כשמיסטר גאגא פוגש את פרינסס שואו
שני סרטי דוקו ישראלים, "מיסטר גאגא" של תומר הימן ו"פרינסס שואו" של עידו הר, הוקרנו בפסטיבל סאות' ביי סאות'ווסט באוסטין שבטקסס. ברק אובמה שהגיע לאירוע התרבות הפופולארי לא ראה אותם, אבל הם הותירו טעם חמוץ, מר ובעיקר מתוק על הצופים - רגע לפני שהם יצאו להשתכר ברחובות ההוללים של העיר. סקירה
רבים מהפוליטיקאים האמריקנים בעבר ובהווה קפצו ביום שישי האחרון לקליפורניה כדי לחלוק כבוד אחרון לננסי רייגן, אשתו של הנשיא המנוח רונלד רייגן, שהלכה לעולמה בשבוע שעבר. כל המי ומי היו שם בהלוויה, למעט אדם אחד בולט: נשיא ארצות הברית הנוכחי ברק אובמה. מה התירוץ שלו להיעדרות? הוא יצא לפסטיבל סאות' ביי סאות'ווסט בטקסס. האמת, קשה להאשים אותו.
סאות' ביי סאות'ווסט (SXSW) הוא אירוע תרבותי ענק שמתקיים מזה 29 שנה בעיר אוסטין, שהיא בירת טקסס. בעבר יצא שמו בארצות הברית וברחבי העולם כפסטיבל קולנוע ומוזיקה הפונה לקהל הרחב - בעיקר לצעירים שבו - ומציג בפניהם את מיטב הסרטים העצמאיים ואת מיטב הרכבי הרוק האמריקנים. זהו ביטוי לתרבות אלטרנטיבית אנטי-ממסדית, חתרנית לעתים, ולחלוטין לא מעונבת.
לצד הקרנות הסרטים וההופעות ניכר גם כי הפסטיבל הפך לאורך השנים למוקד עליה לרגל עבור צעירים פוחזים שמגיעים העירה כדי לעשות כיף, להשתכר ולא פעם לאבד את זה, ברחוב הראשי הנודע לשימצה - 6 סטריט, שנודע כמתחם האלכוהול של עיר הסטודנטים אוסטין (ביתה של אוניברסיטת טקסס הענקית) בסופי שבוע. מלבד הקהל הצעיר, סוחף הפסטיבל גם כוכבים שונים לצורך מפגשים עם מעריצים - כך למשל התייצבו השנה השחקן ג'ייק ג'ילנהול, הבמאי ג'יי.ג'יי. אברמס, וכאמור גם אובמה.
הנשיא האמריקני נחת באוסטין (ובכך עיכב את תנועת המטוסים מעל העיר במשך יותר מחצי שעה) כדי לשאת דברים מול אנשי היי-טק אמריקנים צעירים. הוא סיפר שהוא צופה להם גדולות ונצורות, וזכה לתשואות בדרך כלל (פחות כשדיבר על הצורך לפגוע לעתים בזכות לפרטיות ברשת כשמדובר במניעת פעילות טרור).
נוכחותו של אובמה בפורום שעסק בטכנולוגיה, היא ביטוי להתעצמותו של המימד החדש יחסית של הפסטיבל, שנדמה שהולך ומשתלט על הרוח הפרועה שלו. תוכנית האינטראקטיב של סאות' ביי סאות'ווסט נראית פורה ומגוונת יותר מאי פעם, ואינספור יזמים, מתכנתים ונביאי רשת מתארחים בה למרתון פאנלים שונים ומשונים. וכשהפעילות המהוגנת שלהם מסתיימת, גם הם יוצאים ל-6 סטריט כדי לשתות בירה ולרדת אל העם. לפעמים עד למדרכה ממש, כשהם מעולפים.
ובכל זאת, למרות הנוכחות ההולכת וגוברת של אנשי קהילת ההיי-טק, הפסטיבל הוא אכסניה לקולנוע אחר, לא מסחרי. הוא מהווה במה לבמאים צעירים ומכבד אפילו את אלו מהם היוצרים סרטי ז'אנר - אימה, מדע בדיוני, ומותנים. נקודת השיגור של רבים מהם מתחילה פה. בינהם אפשר למצוא גם ישראלים. בעוד שנציגי סטארט-אפים כחול-לבן לא חסרים בין באי אוסטין טקסס, אלו הסרטים הישראלים שזוכים למירב תשומת הלב. השנה יש שניים כאלה: "מיסטר גאגא" של תומר הימן, ו"פרינסס שואו" של עידו הר.
"מיסטר גאגא" ו"פרינסס שואו" הן יצירות דוקו הנוגעות במוזיקה. אולם שני הסרטים שהוקרנו ביום הראשון של הפסטיבל שונים מאוד מטבעם. "מיסטר גאגא", שרץ כבר כמה חודשים בבתי הקולנוע בארץ וזכה להצלחה קופתית מפתיעה (יותר מ-70 אלף ישראלים צפו בו עד כה), מביא את סיפורו של אוהד נהרין - המנהל האמנותי של להקת בת שבע, וכוריאוגרף בעל שם עולמי. "פרינסס שואו" שעתיד לצאת לאקרנים בקרוב מלווה זמרת חובבת אמריקנית מניו אורלינס, שזוכה למנת תהילה מפתיעה בזכות המוזיקאי הישראלי קותימן שמגלה אותה ביוטיוב והופך אותה לכוכבת רשת.
עידו הר והמפיק לירן עצמור לא הגיעו לאוסטין, אולם סמנתה מונטגומרי - הלא היא פרינסס שואו - התייצבה להקרנה כשהיא בולטת עם ההופעה המוחצנת שלה ושיערה הצבוע בוורוד בוהק. מעל הבמה סיפרה כיצד במאי ישראלי פנה אליה עם הצעה לתעד אותה כפי שהיא בחיים, וגם כפי שהיא מופיעה כשהיא מצלמת עצמה שרה ומעלה לרשת. "הם אמרו לי שהם עושים סרט על יוטיוב", סיפרה. אלא שלמעשה היה מדובר בפרויקט ערמומי שביקש לקלוט אותה בזמן אמת, בעוד בצד השני של העולם - בקיבוץ צאלים שבנגב - קותימן מעבד את שיריה הבוסריים ללהיטים פוטנציאליים.
התוצאה היא מפתיעה ומרעננת. סמנתה שעובדת למחייתה בבית אבות, וצופה בקריירה המוזיקלית הדועכת שלה, מגלה פתאום את העיבודים של קותימן לשיריה, ופורצת בבכי. ואנחנו איתה. בהמשך אנחנו גם מלווים אותה כשהיא מגיעה לתל אביב ופוגשת את האיש אותו לא הכירה מעולם, ושהפך אותה לאושיית רשת מוזיקלית בלי ידיעתה.
"מיסטר גאגא" מרגש גם הוא ומלבד סיפורו האישי של נהרין הוא חושף אותנו למראות ולקולות של עולם המחול - ואלו נראים מושכים ומפתים מאי פעם. מפיק הסרט, ברק הימן, סיפר כיצד אפילו הוא שלא ממש נמנה על קהל חובבי המחול, נסחף עם הסרט לעולם הזה. גם הקהל האמריקני נראה נפעם מול התנועה והצבע שנפרשו על המסך, וגם לקטעי הארכיון והמפתיעים של נהרין הצעיר - משתעשע בקיבוץ, שר במדי צה"ל, מתחכך במרתה גרהאם ומוריס בז'ר בניו יורק, וחולק רגעים עם אשתו מרי קאג'יוורה.
דמותו המסתורית של נהרין נצבעת בגוונים רבים של רגישות, בה קשה להבחין בדרך כלל מבעד לפניו הקשוחים וקולו הבוטח.
אולם מלבד מופע ההלל שמציע הסרט על אחד מיוצרי המחול המובילים בעולם, והקשרים האישיים המורכבים שלו עם קרוביו ורקדניו (וגם עם הבמאי, שהפעם נמנע מלהכניס את עצמו לפריים), נחשפים גם יחסי האהבה-שנאה שלו עם ישראל. בעוד שהוא מקפיד לדבר על המדינה כבית שלו, הוא מספר על דאגתו מהפנים שהיא עוטה לאחרונה - פני הגזענות, חוסר הסבלנות, והצנזורה (בה נתקבל בעצמו במאבק שלו בממסד במופע פעמוני היובל ב-1998).
מעל הבמה באוסטין, הביע ברק הימן הזדהות עם גיבור הסרט: "עבורי, אם אתה מטיח ביקורת בישראל, ואם אתה חושב שישראל עושה דברים נוראים מאוד, אתה חייב להגיד את זה, ואתה חייב להגיד את זה בקול רם. אבל זה לא אומר שאתה לא אוהב את המקום הזה יותר. אין ניגוד בין לאהוב משהו ללהיות המבקר הכי גדול שלו. ואני חושב שזו אחת הסיבות שאני מאוד מעריך את מה שהוא אומר פה. לאוהד היו הרבה מאוד הזדמנויות לעשות המון כסף, להיות הרבה יותר גדול ומפורסם, כשהוא החליט לחזור לישראל ב-1999. אם הוא היה נשאר בניו יורק, הוא היה מקבל הצעות מטורפות, אבל החליט לחזור לישראל כי זה המקום שלו, זו השפה שלו, אלו ההורים שלו, זו הילדות שלו".
אחרי הסיבוב של "מיסטר גאגא" באוסטין, שכלל גם שיעור ריקוד לקהל הרחב בשיטת הגאגא של נהרין, קיבל ברק הימן הודעה משמחת מאחיו הבמאי תומר ששהה באותו הזמן בשבדיה - שם הוענק לסרט פרס ראשון בפסטיבל טמפו המקומי. הן "מיסטר גאגא" (שהופק בתמיכת ערוץ 8) והן "פרינסס שואו" (שהופק בתמיכת yes דוקו) נרכשו להפצה גם בארצות הברית - מההיבט הזה, סאות' ביי סאות'ווסט הוא נקודת הזינוק שלהם.
