המתחרים על מגה: מה טוב לצרכנים?
בתחרות על מגה נותרו לכאורה רמי לוי וביכורי השדה, אבל השחקנים שפרשו לא מוותרים. המתמודדים יכולים להציל את הרשת ולהוריד מחירים לצרכנים, אבל גם לפגוע בהם, בעובדים ובשוק. סקירה
כתבות נוספות בנושא בערוץ הכלכלה :
דרמה במגה: שלום שמחון פורש מהמירוץ, מוטי בן משה נכנס באיחור
נאמני מגה לרשות ההגבלים: ההתנגדות לכך שרמי לוי ירכוש את הרשת - תמוההמה המצב הרצוי: פעילות רשת מגה תימכר כמקשה אחת כשרוב זכויות העובדים יישמרו, על-ידי שחקן חדש שיבעיר את התחרות ויוריד מחירים לצרכנים.
מה המצב המצוי: כמעט אף שחקן לא יכול למלא את כל התנאים האלה. קודם כל, זה לא שאתם או השכן שלכם יכולים לרכוש את מגה. רוב השחקנים שמעוניינים במגה בהכרח משחקים בעצמם בשוק המזון והמטרה שלהם היא לא לעורר תחרות, אלא לכבוש לעצמם עוד שטחים ולהרחיב את ממלכתם.
שכר גבוה (יחסית לשוק) לעובדים - זה לא דבר שהם מעוניינים או מסוגלים לתת. לא כולם רוצים לקנות את כל סניפי הרשת, בטח לאור העובדה שמחירי הנדל"ן שמגה שילמה לחברה האחות שלה, שמשכירה לה את רוב סניפיה, גבוהים באופן שערורייתי. בשורה התחתונה: לכל אחד יש יתרונות וחסרונות.
רמי לוי
לוי הוא השחקן היחיד בשוק קמעונאות המזון שהעז להגיש הצעה לרכישת מגה - לבדו. רשתות אחרות התקפלו או חברו לרשתות נוספות בבקשת הצעה משותפת.
טוב או רע לשוק? לוי עשה זאת למרות שרשות ההגבלים העסקיים, שאמורה לפקח על התחרות, התנגדה לרכישה כזאת, בטענה שאו אז רמי לוי ושופרסל יחזיקו יחד ב-50% משוק קמעונאות המזון. עקב כך, מניחים ברשות שהפגיעה בתחרות תביא לעליית מחירים לצרכנים ולשוק דואופולי. כשרשת קלאבמרקט קרסה, הרשות אישרה לשופרסל לקנותה וכך הפכה את שופרסל לרשת החזקה ביותר. שופרסל ומגה החזיקו אז ברוב שוק המזון והמחירים היו גבוהים. על הטעות הזאת, הרשות לא רוצה לחזור.
יחד עם זאת, למרות הפגיעה בתחרות בחסות הרשות, צמחו לשתי אלה מתחרות רבות שהורידו מחירים לצרכנים. זה לקח עשור שלם, אבל בעידן הצרכני הנוכחי - ייתכן שהצרכנים לא יסכימו לחכות למחירים נמוכים כל כך הרבה זמן.
מה הסיכויים של לוי לקנות את הרשת? מצד אחד, נאמני רשת מגה מעדיפים את רמי לוי על פני הרוכשים האחרים משום שהוא מוכן לרכוש אותה בשלמותה, כפי שהם מעוניינים למכור אותה. מצד שני, התנגדות הרגולטור עשויה לסכל את המכירה. עקב כך, לוי גייס כיועץ את דרור שטרום לשעבר הממונה על רשות ההגבלים העסקיים, במטרה שייעץ לו כיצד לנהוג מול הרשות.
טוב לצרכנים או רע לצרכנים: רכישת מגה על-ידי רמי לוי טובה לצרכנים כי רמי לוי ידוע במחיריו הנמוכים, אך הוא עשוי לנהוג אחרת אם ישלוט בנתח שוק גדול מהרבה מזה בו הוא מחזיק היום ואז זה יהיה רע לצרכנים.
טוב לעובדים או רע לעובדים: רכישה כזאת פחות טובה לעובדים כי ייתכן שתנאיהם ייפגעו, אך בכל מכירה של הרשת תיתכן פגיעה בתנאי ההעסקה ובטח באי מכירה. לשוק הקמעונאות מדובר במהלך בעייתי.
ביכורי השדה
הבעלים של החברה הסיטונאית לשיווק פירות וירקות "ביכורי השדה" אילן וששי שבע, הגישו גם הם הצעה לרכישת מגה. הם קונים פירות וירקות מהחקלאים ומוכרים אותם לרשתות. באמצעות חברת אחזקות.
טוב לשוק, לעובדים ולצרכנים: מדובר בשחקנית חדשה לגמרי שלא מחזיקה ברשת קמעונאית. אולי היא תוריד מחירים ואולי היא תשקם את הרשת.
רע לשוק: האחים הם שותפים עסקיים של יינות ביתן ונטו, אחת מ-10 חברות המזון החזקות בישראל. הם מחזיקים 51% בחברת ביכורי שדה דרום, שהיא סיטונאית הירקות והפירות הגדולה בישראל. השותף שלהם בחברה זו חברת נטו - יבואנית (גבינת פילדלפיה למשל) ויצרנית (טיבון ויל למשל) ענק.
בנוסף, הם מחזיקים ב-51% מחברת ביכורי ביתן החברה הסיטונאית שמשווקת פירות וירקות לרשת יינות ביתן. בשאר החברה מחזיקה יינות ביתן. הם מחזיקים גם בחברת ביכורי שוק העיר שעובדת עם רשת שוק העיר. לחברה עוד כמה חברות לשיווק סיטונאי וכן בית אריזה וחברת ייצוא.
כלומר לאחים שבע יש היסטוריה של השתלטות כמעט מונופוליסטית על שוק. אמנם שופרסל ורמי לוי לא עובדים איתם (רמי לוי היה שותף שלהם בעבר בחברת ביכורי השקמה) וישנם גם אחרים, אבל הם השליטים בשאר השוק והם השחקן החזק ביותר בו. מונופול פרטי זה רע לשוק ורע לצרכנים.
רע לעובדים ורע לצרכנים: חקלאים התלוננו בעבר כי החברה מתייחסת אליהם בכוחניות וגוזרת לעצמה מרווחי שיווק שמנים. בנוסף ובלי קשר לחברה ספציפית זו, החקלאים הוכיחו לא פעם שהם מוכרים במחיר מסוים וברשתות מוכרים במחיר גבוה בהרבה.
עקב כך, עובדי מגה יכולים למצוא עצמם מול בעלים שינהגו עמם במו"מ קשוח. כמו כן אם חקלאים טענו שהחברה יודעת להרוויח "על חשבונם". אולי צרכנים יחושו שהחברה תרוויח גם "על חשבון" הצרכנים?
קבוצת רשתות
שר החקלאות לשעבר שלום שמחון ארגן יחד 13 רשתות קמעונאיות מוכרות (איך זה עובר את ההגבלים העסקיים?) ובהן: רשת ויקטורי שהתעניינה ברכישת 19 סניפים, רשת מחסני להב שביקשה לרכוש 14 סניפים וכן הרשתות יוחננוף וסופר דוש.
השר אמנם הודיע על פרישת הקבוצה מהמכרז, למרות שהציעו הצעה, משום שלטענתו לא הצליח לגבש הסכמות לרכישת כל הסניפים וכן נתקל בהתנגדות העובדים, אך חלק מהרשתות הודיעו: אנחנו ממשיכות במירוץ בלעדיו.
טוב לצרכנים ולעובדים: אלה רשתות שמוכרות בדרך כלל בזול לצרכנים ויש להן היכרות מעמיקה עם שוק קמעונאות המזון. הסניפים ייבלעו ברשתות ולרוב העובדים תהיה עבודה.
לא טוב לעובדים ולצרכנים: תנאי העובדים לא יישמרו במלואם. הרשתות הללו יתחזקו כל אחת לפי גודלה בשוק וכידוע: התחזקות לא מעודדת רשתות פרטיות לשמור על מחירים נמוכים לצרכן אלא להיפך. בנוסף יש פה שיתוף מידע עסקי בין רשתות – מה שעשוי להיות בעייתי מבחינת הגבלים עסקיים והתחרות.
מוטי בן משה
בעל השליטה החדש באלון רבוע כחול, פנה אחרי סגירת המכרז לנאמני מגה, במטרה לרכוש את הרשת. למרות שהתקבלו 3 הצעות והוא לא הציע אף אחת מהן, הוא בכל זאת עדיין רואה עצמו כאחד מהסוסים במירוץ.
הנאמנים שלחו לו מכתב ובו טענו שהוא הניא מתחרים מלהגיש הצעת רכישה וכן שלא הציע כלל בעצמו הצעה קונקרטית. למרות "הריב" הזה, לא מן הנמנע שבן משה ידון עם הנאמנים בימים הקרובים על הצעתו.
היתרון: למגה יש חוב לרבוע כחול נדל"ן בגובה 1.4 מיליארד שקל. הנאמנים טוענים שלרבוע כחול נדל"ן יש חוב למגה של 991 מיליון שקל. כיוון שבן משה הוא בעל השליטה ברבוע כחול נדל"ן שמשכירה למגה חלק גדול מהסניפים בהם הרשת פועלת, יש לבן משה יתרון כקונה בהשגת הסכם בין הצדדים. לעובדים ולצרכנים זה טוב כי זה יזרז את מכירת הרשת ויאפשר רציפות בהפעלתה.
החיסרון: למעט שיתופי פעולה עם קמעונאיות מזון בגרמניה, לבן משה אין ניסיון בניהול רשתות קמעונאיות. זה עלול להזיק למגה, לעובדים ולצרכנים.
רו"ח נבון חונה
הרו"ח שלטענתו מנוסה בהבראת חברות, טוען כי הדרך הטובה ביותר לשקם את מגה היא שמנהלי הסניפים, שחלקם מצליחים מאוד (מגה בעיר היא הרשת העירונית המצליחה בישראל), יקנו את הסניפים שהם מפעילים וינהלו את הרשת במשותף.
טוב לצרכנים, לעובדים ולשוק: הפעלה כזאת תאפשר מעבר חלק של הפעלת הרשת מידי הנאמנים לידי המנהלים שמכירים את הסניפים מהמסד עד הטפחות. העובדים ישמרו את תנאיהם, השוק יקבל מתחרה ישן בניהול חדש והצרכנים יוכלו ליהנות אולי מחופש פעולה גדול יותר של המנהלים שמכירים אותם מהשטח.
רע לצרכנים, לעובדים ולשוק: שותפות כזאת דורשת הרבה ניסיון ותרבות ארגונית שלא בטוח שקיימת במגה. לא ברור איך ישולמו חובות הרשת ואיך יעמדו בשכירויות הגבוהות. אין ערובה שהמחירים לצרכן יירדו.