ביונסה תביא את השלום? מוזיקאים בפוליטיקה
מנגינת התמיכה של ביונסה וג'יי זי הפכה את אובמה לכוכב פופ של ממש, טראמפ נתקל בצלילים צורמים מכל כיוון, הפאנקיסט האנרכיסט שלקח את הבחירות ואיך אפשר בלי קצת בונו ונירוונה? המוזיקאים שחצו את הקווים לפוליטיקה - ככה זה נשמע
הגדילו לעשות חברי להקת R.E.M שכבר אינה עוד, שלא ראו בעין חיובית את השימוש בשירם "It's The End Of The World" בכנס של מסיבת התה. "לך תזדיין, חתיכת אדם עצוב, רודף תשומת לב ושיכור כוח שכמוך", כתב סולן הלהקה מייק סטייפ, בהודעה שצויצה מחשבון הטוויטר של בסיסט הלהקה מייק מילס. "אל תשמש במוזיקה שלנו או בקול שלי בשביל קמפיין הבדיחה המטופש שלך. הליצן הכתום יעשה הכל בשביל להשיג תשומת לב. אני לא רוצה לעזור לו בכך".
האחרון לזרוק את שמו לכובע הפוליטיקה היה קניה ווסט, כשהפתיע (והבהיל) לא מעט אנשים כשהודיע על רצון - או במקרה שלו, גחמה מטופשת - לרוץ לנשיאות ארצות הברית. מעורבתם של מוזיקאים בעולם הפוליטיקה, גם מעבר לדיבורים ולכלוכים, היא דבר די שכיח ולא מופרך כלל. אלו הרימו והפילו מועמדים בטוחים, קמפיינים שלמים נסמכו על שירי נושאים ואם לא די בכך - יוצרים רבים גם העדיפו להשתלב במשחק הפוליטי, על פני הניסיון לעודד את אחד הצדדים כאנשי רוח שפועלים מבחוץ. הנה כמה מהם.
החברים של אובמה
מוזיקאים לקחו חלק בלא מעט מערכות, אבל מעטים הם הנשיאים שזכו לתמיכה כה נלהבת מצד מוזיקאים כמו אחד, ברק אובמה. וזה הגיוני, בהתחשב בכך שהנשיא שלפניו הכניס את האמריקאים ללא פחות משתי חזיתות, בעירק ובאפגניסטן, ואתם יודעים מה מוזיקאים (שאינם הצל) חושבים על מלחמות. ג'יי זי, ביונסה, גוון סטפני, בט מידלר, רנדי ניומן, מייקל פרנטי, ברוס ספרינגסטין וגם ארקייד פייר (הקנדים, כן?) - כולם הביעו תמיכה בנשיא השחור הראשון של ארצות הברית, והרבו לבטאה בתקשורת.
מרים לאובאמה. ברוס ספרינגסטין
הגדיל לעשות גם מנהיג הבלאק אייד פיז וויל איי.אם שהלחין את מילות נאומו של אובמה בניו-המפשייר מ-2008. השיר הוקלט ויצא לאוויר העולם במהלך מרוצו של אובמה לנשיאות, ולווה גם בקליפ רב משתתפים, ביניהם סקרלט ג'והנסון, כרים עבדול ג'אבר, ג'ון לג'נד, קומון, ניק קאנון והרבי הנקוק.
הדי התמיכה רק הדגישו עד כמה היה הנשיא שקדם לאובאמה, ג'ורג' בוש, שנוא אמני ארצות הברית (כמו רוב הפוליטיקאים הרפובליקנים). כככזה, הוא זכה למטחים של לעג לעומת המתמודד הצעיר יותר, שסטיבי וונדר הפליג בשבחיו כשהגדירו כ"שילוב בין ג'ון אף קנדי ומרתין לות'ר קינג". תומכים נלהבים לא פחות של אובמה הם בוב דילן ווויל סמית'. האחרון, אגב, פיתח חברות מופלאה עם הנשיא, וזה מצידו הציע שסמית ישחק אותו בסרט על חייו - מפני שיש להם את אותן האוזניים.
"Yes We Can". קליפ התמיכה באובמה
כריס נובוסליק
גם לאחר שנירוונה סיימה דרכה, המשיך הבסיסט כריס נובוסליק להיות פעיל פוליטית. הוא מעולם לא נבחר למשרה בקונגרס האמריקני או התמודד על משרת כנציג ציבור, אך עשייתו בתחום רבה והוא מגדיר את דעותיו כ"אנרכו-קפיטליזם סוציאליסטי", ואומר שהוא מוצא פגמים במערכת האמונות של הימין והשמאל.
ב-2004 הוציא נובוסליק ספר בשם "על גראנג' וממשלה: בואו נתקן את הדמוקרטיה השבורה הזו", ובו סיפר על עלייתה לגדולה של להקתו המנוחה ופירט על התעניינותו הרבה בפוליטיקה. גם הוא תמך בברק אובמה במירוצו לנשיאות ב-2008, ובשנים האחרונות הביע עמדות ליברטניות.
בונו Vs בונו
סוני בונו התפרסם בשנות השישים כחצי מהצמד "סוני ושר", לצד אישתו דאז, ובכן, שר. הוא צבר פופולריות והכרה ככותב פזמונים בסיקסטיז (ואפילו היה אב הסנדקות של סולן רד הוט צ'ילי פפרז, אנתוני קידיס).
עד שנות השמונים כבר לא נותר הרבה מהקריירה המוזיקלית שלו והוא שאף לפתוח מסעדה בפאלם ספרינגס. בדרכו לפתיחת העסק נתקל בונו בשלל מחסומים ביורוקרטים מתישים, מה הביא אותו (או כך האגדה מספרת) לרוץ לבחירות לראשות העיר פאלם ספרינגס.
יחד עם שר, בגרסת המוזיקאי
כנראה שכבר אז פרסום או סלבריטאות לא ממש הזיקו לסיכויים של מתמודד להיבחר למשרה ציבורית (ע"ע ארנולד שוורצנגר), שכן בונו נבחר ושימש כראש עיריית פאלם ספרינגס מטעם המפלגה הרפובלקנית במשך 4 שנים, מ-1988 עד 1992.
שנתיים לאחר שסיים את תפקידו, החל בונו מכהן כחבר בקונגרס האמריקני - שם המשיך לפעול עד מותו ב-1998 כתוצאה מתאונת סקי.
שירת הפוליטיקאי. סוני בונו בפאזה המעונבת בחייו
ואם כבר עסקנו בבונו, איך אפשר שלא לאזכר את פועלו הענף של הבונו השני, פול דייוויד יוּסוֹן במקור, הלוא הוא מנהיג להקת יו-2 האירית. המוזיקאי הוותיק מאז ומעולם כתב ושר על פוליטיקה ומודעות חברתית - אך היו אלו קצת יותר משיריו שהעניקו לו מועמדות לפרס נובל לשלום ב-2003, 2005 ו-2006.
החל מסוף שנות ה-90, פחות או יותר, הפכו נטיות ליבו לשליחות של ממש, והוא העמיק יותר ויותר את פעילותו העולמית במערכה לביטול חובות מדינות העולם השלישי והעלאת המודעות למצוקת יבשת אפריקה, כולל מגפת האיידס. כלוביסט מדופלם נפגש בונו עם פוליטיקאים ברחבי העולם מכל קצוות הקשת הפוליטית, לרבות אובמה ובוש. כן הוא נושא באופן תדיר נאומים בכנסים בינלאומיים למען אפריקה ועזר להקים ארגונים שונים שנועדו להעלות את המודעות לצורך בעזרה דחופה ליבשת.
ג'לו ביאפרה
אחד המקרים המעניינים של מוזיקאי שעשה מעבר לפוליטיקה הוא זה של ג'לו ביאפרה, סולן להקת ההארדקור פאנק Dead Kennedys. מי שהתהדר בתואר "אנרכיסט" בשנות השמונים, חצה בהמשך את הקווים.
זה התחיל כחצי דאחקה, עם סלוגן בחירות ראשון לראשות סאן פרנסיסקו שטען כי "תמיד יש עוד מקום לג'לי!". הקמפיין עצמו הכיל בין היתר הצעות חוק הזויות שמחייבות אנשי עסקים להסתובב ברחבי העיר בחליפות ליצנים ותומכים שהניפו שלטי "אם הוא לא מנצח אני מתאבד". עם הזמן זה כבר הפך למציאות.
למה לי פוליטיקה עכשיו? ביאפרה האנרכיסט
היום, בגיל 57, ביאפרה נחשב לפוליטיקאי רציני אך שנוי במחלוקת, אחרי שלקח חלק בשלל מערכות בחירות בארצות הברית. הוא היה פעיל בקמפיין לנשיאות של ראלף ניידר, הואשם בהכשלת הקמפיין של אל גור, ביקר קשות את התנהלותו של ברק אובמה וסירב לתמוך בו בבחירות 2012 בטענה שבתחומים מסוימים הוא הלך בדרכו של ג'ורג' בוש הבן.
בקיץ 2011 היה מתוכנן ביאפרה להופיע בישראל, אך הופעתו ההיא בוטלה לאחר שנתקל, כמו לא מעט אמנים, בקריאות של ארגוני חרם זכויות אדם אנטי ישראלים לבטל את הופעתו באיזור.
כבר לא הורג את הקנדיז. ביאפרה בגרסת הפוליטיקאי
כמצופה מאדם בעל מודעות פוליטית גבוהה (ואינטגריטי גדול יותר משל רוב המוזיקאים/פוליטיקאים), ביאפרה הגיע לבסוף לישראל לביקור שמומן מכיסו, שמטרתו היתה לבחון את הסוגיה הישראלית-פלסטינית מקרוב. בעקבות התרשמותו האישית מהנעשה באזורינו הוא הצהיר כי לא יופיע בישראל, אלא אם מדובר בהופעה נגד הכיבוש ולמען זכויות אדם, אך אמר כי "על כל מוזיקאי להגיע למסקנה הזו בעצמו. אני מתרחק מהאזור כרגע, אך אני מזועזע מהגישה של חלק מהקוראים לחרם. לא אצעד או אחבור לאף אחד שקורא לאנשים 'ציונאצים' ומעוניין יותר באיומים מאשר ביצירת חברים". במערכת הבחירות הנוכחית , אגב, הוא תומך נלהב של ברני סנדרס.
