הטעויות הגדולות של הצרכן הישראלי
אם נותנים לך חינם - קח? החברה הקליטה את השיחה איתי - וזה מספיק? מבצעי כסאח על עוף ועגבניות - זה טוב? ייבוא - תמיד עוזר לצרכן? תחרות - תמיד מורידה מחירים? ואם אין לי כסף למשכנתא - למה אני טס לחו"ל? הצרכן הישראלי חושב בקלישאות שלא תמיד נכונות
למרות שאנחנו משכילים, כועסים ומודעים - אנחנו לא צרכנים כל כך טובים. אנחנו לא תמיד בודקים את פירוט האשראי, לרוב לא מקליטים שיחות עם נציגים ולא מצלמים עוולות צרכניות וכשמציעים לנו "חינם" אנחנו מתפתים ומשלמים מחיר כבד. אנחנו ששים לקנות עגבניות ועוף במבצעי כסאח ואז משלמים על זה בעליות מחירים שנמשכים כמה שנים. אנחנו בעד ייבוא בלי לחשוב על ההשלכות, ויודעים שהמוצרים בארץ יקרים מדי, אבל ממשיכים לקנות ולקנות.
הצרכן הישראלי עבר כברת דרך בשנים האחרונות. המודעות שלו למחירים בעולם, לרווחיות עודפת, למה שהוא יכול ורוצה להוציא על מוצרי צריכה עלתה. אבל עוד יש לו דרך ארוכה לצעוד בה עד שיגיע לשלווה פיננסית אמיתית. השלווה הזאת יתכן שלעולם לא תושג, בטח לא באקלים הצרכני השורר במדינת ישראל (תאב רווחים ולא שירותי), אבל מחובתנו, כמו סיזיפוס, לחתור לשם לנצח.
יש כמה אמיתות שכל אחד בישראל יודע לשנן: אם נותנים לך - קודם כל קח. תחרות מורידה מחירים. לפתוח את השוק לייבוא. הכי טוב לטפח עסקים קטנים ולמוטט את הגדולים. אל תתלונן שאין לך כסף לדירה אם אתה קונה מסך פלזמה וטס לחו"ל. לפעמים יש משהו בקלישאות החבוטות האלה, לפעמים הן טעות פטאלית או ששוט עבר זמנן. הנה כמה מהקלישאות הגדולות של הצרכן הישראלי ולמה הן לא תמיד נכונות.
אם נותנים לך חינם קודם כל קח
לא. אל תעשו את הטעות הזאת. אלפים קיבלו טאבלטים מחברות הסלולר "בחינם וכ"הטבה" ונפלו למלכודת של 36 תשלומים. רבים קיבלו שיחות טלפון מחברות שטוענות כי עלו בגורל וזכו בפרס – וגילו שהמשלוח עולה רק 49 שקל והם בעצם מחוייבים על מנוי למוצרים. אחרים עשו כרטיס אשראי חינם של אחת הרשתות וגילו שהם משלמים עליו החל מהשנה השנייה ובכלל – הוא גורם להם לקנות הרבה יותר גם כשהוא בחינם.
בצרכנות: אין כזה דבר חינם. במקרה הטוב, חינם מפתה אותך לחזור לרשת שצ'יפרה אותך. במקרה הרע, חינם עולה אלפי שקלים. היזהרו.
לא רציתי לפספס הזדמנות
הציעו לכם עסקה בטלפון. קיבלתם חשבונית אחרי יותר מ-14 יום וזו לא העסקה שסגרתם עליה. עכשיו מאוחר מדי לבטל. למה לא ביקשתם חוזה בכתב לפני סגירת העסקה? למה התפתיתם להסכים לעסקה באותו רגע? אולי כי הנציגה אמרה לכם שזה מבצע "רק להיום". והאמנתם. אולי כיוון שהגעתם לחנות וראיתם שהמבצע אוטוטו נגמר. מייד קניתם ולמחרת ההנחה העמיקה בעוד 10%. אמרו לכם שהמוצר החשמלי הזה במבצע מיוחד, קנו מהר, לפני שמישהו אחר יחטוף. קניתם והסתבר שהמוצר לא איכותי או לא תקין. לפעמים כדאי לפספס הזדמנויות כאלה. לחשוב פעמיים.
החברה הקליטה את השיחה, תשמיעו לי
כשלקוחות של חברות מגלים שהעסקה שקיבלו זו לא העסקה עליה סיכמו, הם נתלים באילן גבוה: החברה הקליטה את השיחה. "יש לכם הקלטה של השיחה, תשמיעו לי".
למה שלא תקליטו אתם עצמכם את השיחות שלכם עם נציגי שירות במקום לסמוך על הצד השני, שלרוב האינטרס שלו מנוגד לחלוטין לשלכם? למה אתם נותנים לחתול לשמור על השמנת? לא רק שחברות לעיתים קרובות מסרבות להשמיע שיחות מוקלטות ללקוחות אלא שלפעמים יש חשד שההקלטות לא מהמימנות כפי שקרה ללקוחה הזאת עם פלאפון.
ק"ג עגבניות ב-10 אג' ועוף בשקל זה מעולה ותוצאה של תחרות
זה מעולה לשבוע. זה גרוע לשנים הבאות. זו לא תוצאה של תחרות. זו תוצאה של תעלולים שיווקיים. אז העגבניות עולות כמעט חינם, אבל כמה עגבניות כבר אפשר לקנות? ואלו מוצרים אחרים ייקרו בחנות כדי לממן את המבצע? אז ק"ג עוף עולה שקל, אבל הוא אוזל תוך שעה. העיקר שבאתם לחנות וקניתם מוצרים אחרים, שהם לא בהכרח זולים.
מבצעים כאלה כמעט תמיד יהיו על מוצרים חקלאיים. ולמה זה? כי חברות ענק כמו אסם, שטראוס, תנובה בחיים לא יסכימו שמוצר שלהן יימכר במחירי הפסד כה ברורים, גם אם אסור להן לומר מילה על כך, בשל הגבלים עסקיים.
מכירה של מוצר בכמעט חינם היא על חשבון הקמעונאי תגידו. זה נכון, אבל אז קמעונאים אחרים באים לחקלאים ואומרים: תורידו לי את המחיר כדי שאוכל להתחרות, או שלא אקנה מכם. וכך המחירים בכל השוק יורדים לזמן קצר.
בשנים הבאות, אנחנו נהיה אלה שמשלמים על כך את המחיר: מחירי העגבניות שבדרך כלל עולים לקראת סוף החורף - יעלו עוד יותר כדי לפצות על הפסדים, או שחקלאים ייצאו מהגידול, כי זה לא משתלם להם אם הם מוכרים בהפסד ואז המחירים שוב עולים. גם מחירי העוף עלו - בגלל אותן שנים של מבצעי כסאח על העוף.
לפתוח את השוק לייבוא
העגבניות יקרות? אז פתחו את השוק לייבוא. רוב מוצרי הצריכה בישראל מיובאים ובכל זאת המנטרה "לפתוח את השוק לייבוא", לא נשחקה עדיין. עובדה – כל שר אוצר ותעשייה ומסחר משתמש בה שוב ושוב, כפתרון קסם שימלא את שמי חיינו בקשת בענן נצחית ו"יוריד את המחירים".
ישראל מוצפת במוצרי ייבוא ובכל זאת המחירים של חלקם גבוהים מדי, גם אם מקזזים את המכס והבדיקות במכון התקנים. כי חלק מהיבואנים תוחבים לכיסם רווחים שמנים, בדיוק כמו חלק מהיצרנים ולרוב אף יותר מהיבואנים.
כש"פותחים את השוק לייבוא" זה לא אוטומטית מוריד את המחיר לצרכן כפי שמודיעים תמיד בחגיגיות שרי האוצר המתחלפים (אך פקידיהם ואמונותיהם נשארים נטועים במשרד). זו הטבה אך ורק לייבואנים. האם אלה יגלגלו אותה לצרכנים? מי יודע. אם הצרכנים ממשיכים לקנות במחיר הקודם - אז בטח שלא.
בחקלאות, מוצרי הייבוא לא תמיד איכותיים יותר. רוצים חלב זול? בסין יש הרבה אבקת חלב זולה אבל החלב בישראל טרי. רוצים ביצים בזול? באירופה יש הרבה סלמונלה. החקלאות בישראל היא מהאיכותיות והמתקדמות בעולם. גם לזה יש ערך. לא רק לזול זול זול.
מדינות שנסמכות רק על ייבוא נחלשות בשוק הבינלאומי. רוב המדינות שמות חסמים לייבוא, אבל בישראל רוצים להסיר את כולם, בלי לבקש אפילו הדדיות דומה מהמדינות מהן אנחנו ששים לייבא.
יותר מכך, אנחנו תומכים בייבוא ממדינות שמצביעות נגדנו באו"ם ויכולות להחליט שהן לא קונות מוצרים מההתנחלויות היום ומישראל כולה מחר. למה שנסתמך עליהן עבור המזון שלנו, כשהן לא מהוות משענת בטוחה עבורנו?
אנחנו גם תומכים בייבוא, בלי לחשוב על העובדים שיאבדו פרנסתם. נכון, עובדי טקסטיל למשל, אין מה להעסיק פה בהמוניהם (למרות שיש גם כאלה עדיין) משום שבסין ובנגלדש העבודה זולה יותר, אבל אם תחשבו על זה אפשר לייבא הכל. גם תחליפים לעבודה שלכם אפשר לייבא. אז ייבוא זה חיוני וזה טוב, אבל איפה הגבול?
תחרות תמיד מורידה מחירים
זה לא נכון. כשטרה השיקה את גבינת נעם, היא הצהירה מפורשות שבכוונתה להתחרות בעמק של תנובה. למעט מבצעי השקה, טרה לא הורידה את מחירי השוק ולא מכרה את הגבינה בזול יותר מעמק וגם תנובה לא הגיבה בהורדות מחירים. וזה למרות שהיתה ביניהן תחרות עזה. אז הנה דוגמא לתחרות שלא הביאה להורדת מחירים. אפשר להתחרות בעוז על דברים אחרים: איכות, חדשנות, שירות. למעשה רוב החברות יעדיפו להתחרות בכל - רק לא במחירים.
תגידו: "זה כי בשביל תחרות, צריך יותר משני מתחרים". כמה? שלושה? חברות הסלולר היו שלוש. חמישה? באירופה אין חמישה שחקנים בסלולר וגם בישראל בקרוב לא יהיו.
מאז התחרות בין עמק לנעם, נכנסו שחקני ייבוא לשוק הגבינות הצהובות העממיות, שמחיריהם אף פוקחו על-ידי המדינה במכרז. הן זולות יותר אך רוב הצרכנים עדיין מעדיפים את עמק ונעם, שעדיין למרות התחרות לא הורידו מחירים.
עוד דוגמא: קופיקס. הרשת הורידה מחירים. האם זה בזכות התחרות? לא. זה בזכות רעיון טוב וביצוע מהיר וגב פיננסי חזק. הרי לפני הגעת קופיקס היו פה רשתות קפה רבות. אף אחת מהן לא הורידה מחירים קודם להגעתה של קופיקס.
מכאן שתחרות היא לא פתרון קסם להורדת מחירים. במיוחד לנוכח העבודה שבתחומים רבים, קשה מאוד לייצר אותה לאורך זמן. כמו במרתון, מישהו מנצח בסוף. הריצה לא נמשכת לנצח. כל השחקנים מתעייפים בשלב מסוים ורק רוצים לשרוד אז כולם מוכרים באותם מחירים, פחות או יותר.
המנצחים (בדרך כלל אחד או שניים) משמינים וקונים וקונה את מתחריהם ומוכרים לצרכן ביוקר ואז למרות שכה הצליחו בתחרות, עד כדי כך שניצחו בה, הרגולטור מבקש להוריד להם את הראש, כי מה עם השוק החופשי. ובדרך כלל, הוא לא מצליח. אם מצליח - כל התופעה חוזרת על עצמה כמו גלגל נצחי: המחירים אולי יורדים ואז מתאזנים ואז עולים.
המחירים יורדים במצבים הבאים: כשהעבודה זולה, הייצור התייעל ובעיקר: כשהצרכן לא מוכן לקנות ביוקר.
עסקים קטנים תמיד עדיפים על גדולים
לא נכון. עסק קטן יכול להיות חלש יותר מול הספקים ולכן נאלץ לעיתים למכור ביוקר. עסק קטן תמיד פחות יעיל מחברה גדולה, כי יש לו פחות משאבים. בעסק קטן לעיתים יש פחות פיקוח. עסק קטן יכול להוריד מחירים בשוק לזמן מה (כמו גולן טלקום) ואז לטעון שהוא קטן מדי וצריך שמישהו יקנה אותו.
חברות גדולות בדרך כלל יעילות יותר ומסודרות יותר. לכן כשהן עושקות אותנו ההשפעה שלהן גדולה יותר לכן צריך לפקח עליהן. טוב וחשוב שיש עסקים קטנים, אבל הם לא תמיד עדיפים על עסקים גדולים בכל המובנים.
זכויות הצרכנים יותר חשובות מזכויות העובדים
אם העובדים פוגעים בצרכנים, אז לעיתים המשפט הזה נכון מאוד. למשל, מנכ"לים שמרוויחים משכורות עתק - פוגעים בצרכנים. משרות ניהול רבות ברשתות קמעונאיות - פוגעות בצרכנים. עובדים ששובתים כמחאה על הפרת זכויותיהם - לא פוגעים בצרכנים לאורך זמן והפגיעה הזמנית חשובה לחופש העיסוק שלהם, אבל עובדים ששובתים על כל דבר קטן - בהחלט פוגעים בצרכן.
אבל רוב העובדים במשק, כן אפילו אלה המאוגדים והחזקים, לא פוגעים בצרכנים, מפני שהם הם הצרכנים. עובדים הם צרכנים וצרכנים הם עובדים. אם לא יהיו עובדים מרוצים לא יהיו צרכנים שקונים.
אם אין לכם כסף לדירה למה נתב"ג מפוצץ?
לעיתים קרובות, זו דווקא החלטה צרכנית די נבונה, לטוס לחו"ל למרות שאין כסף לדירה. הרי לא נצליח לחסוך אותו לבד, כי מחירי הדירות גבוהים והמשכורות נמוכות. אז למה שלא נטוס לחו"ל ונקנה מסך טלוויזיה גדול? לפחות נהנה מהחיים. הרי אף טיסה או טלוויזיה, לא שווי ערך למשכנתא. וחיסכון באלה, לא יקדם אותנו למשכנתא. אלה שטוענים שזו החלטה צרכנית לא נבונה - טועים. גם לאיכות ולשמחת חיים יש ערך.
לפנייה לכתב/ת 
