שעבר?

"חיים תמיד אמר שלמוטיבציה שלו קוראים ריבה", היא מחייכת, "חשבתי שאפשר לחזור לחיים בריאים, אבל גיליתי שזה לא בדיוק ככה. מבחינתי הוא בן הזוג שלי, האבא של הילדים שלי והאיש שאני מאוד אוהבת. הוא אותו בנאדם, אבל לא בדיוק. למזלי הוא אדם נעים ונוח, ואני טיפוס אופטימי. נכון שיש לו מגבלה וזה לא קל, אבל החיים לא קלים לאף אחד, גם לא לאנשים בריאים".

גם מבחינה חברתית, כך גילו ריבה וחיים, למצב הבריאותי יש משקל רב. "אני לא כועסת על החברים שעזבו", חשוב לריבה להבהיר, "יש א-סימטריה בין זוג בריא לזוג שאחד מהם איטי יותר, הבנתי את זה מאוד מהר".

"יש חיים אחרי השבץ"

בד בבד עם ההסתגלות למצב החדש, שמעו בני הזוג על עמותת נאמן לנפגעי שבץ מוחי. בהתחלה ריבה גילתה התנגדות לעמותה "כי אמרתי שאני לארוצה עוד פעם להיות בסביבה של אנשים חולים", היא אומרת, "אבל אחרי כמה זמן אמרתי לחיים שאולי שווה לראות מה זו העמותה הזו, וחיים כרגיל אמר לי 'מה שתגידי'".

בני הזוג ברקן הגיעו למפגש של העמותה והתקבלו בחיבוק חם. ריבה ישבה בצד וראתה כיצד האחרים מתעניינים בחיים, משוחחים אתו, והוא שוב נראה ביניהם כשווה בין שווים. "זו הייתה הרגשה נהדרת", היא נזכרת, "כשיצאנו שאלתי את חיים אם הוא רוצה להמשיך. גם הפעם הוא אמר 'מה שתגידי'. אני אמרתי 'כן', ומאז הוא מקפיד לא לפספס אף יום פעילות".

במסגרת העמותה חיים נפגש עם חבריו, הם משוחחים בענייני אקטואליה, שומעים הרצאות, עושים יחד פיזיותרפיה קבוצתית והפעלות שונות ונהנים מהחברה. בהמשך נפתחה בעמותה קבוצת תמיכה לבנות זוג של חולי שבץ. ריבה הצטרפה לקבוצה ומהר מאוד מצאה שם את מקומה.

חיים וריבה ברקן היום. "יש אור בקצה המנהרה"

"הכרנו בעמותה את האנשים הכי משמעותיים בחיים שלנו", היא מחייכת, "יש לנו מכנה משותף, למרות שכל אחד נפגע בדרך אחרת. אנחנו תומכים אחד בשני, מטיילים יחד ואפילו בחתונה של הבת שלנו, חיים ואני ישבנו עם החברים".

לפני כשנה וחצי הושתל בגופו של חיים קוצב לב, לאחר שהתברר כי הוא שוב סובל מפרפור פרוזדורים ובעקבותיו גם חלה באי ספיקת לב. כעת, שוב החיים חזרו למסלולם. חיים הולך לחוגים, קורא המון, מבלה עם החברים והמשפחה, ואף מקפיד להגיע מדי פעם לעסק המשפחתי ולעזור במה שהוא יכול.

"המסר שלי הוא שיש חיים אחרי אירוע מוחי", מסכמת ריבה, "זה אירוע נוראי, צונמי שעובר על החולה וכל המשפחה, אבל חשוב שיידעו שיש אור בקצה המנהרה ושיש חיים גם אחריו. זו מלחמה יום יומית שלעולם לא נגמרת אבל בפרספקטיבה של זמן - כשאני יודעת איפה היינו אחרי השבץ ואיפה אנחנו היום - זה הבדל של שמיים וארץ".  

חיים משחק באולינג בפעם הראשונה מאז השבץ - צפו:

עמותת נאמן פועלת למען קידום המודעות על מנת למנוע מקרי שבץ מוחי ולסייע בשיקום וחזרה לחיים של המתמודדים עם השבץ