"לא כל פרויקט מגורים צריך פארק גדול"

"במקום לפתור את משבר הדיור, יש החרפה של משבר העירוניות. התחדשות עירונית זה שם מכובס לעסקת קומבניציה - נקודת הסף היא הרווחיות ליזם, כאשר הקומבינציה היא מספר הדירות שיעברו את סף זה". דברים אלה טענה ח"כ תמר זנדברג (מרצ) בכנס התחדשות עירונית שערך השבוע מכון אלרוב לחקר הנדל"ן בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב.

כותרות אחרונות בערוץ הנדל"ן של ynet:

הקלה לסטודנטים: הנחה בארנונה במעונות

השופט על אור: בעייתי למכור דירה פעמיים

דיירי דיור ציבורי? תקבלו מידע על הנחות

בפאנל בנושא קידום התחדשות עירונית יעילה והוגנת בישראל, שהנחה ד"ר דני בן שחר, ראש מכון אלרוב, הוסיפה זנדברג כי ההיבטים התכנוניים והחברתיים קשורים זה בזה ויש ביניהם יחסי גומלין. "מבחינתנו כחברה, ולנו כרשות מחוקקת, אסור להתבסס על היתכנות כלכלית וסף הרווחיות כקריטריון יחידי".

לדבריה, "ישנן חלופות כמו מסלול ייעודי שמשלב בין נדל"ן ושוק ההון, כאשר בתמורה להשקעה אמנם התשואה נמוכה יותר, אבל היא בטוחה ולאורך זמן, תוך שימוש בערבות מדינה. בנוסף, חשוב ליצור מודל של שיתוף פעולה בין הממשלה, הדיירים ומגזר שלישי, ושיתוף אמיתי של הציבור בתהליך. בסופו של דבר, המטרה של תוספת יחידות דיור ועירוניות זה ציפוף שהוא חיובי בעיני לעירוניות".

ח"כ זנדברג הפתיעה את הקהל כשאמרה כי להערכתה, קיימת בעיה בכך שיש יותר מדי שטחים פתוחים שמנוצלים ומשומשים בצורה לא נכונה. "לא כל פרויקט צריך פארק גדול, שמשך השימוש בו הוא כשעתיים ביום למשפחות וילדים, ביתר שעות היום הוא שומם, ובמשך השנים הופך למקום מפגש לבני נוער בלילות - המנצלים את המקום להתפרעות", אמרה. "האם השתגענו לגמרי? צריך לחשוב על מרחב עירוני, הכולל שטחי מסחר ומכיל שימושים שונים לאורך כל שעות היום. זה א"ב של עירוניות".

מי אמר שחייבים פארק גדול בכל פרויקט מגורים?(צילום: ירון ברנר)

התחדשות עירונית תוציא 750 אלף משפחות מהעוני?

עו"ד שרגא בירן, מייסד המכון לרפורמות מבניות, ציין כי לשיטתו, "צריך להקים באמצעות חקיקה רשות מרכזית להתחדשות עירונית עם תקציבים לטווח ארוך. הקריטריון היחיד בעיני הוא לנסות להוציא 750 אלף משפחות מהעוני. משפחות אלו גרות ב-185 שכונות עוני ומהוות כשליש מ-2.5 מליון דירות בישראל. מי שמחזיק במונופול על העושר המרכזי של ישראל זוהי רשות מקרקעי ישראל. באמצעות זכויות בנייה ניתן לאפשר עושר לתושבים".

פרופ' נטע זיו, מנהלת אקדמית של מרכז הגר לדיור חברתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, חיזקה את הדברים. "אי אפשר להפריד בין היבטים כלכליים להיבטים חברתיים", אמרה, "צריך לחשוב גם על הפריפריה בהתחדשות עירונית, ועל כך שמגדלים אינם מתאימים לפריפריה, ולכן צריך למצוא מקור מימון אחר. צריך לצאת רק מהנוסחה הכלכלית, ושלא המכפיל יכתיב את התכנון".

ירון שורק, מנכ"ל אלקטרה בנייה ואלקטרה השקעות, דווקא התנגד. "בעיני, בלתי אפשרי שלא לבנות לגובה", טען, "פרויקט שאין לו כדאיות כלכלית אין לו היתכנות. צריך לפרויקטים אלה חברות גדולות שרוצות להרוויח". פרופ' שמאי אסיף, ראש המרכז לחקר העיר והאזור בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, קרא לשחוט "פרות קדושות" כמו "בנייה לגובה זה לא טוב", "להפקיע קרקע זה רע כי זה פוגע".

הוא הציע לקדם תוכניות תוך שיתוף התושבים, הרשות המקומית והממשלה, אבל הבהיר כי "צריך לקחת בחשבון שחיקת מנגנונים שהציבור אינו סומך עליהם ואין לו בהם אמון; את עמדתה של הרשות המקומית שרואה בתוספת יחידות דיור גירעון; ואת העובדה שחלק גדול מהתושבים הקיימים לא מעוניינים בתוספת של דיירים חדשים ובהטרדה של תקופת הבנייה". לסיכום אמר כי "לממשלה כדאי להכניס יד לכיס ולממן התחדשות עירונית".