"תחושת שליחות": החבלנית הראשונה בירושלים
היא נולדה בירושלים, גדלה בתקופת האינתיפאדה השנייה והפכה לחבלנית הראשונה בבירה עם תחילת גל הטרור. רס"ר אלכס פקרמן, דור שני לחבלנים במשפחתה, לא מתחרטת על בחירת המקצוע: "חושבת על ביטחון הציבור"
גל הטרור בירושלים מכריח את שוטרי המחוז לעבוד מסביב לשעון, מזירת אירוע אחת לאחרת, לעיתים ללא רגע דל במשמרת. מי שעובדים קשה במיוחד אלו חבלני המשטרה שעוסקים בנטרול זירות מטענים, בדיקת רכבים וחפצים חשודים וטיפול בזירות פיגועים לשלילת מטען על המחבל או בסביבתו. בין אלה בולטת בשטח רס"ר אלכס פקרמן (27), חבלנית המשטרה הראשונה בירושלים, שנכנסה לתפקידה לפני חצי שנה, עם תחילת גל הטרור הנוכחי.
"נולדתי וגדלתי בירושלים", היא מספרת. "גדלתי בתקופת הפיגועים באינתיפאדה השנייה. בחטיבת הביניים כנערה חוויתי את תקופת הפיגועים, לעלות על אוטובוסים ולפחד. עכשיו אני חווה את זה מהצד המגן". אל התפקיד במשטרת ירושלים הגיעה לאחר סיום לימודי ביולוגיה וגיאולוגיה, שלדבריה משלבים גם מרכיבים רבים הרלוונטיים לעבודתה כמו תחומים בפיזיקה וכימיה.
יום ממוצע של החבלנית פקרמן נע בין קריאות על חפצים ורכבים חשודים עד לזירות פיגועים, שבהן ביקרה למרבה הצער כבר לא מעט פעמים במהלך חצי השנה האחרונה. האירוע הראשון שטיפלה בו כחבלנית היה בזירת הפיגוע ברחוב הנביאים, שבו נדקר שוטר שישב בתוך רכב. "אנחנו מטפלים בכל המרכיבים: בודקים את המחבל עצמו ואת הכבודה שלו כדי לוודא שאין שום דבר מסוכן. סורקים את האזור לוודא שלא השאיר 'הפתעה' לכוחות ובודקים את ציר ההגעה שלו. גם כשהמחבל נתפס לפני הפיגוע או נתפס בחיים תמיד יש עבודה".
פקרמן חוותה גם ימים של כמה פיגועים במשמרת אחת. "יום אחד היו שלושה פיגועים בירושלים בטווח של שעתיים. כשהתרחש הפיגוע הראשון הייתי בדרך לטיפול במטען. היה לנו יום מורכב מאוד. יום קשה מאוד לכולם. יש תחושה של שליחות, אני מרגישה שאני מסוגלת ואם אני מסוגלת אז כדאי שאני אעשה את זה".
כאמור, רס"ר אלכס היא חבלנית המשטרה הראשונה בירושלים. כמוה יש רק עוד אחת בארץ - בתל אביב. על סביבת העבודה שרובה מתבצעת על ידי גברים היא מספרת: "אין שום דבר שונה. מתייחסים אליי כמו אחת מכולם. זה לא שיש איזשהו יחס שונה שאני מרגישה אחרת. תמיד הסתדרתי בסביבה שהיא יחסית גברית. אני לא מרגישה שמקלים עליי או שכל הזמן באים לעזור לי. באים לעזור אם אני מבקשת עזרה, אם רואים שאני באמת צריכה את זה. לא מקלים עליי ועוזרים לי כמו שהם עוזרים אחד לשני כמו אחד מהחבר'ה".
במשטרה מספרים כי התגובות בשטח מפרגנות במיוחד, זאת לאור תדמית מקצוע החבלן כגברי. "התגובות בשטח כשאני מורידה את הקסדה ורואים קוקו זה מאוד מיוחד", מוסיפה רס"ר אלכס. על ההתמודדות בזירות הרגישות והמסוכנות ביותר היא אומרת: "ברגע שמגיעים לדבר כזה צריך להתנתק מתחושות אישיות. צריך להסתכל על זה בצורה הכי מקצועית שיש ולחשוב על ביטחון הציבור. בכל מקרה את יודעת שאת אף פעם לא לבד, יש לך גב, יש את כל מערך החבלה מאחורייך ואת כל משטרת ישראל מאחורייך ואת אף פעם לא לבד".
ומה שאיפותיה לעתיד? "אני מקווה להגיע למעבדת חבלה. בגלל התואר האקדמי שלי, אני מבינה באוריינטציה מדעית. בכל מקרה אני אשאר במערך החבלה כדי להתפתח ולהתמקצע", סיכמה פקרמן.
לפנייה לכתב/ת 
