עושים שוק / פלג בחמישי
הכינו כרטיסים למונדיאל: אוחנה, קלינגר ולוזון בין המועמדים הסופיים שיופיעו בפני המנטורים עיני, דמאיו ושות'. וגם: החנינה של חכמון בטדי
הפארסה
נסגרים האודישנים לאימון הנבחרת
נא להדק חגורות, הגענו לישורת האחרונה. בתום מרתון מיונים קדחתני שכלל עיון בקורות חיים של עשרות מועמדים מן הארץ ומהעולם, נקבעו חמשת המועמדים הסופיים לאימון הנבחרת. הללו יופיעו בפני חמישה מנטורים אגדיים, שאף הם נבחרו כידוע לאחר הליך סינון קפדני. כל זאת בעודנו מחכים למשיח פרננדו היירו, שאוטוטו יגיע על חמור לבן.
ואלה המוזמנים לוועדת האיתור של עופר עיני, משה דמאיו, תמיר גילת, צבי רוזן וחיים רביבו: אלישע לוי, רן בן־שמעון, אלי אוחנה, ניר קלינגר וגיא לוזון. מפאת גודל השעה וקוצר היריעה, נתמקד ברשותכם בשני הראשונים מהמטבחון ובשלושת האחרונים במערכון.
נתחיל בקודקוד. עיני לא מבין ולא מתעניין בכדורגל, אך במינוי מקורבים הוא תותח. כיו"ר ההסתדרות מינה את בת זוגו למנכ"לית ברשת בתי הספר של ההסתדרות, את אחיו הציב בראש סיעתו הפוליטית, ואח אחר שימש כסמנכ"ל משאבי אנוש בחברה הסתדרותית אחרת. ואלה רק המקורבים מדרגה ראשונה שזכו לג'ובים מרכזיים. ככה זה בהסתדרות, מסתדרים.
דמאיו מבני-יהודה מושך כבר שנים בחוטי הכדורגל הישראלי. במועדונו הוא נעזר בשירותיהן של בנותיו, וגם כשירד ללאומית, הוא היה חבר במינהלת הליגה. בהתאחדות הוא חבר הנהלה ויו"ר ועדת הנוער, שהקפידה לא לדון בכישלונות נבחרתו של אוחנה לאורך השנים.
מה שמוביל אותנו לאחד המועמדים הבכירים לקבלת הנבחרת, ידיד אישי של דמאיו, אלי אוחנה. אחרי שנים למודות אכזבות בליגה, הגיע המאמן המקושר למנוחה ולנחלה כשקיבל את נבחרת הנוער. נפילות כואבות ותבוסות מחפירות לא מנעו ממנו לקבל עוד קדנציה ועוד קמפיין. פעם אחת, כשהמוקדמות נערכו בארץ, הצליח לעלות לטורניר הגמר שבו סיים אחרון עם אפס נקודות. אבל לא נשכח לו כמובן את גולת הכותרת: מדליית ארד במכביה ה-18!
מאז נדמה היה שלפחות עם יהודים הוא מסוגל להתמודד, תחושה שקיבלה חיזוק כאשר מאמן הנוער חתם בנבחרת החלומות של נפתלי בנט. לפני שעזב לבית היהודי, סחבק הקפיד כמובן להודות באופן אישי לעיני, לאבי לוזון ולשטרן חלובה על האמון שנתנו בו, אך לפתע נכנס ללחץ וחזר לג'וב המפנק בהתאחדות, שמאפשר חלטורה בטלוויזיה.
קלינגר יגיע לוועדה אחרי עשור קשה ועתיר במפחי נפש. לאחרונה עשה היסטוריה עם מ.ס אשדוד, אותה הוריד ליגה לראשונה בתולדותיה. משלא מצא קבוצה בליגת העל, ניצל את קשריו והפך למנהל מקצועי בליגה א'. בראיון שהעניק לאחרונה סיפר על חלומו להגיע לנבחרת וחשף: "אני חושב שעופר עיני הוא איש רציני, גם פגשתי אותו". המאמן לא פירט כיצד נצטלבו דרכיהם של שני האישים.
הגענו לגיא לוזון, שאחרי קריירה דלה למדי בליגה, קיבל את הנבחרת הצעירה (בזכות כישוריו כמובן) ואפילו טורניר גמר אירופי בארץ סידרו לו. משם הגיע לבלגיה ולליגת המשנה באנגליה, ובלחץ האוהדים פוטר משני המקומות לאחר שדירדר את שתי הקבוצות.
מאז לא היו עליו קופצים, אבל שלשום פורסם כי "בכירים בהתאחדות דוחפים למינויו של לוזון - בצוות עם אוחנה או לבד". במקרה הזה, חייבים להודות, רב הנסתר על הגלוי. לך תדע מי הם אותם בכירים שדוחפים?
ככה מתנהל השוק שבו ייבחר המקורב הראשי לישראל. ברקע אפילו נמסר כי ישנם גם מועמדים סופיים לתפקיד המנהל הטכני של הנבחרת, ושדמאיו הציע את איציק עובדיה שלגמרי במקרה עובד אצלו בשכונה. אני לא יודע מתי יכריזו על שמות הזוכים, אבל הכי מתאים ה-1 באפריל.
ההפשרה
חכמון מקבל ויזה לטדי
אפשר להתווכח על תצוגת השיפוט השבוע בטדי, אבל על דבר אחד אין עוררין: אלי חכמון החמיר עם מכבי חיפה כשהותיר אותה בעשרה שחקנים, לשמחתם של בית"ר ירושלים ואוהדיה. עכשיו קבלו סיפור מאלף בנושא לחצים על שופטים, שיעקב שחר יוכל ודאי ללמוד ממנו.
לחכמון יש היסטוריה לא פשוטה עם בית"ר. ב-2011, אחרי שהעניק פנדל מפוקפק לזכות הפועל ת"א ברבע גמר גביע המדינה, יצאו ראשי בית"ר למאבק חזיתי שקרא לשלול ממנו את התג הבינלאומי.
ההסלמה ביחסים הגיעה לשיאה בעונה שעברה. זה החל בהדחה של בית"ר מהגביע ע"י הפועל אשקלון (שגם היא קיבלה מחכמון פנדל מפוקפק), והתפוצץ כשלא העניק פנדל לקבוצתו של טביב במשחק הליגה מול מכבי פ"ת. כאן כבר החליטו במועדון לעשות מעשה. הם הכינו קלטת טעונת קיפוח, ושלחו מכתב לאיגוד השופטים בדרישה לא לשלוח את חכמון למשחקי הקבוצה.
באיגוד עשו שרירים. "מוטב היה שהמכתב והדרישה כלל לא היו באים לעולם", נמסר בתגובה לתקשורת. "בכל מקרה, לא תהיה להם כל השפעה על השיבוצים. זו אינה תוכנית כבקשתך". קשוחים.
כל זה קרה בפברואר 2015, ועכשיו שימו לב לעובדה מדהימה: למרות ששיבוץ השופטים אינו תוכנית כבקשתך, במשך קרוב לעונה וחצי לא זכה השופט הבכיר חכמון לנהל משחקים של המועדון הבכיר מהבירה. יותר מכך, מאז אותה דרישה של בית"ר ירושלים להחרמתו, לא דרכה כף רגלו על הדשא בטדי. תחי המקריות.
השבוע, בשעה טובה, קיבל סוף-סוף השופט הוותיק ויזה לאצטדיון הירושלמי, אולי בגלל ששילם את חובו לחברה. הפעם לפחות, אפשר להיות רגועים, בית"ר לא תדרוש שלא לשבצו למשחקיה. מה תעשה מכבי חיפה זה כבר עניין שלה, ודי לחכמון ברמיזא.
הטור המלא מתפרסם היום במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
