רצים לזכר קובי שנהרג בפיגוע בגיל 13: 'מסתכל עלינו מלמעלה'
כשהוא רק בן 13, נרצח קובי מנדל ביחד עם חברו במערה הסמוכה לביתם. השבוע ירוצו לזכרו הוריו, יחד עם שחקני פוטבול אמריקני, במסגרת מרתון ירושלים. "קובי מאוד אהב ספורט ואתלטיקה. אנחנו מנסים להמשיך ולקיים את הזכרונות שלו", אומר אביו
הרצח של קובי מנדל ויוסף אישרן זעזע את העולם כולו. הם היו רק בני 13 ונרצחו באכזריות במערה סמוכה לביתם. הוריו של מנדל ז"ל בחרו בחיים והקימו מפעל הנצחה מרגש לזכר בנם וחברו. ביום שישי הקרוב הם ירוצו לזכרו במרתון ווינר ירושלים.
קראו עוד על רצים מעוררי השראה:
הרופא אמר שהוא לא יוכל ללכת - אלון ירוץ במרתון ת"א
לקוית שמיעה בת 18 זכתה במקום הראשון בתחרות ישראמן
עם לב שקיבלה מנער בן 12 - יעל תרוץ במרתון תל אביב
במאי 2001 החליטו קובי מנדל וחברו יוסף אישרן לברוח מבית הספר ולטייל בוואדי הסמוך לביתם בתקוע. חבריהם אמרו שהם ניסו לאתר מקום מתאים למדורת ל"ג בעומר. כשהערב הגיע והשניים לא חזרו לביתם, ההורים החלו לדאוג וקראו לכוחות הביטחון ומתנדבים שחיפשו את הנערים. למרבה הזוועה, בבוקר נמצאו גופותיהם במערה. מחקירת המקרה התברר כי השניים נרצחו בסקילה בעודם חיים. רוצחיהם מעולם לא נתפסו.
להנציח את קובי
בני משפחת מנדל, שעלו ארצה מארה"ב זמן קצר לפני הרצח, החליטו לנתב את הכאב וההלם למפעל הנצחה למען בנם בדרכים שונות ומגוונות. הוריו של קובי, סת' ושרי, הקימו קרן הנושאת את שמו, המלווה ומסייעת לקרובי משפחה של נפגעי פעולות טרור. גולת הכותרת של הקרן היא "מחנה קובי ויוסף", המספק רגעי חופש הנאה לילדים שאיבדו את קרובי משפחתם באופן טרגי.
"כשאני רואה ילד מחייך או אמהות שחוזרות לשגרה אחרי שאיבדו את היקר להן, זה עושה לי טוב", מסביר סת' מנדל, אביו של קובי ונשיא הקרן את המניע לפעילותו, "זה לא סתם מפעל הנצחה. מבחינתנו זו זכות. אנחנו אוספים זכויות ומאמינים שזה הולך לנשמה שלו".
גם אחרי שעלו ארצה, משפחת מנדל שמרה על המסורת האמריקנית של חיבה גדולה למשחק הפוטבול. קובי היה הבן הבכור, ולאביו יש הרבה זכרונות ומאושרים מילדותו. "קובי ואני שיחקנו יחד פוטבול אמריקני וכדורסל. אהבנו את כל סוגי הספורט האמריקני וקובי גם אהב אתלטיקה", נזכר סת', "גם במחנות אנחנו מעודדים את הילדים לשחק משחקים ספורטיביים ולרוץ. הם מכירים את הסיפור של קובי וממשיכים מבחינתנו את הקול ואת הזכרונות שלו".
החיבור של משפחת מנדל לקהילה היהודית בארה"ב הוא קשר מאד חזק, אבל בני המשפחה הבינו כבר מהימים הראשונים כי למרות שהכי קל היה עבורם לחזור אחורה, הם מעדיפים להישאר פה - במקום בו בנם שילם בחייו.
"כל מי ששומע על קובי, משתנים לו החיים", מוסיף סת', "הוא היה מאוד ציוני ואהב את הארץ. מגיעות לכאן מדי שנה קבוצות של יהודים צעירים מארה"ב אחרי קולג', והיו כבר כמה אנשים שאמרו לנו שהחליטו לעלות לארץ בעקבות קובי".
לפני ארבע שנים החליטו בני הזוג מנדל להשתתף במרתון לזכר בנם. "זו כבר שנה רביעית שאנחנו רצים במרתון ובכל פעם מארגנים קבוצה שתרוץ אתנו", מתאר האב, "השנה מצטרפים לריצה שחקני שתי נבחרות פוטבול, שנמצאים כעת בישראל. אנחנו רצים 10 קילומטר, וחלק מהקבוצה ירוצו את המסלול של חצי מרתון".
האדם מחפש משמעות
סת' מאמין כי לספורט יש כוח מרפא ומשקם. "אני בן 65 ואשתי בת 60 ושנינו רצים", הוא מחייך, "זה המסע שלנו, ולפעמים אנחנו עושים בו דברים משוגעים. כשאני נתקל בקושי במהלך הריצה אני אומר 'קובי, מה אתה עושה לי?', אנחנו כמעט כל הזמן בקשר איתו וחושבים עליו, אבל באירועים מיוחדים כמו במחנה או במרתון ירושלים, יש ממש הרגשה שהוא מסתכל עלינו".
סת' מבהיר כי כל פעולת הנצחה למען קובי מחזקת אותו ומעניקה לו כוחות. הם עורכים טיולים וצעדות בארץ לזכרו, ולא מפסיקים לפעול בשם בנם המת. "כל בני האדם רוצים משמעות בחיים", אומר סת', "אנחנו רוצים שמה שקרה לקובי יהיה משמעותי למען אנשים אחרים. העובדה שהרבה אנשים בעולם זוכים לקבל משהו בגלל מה שקרה לקובי וליוסי לא מספקת נחמה, אבל כן נותנת משמעות למותם, גורמת לי להרגיש שהם לא מתו לחינם".
לסת' יש גם מסר שברצונו להעביר לכמה שיותר אנשים: "אם אני בגיל 65 יכול לעשות מרתון, זו הוכחה שהכל יכול לקרות. לכל אחד יש פוטנציאל, עשו כל מה שצריך כדי לממש את הפוטנציאל הגלום בכם ולנצל את היכולות המיוחדות של כל אחד מכם". 
לפנייה לכתב/ת 
