כל האמת ורק האמת על הפוליגרף
כ-100 שנים אחרי שהומצא, הפוליגרף עדיין שנוי במחלוקת. בעל מכון טוען שבודק מיומן יכול להגיע לרמת דיוק של 95%, קרימינולוג מטיל ספק ביעילות: "שקרנים פתולוגיים מסוגלים להסתכל בעיניים ולהגיד את השקר הגדול ביותר". צפו: בדיקת אמת באולפן ynet
בדיקת הפוליגרף שבה ועלתה לכותרות לאחרונה בעקבות פרשת תא"ל אופק בוכריס. כולנו היינו רוצים להאמין שיש מכשיר שבבדיקה פשוטה ומהירה מזהה כל שקר, אך האם הפוליגרף הוא באמת "מכונת אמת", כפי שהוא נקרא בעברית? מדוע מערכת המשפט הפלילית בישראל לא מוכנה להתייחס לתוצאותיו, בעוד בגופים ביטחוניים ובחקירות משטרה הוא משמש ככלי רב משמעות? צפו בכתבה - ובבדיקת פוליגרף באולפן ynet.
ערן גזית, מבעלי מכון הפוליגרף "גזית" ומבכירי בודקי הפוליגרף בישראל, הגיע לאולפן ynet והסביר כי מטרת הבדיקה היא לזהות אם קיימים אצל הנבדק מאפיינים פיזיולוגיים בלתי רצוניים, שההנחה היא שהם מעידים שהוא דובר שקר. כתב ynet אטילה שומפלבי התנסה בבדיקה בעצמו. בתחילה הוא נשאל שאלות פשוטות שהתשובה עליהן ידועה, ועל חלקן הוא נדרש לומר אמת ועל חלקן לשקר, כדי לקבוע "מצב בסיס" שאליו ניתן להשוות את הפרמטרים הפיזיולוגיים שלו כשיישאל את השאלות המהותיות. הנתונים מתקבלים באמצעות ארבעה מכשירים שונים שאליהם מחובר הנבדק – כרית שמחוברת לזרוע ומודדת את לחץ דם והדופק, מכשיר שמודד את רמת ההזעה מחובר לשתי אצבעות ביד, ולחזה ולבטן מוצמדים מכשירים שמודדים את נפח הריאות ושינויים פיזיולוגיים אחרים.
עברו כבר כמעט 100 שנים מאז החלו להשתמש בפוליגרף, והבדיקה עדיין שנויה במחלוקת. גזית טוען: "בהנחה שהבדיקה נערכת על ידי בודק מיומן ושומרים על כל כללי המקצוע, היא אמורה להיות מדויקת ברמה של כ-95 אחוזים. כשמנסים לרמות את המכשיר, זה בדרך כלל עוזר לנו להגיע לממצאים הנכונים. אדם שניסה לשקר וגם להימצא דובר אמת, מן הסתם מרגיש שהוא רימה את המכשיר אבל בדרך כלל זה לא המצב. התגובות שאנחנו מודדים הן תגובות שנובעות ממערכת העצבים האוטונומית, זה לא משהו שיש לך שליטה עליו. אנחנו שואלים כמה שאלות שמושוות זו לזו, בכמה סבבים".
אם תשאלו את פרופ’ ארנון אדלשטיין, קרימינולוג מהמכללה האקדמית ע"ש קיי בבאר שבע, הוא יאמר שבודקי הפוליגרף אופטימיים מדי. "הם לא רוצים לנסר את הענף שעליו הם יושבים", הוא אומר, "אבל המציאות היא שלא ניתן להבדיל בין תגובה פיזיולוגית לשקר, לבין תגובות אחרות שנובעות מחרדה, התרגשות וכדומה. לפעמים עצם השאלה, או המעשה שאני חשוד בו, יכול לגרום להתרגשות כזו שתיתן אינדיקציה כאילו אני משקר בצורה דרמטית, אפילו אם אני אומר אמת. שום בודק פוליגרף, ויהיה המוכשר ביותר, לא יכול לזהות אם הדופק שלך עלה בגלל התרגשות או בגלל שקר. לכן, אם הייתי חשוד במעשה שלא עשיתי, הדבר האחרון שהייתי רץ לעשות זה בדיקת פוליגרף".
מעבר לאפשרות המסוכנת שהפוליגרף יגרום לחפים מפשע להיראות אשמים, קיימת גם אופציה שעבריינים ישתחררו על סמך הבדיקה, טוען פרופ' אדלשטיין. "יש אנשים שמסוגלים לנתק את הרגש בצורה טוטלית. הם שקרנים פתולוגיים, שמסוגלים להסתכל בעיניים ולהגיד את השקר הגדול ביותר, והבעיה היא שהרבה פעמים הם מאמינים בו. אם אדע שמחר אני עומד לעבור בדיקת פוליגרף בחשד מסוים ויש לי אישיות מהסוג הזה, אוכל לשכנע את עצמי מה האמת ואעבור את הבדיקה. ראיתי במו עיניי מישהי ששיקרה בבדיקת פוליגרף לימודית, ללא שום סימן לשקר".
למרות הטענות הללו, בשנים האחרונות הבדיקה הופכת ללגיטימית ביותר ויותר מקומות. בצבא ובשב"כ היא מהווה פעמים רבות תנאי לקידום, ומשמשת כלי בבדיקת טענות נגד עובדים. מקומות תעסוקה אזרחיים רבים דורשים מהמועמדים והעובדים לעבור בדיקות תקופתיות. גם בכל הנוגע לעולם החוק והמשפט חלה התקדמות בנושא: המשטרה משתמשת בבדיקות במהלך חקירותיה, והן אף יכולות לשמש חיזוק בהליכי הארכת מעצר ולשכנע את בית המשפט שקיימות אינדיקציות לכך החשוד ביצע את המעשה.
בתי משפט אזרחיים פוסקים על פי תוצאות הבדיקה רק אם שני הצדדים המעורבים הסכימו לכך. עם זאת, בתחום הפלילי הדברים שונים. מרגע שהוגש כתב אישום, הס מלהזכיר את עניין הפוליגרף. לא רק שאין לבדיקה שנעשתה שום תוקף בדיני הראיות, אלא שאפילו אסור ליידע את השופט אם נעשתה בדיקה כזו או אם הנאשם סירב לבדיקה.
כך או כך, התחום ממשיך לפרוח ולשגשג בישראל. אמנם איגוד בודקי הפוליגרף, שכולל כ-80 בודקים, מקבל לשורותיו אנשים על בסיס מבחני הסמכה, אך אין בישראל חוק רישוי לבודקי פוליגרף וכל אדם יכול לערוך בדיקות. בעקבות ההתעניינות ההולכת וגוברת של הציבור בתחום, רבים מהמומחים בנושא מבקשים כי הדבר יוסדר בחוק וימנע עוגמת נפש, לפחות מאלה הבוחרים ללכת בנתיב זה.
לפנייה לכתב/ת 
