מה ההתמכרות שלכם לנייד עושה לילדים?
הילדים של חן קרופניק אומרים שאמא שלהם כל היום בפייסבוק וכבר לא מרשים לה להעלות תמונה שלהם ללא אישורם, ואילו אורלי יאנג החליטה לעשות שינוי בעקבות משבר גדול והבינה שלא קורה כלום אם לקוח לא מקבל מענה מיידי. מומחית: "ילדים להורים המחוברים כל הזמן לטלפון נמצאים בתחושת נטישה, ולכן חייבים להקפיד על מינונים"
כל הורה יודע לדקלם שזמן איכות חשוב עם הילדים, ושכדאי להקדיש להם זמן לשיחה, משחק או כל דבר אחר. אבל מה עם הטלפון? נסו רגע לחשוב כמה אתם מציצים בטלפון בזמן שאתם עם הילדים. אז אפשר כבר להסכים שמדובר בהתמכרות קשה או שאנחנו בשליטה? ואיך כל זה משפיע על הילדים שלנו? ניסינו לבדוק את הקשר בין הורות, התמכרות ומה שביניהן.
מציצה בפייסבוק גם באמצע הלילה
חן קרופניק (33) אמא לבן 6.5 ובת 5.5 מודה שהיא כל הזמן בפייסבוק. "אני מנהלת משרד יחסי ציבור ואתר הורות, בו אני משתפת גם את החוויות של כאמא וגם מביאה מידע שמועיל להורים אחרים. אפשר להגיד שפייסבוק הוא חלק מהעבודה שלי. לקוחות פונים אלי דרכו, שם אני גם מפרסמת את הפוסטים שלי ומשתפת על החיים שלי, כדי לקבל השראה. בגדול, מהרגע שאני מתעוררת ועד שאני הולכת לישון הפייסבוק פתוח. אם אתעורר באמצע הלילה, אני לא אלך לישון בלי לעשות איזו בדיקה מהירה של הפיד ושל המייל שלי".
- איך זה מסתדר לך עם הילדים?
"הילדים שלי יודעים טוב מאוד לומר לי: 'אמא, שימי את הטלפון שלך בצד רגע', 'אמא, תצאי מה'כחול' שלך!' (הם קוראים לפייסבוק 'כחול'). בשנה שעברה הם הציקו לי עם זה מאוד, אבל השנה איכשהו התחילו להבין שזאת העבודה שלי. בשנה שעברה לשאלה 'מה אמא עושה?' הם היו מספרים ש'אמא כל היום בפיג'מה, שותה קפה עם סבתא ולא נותנת לנו לגעת במחשב'. אבל היום אומרים: 'אמא כל היום עובדת ונמצאת ב'כחול' שלה'".
- אז בעצם הם שינו את הגישה?
"הם עדיין לא מבינים לגמרי מה אני עושה, אבל הם יודעים שאני צריכה להיות כל הזמן במחשב. כשהם לא נמצאים אני עובדת מהמחשב, כאשר הם בבית, ואין לנו טלויזיה בבית, אז אם אני נותנת להם לראות משהו במחשב ועובדת דרך הטלפון".
- כל כמה זמן נגמרת לך הסוללה?
"עכשיו השעה 8:30 בבוקר ואני כבר על 53%. יש לי תמיד מטען באוטו, אחרת זה לא היה מצליח".
קרה שהם עשו לך חרם על השימוש בטלפון?
"חרם ממשי לא היה, אבל היו פעמים כשצילמתי את בתי והיא דרשה ממני שלא אשלח ולא אעלה את התמונה לשום מקום, ביקשה שאניח את הטלפון בצד".
- האם פעם אמרו לך שאת אמא פחות טובה בגלל שאת כל הזמן בטלפון?
"הרבה פעמים בגני השעשועים, כשכל האמהות יושבות יחד על הספסל, אז אני לא מתחברת לדברים כאלה ויושבת בנפרד, עם הנייד שלי. יש צקצוקים של 'היא אפילו לא יכולה לשבת איתנו בגלל הטלפון שלה' ויש כאלה שניגשות ואומרות: 'אני עוקבת אחרי הפוסטים שלך! איך יש לך זמן לכתוב אותם כשאת עם הילדים?' שזה סוג של להכניס לי נו-נו-נו במסווה".
- את חושבת שהיית יכולה להיות אמא טובה יותר אם היית מקדישה יותר זמן לילדים ופחות לטלפון?
"אני מקדישה להם זמן, כשהם אצלי. אני נמצאת איתם שלוש שעות ביום. גם בסופי שבוע אנחנו משחקים יותר יחד, אבל אני חייבת לציין שהם יודעים יפה מאוד להעסיק את עצמם".
- נראה לך שילדים באיזשהו שלב ידרשו ממך להפסיק לשתף את התמונות שלהם ברשת?
"הבת שלי כבר דורשת לראות ולאשר כל תמונה לפני שהיא עולה לרשת. לפני כמה ימים היינו במיון בבית חולים, כי היא לא הרגישה טוב. צילמתי אותה כי רציתי להעלות פוסט בפייסבוק, אז היא שאלה לאן התמונה מיועדת וכשסיפרתי לה, ביקשה לחכות שתסדר את השיער ואז לצלם אותה מחדש. היא גם עושה פוזות למצלמה ויודעת אם התמונה הולכת לאינסטגרם או לפייסבוק. באיזשהו מצב היא העוזרת האישי שלי, קלטה מהר מאוד איך העסק עובד. את הבן שלי זה פחות מעניין".
כשהילדים לא איתך, את עובדת יותר?
"בוודאות, הרבה יותר, בגלל שאני לא צריכה לפנות זמן להכין ארוחות ערב, להשכיב אותם לישון, ואף אחד לא צורח לי 'אמא, אמא' כל חמש דקות. אבל מצד שני, כשהם איתי, הם נותנים לי הרבה יותר רעיונות והשראה לפוסטים ולאתר. הפוסטים שלי איתם תמיד פופולריים הרבה יותר מאשר הפוסטים הרגילים שלי. הם החיים שלי ועל זה אני כותבת".
לא חייבים להגיב באופן מיידי ללקוחות
אורלי יאנג (42) אמא לבנות 14 ו-12, החליטה שהגיע הזמן לשנות גישה והתנהלות, ועשתה זאת בהדרגה. "אני עוסקת בהסבה מקריירת הייטק לטיפול", היא מספרת. "מדובר בתהליך ארוך שעברתי שהחל ממשבר מאוד גדול. פשוט אף פעם לא אהבתי לעסוק במחשבים, ורק כשהבנתי שהכי מדבר אלי זה לטפל באנשים בפן האישי והרגשי שלהם, החלטתי שאני עוזבת את התחום. לפני עשר שנים התחלתי את התהליך ועד היום הוא הולך ומתפתח. היום אני מטפלת הוליסטית, למדתי בעצמי להירגע ולגלות את היכולות שלי ועכשיו אני מלמדת את זה גם אנשים אחרים.
- מה תפקיד הטלפונים והמסכים בכלל בחיים שלך?
"כשהבנות היו צעירות, שמתי לב שבכל פעם כשהייתי צריכה לטפל במשבר כלשהו בעבודה או עם חברה והן לידי, הייתי בלחץ וגם הן עצמן היו בלחץ. האווירה הזאת לא הייתה טובה לאף אחד מאיתנו. הבנתי שמדובר בהסחת דעת ואנחנו רוצים לספק מענה מיידי, בלי להחליט אם זה מתאים לנו או לא. נכון להיום, אני לא עונה לטלפונים וגם לא גולשת בפייסבוק. מבחינתי גם הטלוויזיה שדולקת ברקע זה רעש מיותר".
- איך צלחת את התהליך? היו לך 'כאבי גמילה'?
"התהליך היה הדרגתי. התחלתי לשים לב למה שקורה לי והבנתי שבעצם במקום להספיק יותר אני מספיקה פחות, ואני גם מרגישה פחות טוב, אני נמצאת בלחץ. שמתי לב שחלוקת הקשב הזאת היא לא טובה. לאט לאט התחלתי להוציא דברים מהבית, הראשונים שיצאו היו העיתונים. אני זוכרת שבדיוק התפרסמה הידיעה על המשפט קצב והעיתון עם תמונה ענקית שלו וכותרת 'אנס' הייתה מונחת אצלי על השולחן בסלון.
"חשבתי כמה זה גורם לי ללחצים ומחשבות לא טובות ובעיקר לבנות שלי. אחרי זה נפטרתי מהטלויזיה ומהצפיה האובססיבית בחדשות. החדשות מוגשות לנו בדיוק בזמן של ארוחת הערב, הזמן הכי משפחתי ביום. לדעתי באותו זמן התחלתי לשים את הטלפון שלי על שקט בכל פעם שהייתי נכנסת הביתה.
- הרגלת את הלקוחות שלך שאת לא זמינה פתאום בשבילם 24/7?
"האמת שלמי שלקח לו הכי הרבה זמן להתרגל זו הייתי אני. לקח לי זמן להבין שלא יקרה כלום אם לא אגיב במיידי אלא בזמני הפנוי".
- לבנות שלך יש סמארטפונים?
"כן, לפעמים אני שמה לב שכשאני נכנסת הביתה, הן יושבות עם הטלפונים והטלוויזיה דולקת ברקע. אני כמובן מנסה לגרום להן להתנתק קצת ואני חייבת לשמש כאן דוגמה אישית וגם לשתף אותן ולהסביר להן את דעתי לגבי שילוב המסכים בחיים שלנו".
האם פעם חשבת שאת אמא יותר טובה בגלל שאת לא מחוברת לטלפון/טבלט/מחשב כשהבנות לידך?
"אני מרגישה שמה שעושה אותי אמא יותר טובה זה להיות איתן בנוכחות מלאה כשהן זקוקות ומבקשות אותי. לפעמים בעומס של החיים זה נראה בלתי אפשרי אבל למדתי שאפשר גם אחרת".
חיים בחרדת נטישה
"כשהורים אומרים לילדיהם - 'אנשים מחכים לי לתשובה', 'אני חייבת לענות' וכל מיני משפטים אחרים שנותנים להם לגיטימציה להיות בטלפון כשהילדים נמצאים, הם בעצם עושים רציונליזציה לשהות שלהם בטלפון", אומרת ד"ר סוזי קגן, מטפלת זוגית ומשפחתית בכירה, בעלת מרכז לטיפול רגשי בילדים ומבוגרים. "זה לא שאני שוללת לחלוטין את השימוש בטלפון או בפייסבוק במהלך 'זמן ילדים', אבל חשוב מאד לחשוב על המינונים".
- מה הנזק שיכול להיווצר לילדים כשההורה מחובר כל הזמן לנייד?
"ילדים להורים המחוברים כל הזמן לטלפון נמצאים בתחושת נטישה. תחושת הנטישה אצל הילד נוצרת בעקבות נוכחות לקויה של ההורה. לא מדובר בנטישה אמיתית, אלא בחוויה של הילד - זה הופך להיות מקביל לתחושת הנטישה. בשפה המקצועית זה נקרא נוכחות/נפקדות הורית. הילד לא נטוש בגלל עבודה או אילוצים משפחתיים או עבודה, אלא בגלל דבר קטן שקוראים לו טלפון".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
הילדים עצמם הופכים להיות ליותר תובעניים ואז מתחיל המאבק על תשומת הלב. בעבר ילדים רבו על תשומת לב מול אחיהם הביולוגיים. היום הם רבים על האח הנוסף, האח הדיגיטלי, המועדף, הטלפון. זהו מאבק הזה על זמן הורה, כאשר הורה נתן כל הזמן למכשיר גם במבט וגם בשמע. ההורה פשוט לא נוכח, אפילו שהוא נמצא ליד הילדים. יש לי מטופלת שיש לה שלושה ילדים והילד הקטן שלה בן ארבע מחביא לה את הטלפון. היא מחפשת את הטלפון, מתחננת, משחדת ומתאמצת כדי להשיג אותו בחזרה. זה מצב לא נורמלי".
- איך ממננים את השימוש בטלפון?
"קודם כל זה עניין של ההחלטה והשיח עם הילדים. צריך להסביר לילדים: 'אני צריך/ה להיות בטלפון בין השעות האלה והאלה', אבל לדאוג להקדיש להם את שאר הזמן, בדיוק כמו שאנחנו מחלקים זמן במהלך העבודה. ואז כולם יודעים מתי אמא או אבא עובדים ומתי יש זמן פנוי וזה מצמצם מלחמות וחרדות וכעסים. הורים מתקשים לעשות את זה כי להם עצמם יש קושי בדחיית סיפוקים, אם מישהו סימס להם או שלח וואטסאפ, הם חייבים לבדוק את זה מיד. גם הילד וגם ההורה צריכים להיות מודעים לקושי הזה ולעבוד על עצמם".
- יש עוד אפשרויות?
"אני מציעה להורים שממש קשה להם, פשוט לכבות את הטלפון, כדי לא ליצור הסחות דעת של הצפצופים. ברגע שחוזרים הביתה, לסלק את גורם ההפרעה ואז לראות איך אתם והילדים שורדים בתוך הקשר בלי ההפרעות החיצוניות.
מצד שני, לגבי האמא שמנטרלת את עצמה, אפשר להגיד שיש לה מודעות עצמית הורית מאוד גבוהה, היא יודעת את גובה המחיר של זמן הורה-ילד. המחקרים מראים שזמן הורה-ילד הצטמצם בעולם המערבי לדקות ספורות. למשל, אבות נמצאים עם הילדים בקשב מלא (ואני לא מדברת על ארוחות משותפות או אמבטיה או קריאת סיפור) לא יותר מ-73 שניות ביום, פחות מדקה וחצי.
אומרים שבעבר ההורים לא תקשרו עם הילדים שלהם כי הם לא ידעו שצריך לדבר, לחבק, לשחק ולילדים של אז היו חסכים. והיום זה נמצא בדיוק באותו מקום, למרות כל המודעות הגדולה. ההורים יודעים לחבק, לשחק, עברו הדרכות הורים אבל חזרנו לניתוק הזה.
לפנייה לכתב/ת 
