"ציפורי חול": ניצולי שואה שבעים ומבדרים
יצירת הביכורים של אמיר וולף, במרכזה עומד נוכל המתחזה לניצול שואה, מצליחה ליצוק תכנים רעננים לתבנית שחוקה ולהרים אותו מעל לסיפור עלילה צפוי. על אף עיצוב דמויות קלישאתי, יש בו לא מעט רגעים אנושיים ומרגשים
כשאנו נתקלים בעוד סרט שנפתח בגילויה של גופה מסתורית וגיבורה הוא חוקר משטרה בעל מזג בעייתי וחיים בזבל, אין מנוס מלהסיק שהיצירה שלפנינו היא לגמרי מודעת לעצמה ושופעת מחוות מתוך אהבה לז'אנר. ואכן, מצפייה ב"ציפורי חול", סרט הקולנוע הארוך הראשון של במאי התיאטרון והשחקן אמיר וולף, עולה הרושם כי עלילת הסרט כמותחן, בסך הכל תבניתי וצפוי, איננה העניין כאן. מה שהופך את הקומדיה השחורה הזו למעניינת, מרגשת ומצחיקה הוא הנושאים בהם היא נוגעת, הכישרון הרב בו נעשתה - החל מרמת הצילום, עיצוב הפסקול ועד העריכה - ומעל לכל בזכות המשחק המענג של צוות השחקנים המרשים.
התמודדות עם נושא השואה באופן המרשה לעצמו להיות הומוריסטי איננה עניין חדש בתרבות העכשווית. אך בניגוד לבדיחות השואה המילוליות הילדותיות שהופיעו למשל בסרט "המסע של אנה" מ-2014, שעסק בהתמודדות הדור השלישי בגרמניה ובישראל עם הנושא, וולף ושותפיו לכתיבת התסריט אור-לי רובינשטיין קצפ ואביו יצחק מביעים את ההומור מתוך הדמויות והעלילה ובראשה המוטיב המרכזי: אדם שמבקש להשתייך אל "מועדון ניצולי השואה".
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
"ציפורי חול" הוא מעין פילם נואר עם טוויסט של שואה ויידישקייט. הסרט מתחקה אחר שתי דמויות ראשיות הקשורות זו בזו דרך שני קווי עלילה הנפרשים במקביל. אמנון וולף הוא החוקר שחזר מתקופת השעיה ולמורת רוחו מקבל מהמפקדת שלו (שרית וינו אלעד) תיק משמים: פתרון תעלומת הירצחו של גבר מבוגר וערירי. במקביל, הוא נאבק בקשיים כלכליים לאור הצורך לשלם מזונות לגרושתו (מלי לוי), אליה הוא מנסה לחזור, ולתפקד כאב לבתו הקטנה.
גיבור העלילה המקבילה הוא רומק שטיין (עודד תאומי), גבר בודד ושרלטן הנוהג להתפלח ללוויות ולשבעות של גברים ניצולי שואה אמידים, על מנת לפתות את אלמנותיהן וליהנות מכספן, תוך שהוא מתחזה לחבר ילדות של המנוח ששרד איתו את המחנות. העניינים מסתבכים כשהוא מפתח קשרים עם שחקנית מפורסמת (מרים זוהר), העוזרת האישית שלה (דבורה קידר שזכתה בפרס אופיר על תפקידה בסרט) ורופאה בגמלאות (גילה אלמגור).
בניגוד לנטייה לטפל בכל אזכור של ניצולים בכפפות של משי ולהתייחס בעיקר אל מצבם הקשה, וולף לא נרתע מלהציג ניצולי שואה גאים, תוססים, שבעים ואמידים (הרבה "בזכות" תשלומי הרנטה) שמתרפקים על התרבות ממנה באו. גם הטיפול בהתמודדותו של הדור השני מקבלת ממד הומוריסטי, בעיקר דרך דמויותיהן של אמו של הבלש (עליזה רוזן המצוינת) והמקעקע הפטישיסטי בגילומו של רמי הויברגר. אך מתחת להומור שוכנת הטרגדיה המתגלגלת של אותה תקופה אפלה, המטביעה את חותמה גם על הדור שלא היה שם, ונוכחת תמיד בחייו.
נושא אחר שהסרט נוגע בו הוא בדידות, אהבה ואינטימיות בגיל מבוגר. אף על פי שהדמויות בסרטו של וולף מעוצבות באופן קלישאתי, הוא עדיין מכיל רגעים חזקים ומרגשים באנושיותם. זה מתבטא בעיקר במפגשים בין הדמויות שמגלמים תאומי ואלמגור. תאומי מצליח לעורר דחייה מהתנהגותו הפתטית והנכלולית של שטיין, ובו בזמן קשה שלא לחוש חמלה על בדידותו וגמלוניותו. אלמגור נוגעת ללב בתפקידה המאופק כאלמנה שמתעורר בה מאבק של רגשות שכבר שכחה. את ההופעות הזכירות ביותר בסרט מעניקות מרים זוהר, שמאירה את המסך בתפקיד המוגזם במכוון של הדיווה המוחצנת, ודבורה קידר בתפקיד הסייד קיק שלה כעוזרת אישית חמוצה, שיורה את חיציה העסיסיים כפי ששפת היידיש מיטיבה כל כך לעשות.
"ציפורי חול" הוא סרט המבוסס על עלילה מוכרת וצפויה, אך יוצריו הצליחו למזוג אליה גישה מרעננת, הומור ורגישות, אשר תוספת של משחק מצוין וסגנון מלוטש הופכים אותו לסרט ביכורים מהנה ומפתיע. בהחלט יהיה מעניין לעקוב אחר סרטיו הבאים של וולף.
"ציפורי חול" (ישראל). בימאי: אמיר י. וולף. שחקנים: גילה אלמגור, עודד תאומי, מרים זהר, דבורה קידר, אמנון וולף, מלי לוי גרשון, שרית וינו אלעד, עליזה רוזן. אורך הסרט: 107 דק'
