מדאיג: 50% מההומואים סולדים ממשקל גופם

בין היתר, נמצא כי 21% מהגברים הסטרייטים לא מרוצים מהגוף שלהם, וכך גם שליש מהגברים ההומואים. לצורך השוואה, שיעור הנשים הסטרייטיות שאינן מרוצות מהגוף שלהן עומד על 27 אחוזים ובקרב הלסביות על 30%. עוד נמצא כי קרוב למחצית מההומואים לא מרוצים ממשקל הגוף שלהם, וכך גם אצל 39% מהגברים הסטרייטים.

לא פלא אם כן, ש-29% מהסטרייטים ו-37% מההומואים עברו דיאטת הרזיה בשנה האחרונה. וזה לא מסתיים כאן: 20 אחוזים מהגברים הסטרייטים ו-39% (כמעט פי שניים) מהגברים ההומואים שהשתתפו במחקר, הודו שניסו להסתיר את הבטן בזמן שקיימו יחסים.

נתוני המחקר כלל לא מפתיעים את שלומי אונגר, עובד סוציאלי קליני שעומד בראש השירות הפסיכו-סוציאלי של האגודה למען הלהט"ב, ומרצה על סוגיות טיפול בלהט"ב באוניברסיטת בן גוריון. "מדובר בטרור של מגדר שמשקף הרבה פעמים תהליך של הומופוביה מופנמת", הוא אומר בשיחה עם ynet.

"יש לנו לא מעט מטופלים שלא מוכנים לצאת מהבית אם העלו גרם אחד במשקל או שהשיער שלהם לא יושב במקום. חשוב להבין שלא מדובר בדכדוך קל – דבר שקורה לכולנו, אלא במקרים קיצוניים של כניסה לדיכאון, אי יצירת קשר, והתעסקות מהבוקר ועד הלילה באיך הם נראים, ואפילו לא דיברתי על מקרים של מסיבות הזרקת סטרואידים שיש להם השלכות בריאותיות חמורות על הכבד והמוח; על דיאטות קשות, הפרעות אכילה, הפרעות חרדה וצריכה מוגברת של סמים ואלכוהול. הדברים הללו עלולים לקרות אפילו מזה שאותו מטופל אכל פיצה ונכנס לדיכאון כתוצאה מכך".

תהליך של הומופוביה מופנמת. שלומי אונגר(צילום: אוסף פרטי)

מה ההסבר לתופעה הזו?

"התופעה הזו מוכרת גם באוכלוסיה הכללית, אבל בקרב להט"ב נראה שיעורים גבוהים יותר. ראשית זו התרבות שמעודדת את הדבר הזה. יש אידיאל יופי גברי שבעיניי הוא היסטורי ומתחיל ביון הקלאסית ונכנס לתודעה של הקהילה מאז ומתמיד. לתחושתי, זו תופעה שבשנות האלפיים רק הלכה והחריפה. כמו כן, יש כאן עניין אינהרנטי בשפה של הקהילה ששמה דגש על תרבות, גוף ומיניות, וזה מייצר קבוצת לחץ והרבה מאד סטרס. כדי להיות מקובל אתה צריך לעמוד בסטנדרטים מאוד מסוימים של יופי. שלישית, אנחנו רואים מרכיב עמוק יותר וזה הומופוביה מופנמת. כלומר- של איך אני צריך להראות כדי 'לעבור'. מדובר בשנאה עצמית שיושבת על קושי סביב הנושא של הנטייה המינית. הרי לא כל הומו מחוץ לארון בהכרח אוהב את זהותו המינית, גם אם הוא צועד במצעד הגאווה".

מה עובר בראשו של אותו אדם?

"זה לא תמיד מודע. עוברת יותר תחושה מאשר מחשבה. תחושה של הגעלות מעצמי, מגופי, מאיך שאני מדבר. חששות שאף אחד לא ירצה אותי כי אני נשי מדי, מרגיש לא מספיק שרירי, אלו ביטויים של הומופוביה כזו. פעמים רבות אותו אדם גם יגעל מקיום יחסי מין עם גברים אם הוא לא משתמש במהלכם בסמים ובאלכוהול. ההבלטה המוקצנת של אידיאל הגבריות היא ביטוי לכך. חשוב להבין שאני לא נגד גבריות, אלא נגד הקצנה ופיצול מגדרי משום שמדובר בטרור של מגדר, זה פשוט לעשות לעצמך טרור".

נתוני המחקר

זאת התרבות, טמבל

מי אשם בתופעה? האם אלו כלי התקשורת? קמפיינים פרסומיים? אולי יצרני הדוגמנים? מסתבר שלא ממש. עיקר האשמה הנופלת עלינו כחברה וכקהילה. על פי המחקר, 61% מהגברים הסטרייטים ו- 77% מהגברים ההומואים הודו שהרגישו שאנשים שופטים אותם על איך שהם נראים ורבים הדגישו שהם חווים לחץ ממגזינים וטלוויזיה.

"יש כבר עשייה בקהילה של קבוצת 'בודי פרייד' ואני מברך על זה. אני חושב שזה פרויקט מדהים שצריך לקבל נראות ומרכזיות ואני חושב שצריך להרחיב אותו. המסרים הללו עושים דרך משמעותית בניסיון לשנות ולקרוא תיגר על הנורמות. ברמה האישית- מי שסובל מהקושי הזה חייב לבוא לטיפול ולפתוח את ההומופוביה המופנמת וזה דבר שאפשר לטפל בו והוא מקנה איכות חיים".

הומואים הזקוקים לעזרה מוזמנים לפנות לשירות הפסיכו-סוציאלי של אגודת הלהט"ב: טלפון 03-6205590 שלוחה 3 או במייל