"אה כן? אני אראה לך מה זה סרטן"
המוזיקאית רותם אור מוציאה את "Seasaw", סינגל חדש, שמח, אחרי שנה וחצי קשות במיוחד. "הסרטן בעיקר מנכיח את אופציית המוות, משהו שמצביע על השעון". כעת כשהמחלה מאחוריה היא מתפנה לעכל את הדברים שמצאו דרכם לשירים, וגם את הצלחת הרשת המפתיעה שתפסה אותה לא מוכנה
למי מאיתנו שציפה ש"Seasaw", הסינגל החדש של רותם אור המלווה גם בקליפ שביימה , יהיה אפל, עגמומי או לכל הפחות מהורהר - נכונה הפתעה. בשיר, טעימה ראשונה מתוך אי.פי בן ארבעה שירים שיראה אור (גם בויניל!) בחודשים הקרובים, לוקחת אותנו מי שמכנה עצמה "טוטמו" אל המחוזות היותר עליזים בנפשה.
אולי בגלל זה, ימים ספורים לאחר צאתו הוא כבר נשק ל-30 אלף ההאזנות בשירות המוזיקה הדיגיטלי של ספוטיפיי. ליוצרת, אגב, אין באמת הסבר הגיוני לכך.
"אני לא יודעת איך זה קרה", היא אומרת. "אולי בזכות האתר edm.com. שמתי את הסאונדקלאוד שלי בעמוד שלהם ואולי משם אנשים הגיעו לספוטיפיי. זו פלטפורמה ממש גדולה, יש להם המון מאזינים. זה ממש מרגיש לי לא אמיתי אבל אני מניחה שזה אמיתי".
מעניין שהפרגון לא מוציא אותך מאיזון. יש בך ובמוזיקה שלך משהו מאוד מפוכח ושכלתני. את לא מוזיקאית רעבה ומונעת פנטזיות.
"חד משמעית, כן. יש בי את הדבר המפוכח הזה ואני שמחה עליו ומבכה לחלופין. זה יכול להכניס אותי מאוד למקום של קונטרול פריק. אני מצליחה בשנים האחרונות, בתהליך ארוך של מודעות, לשחרר מהדבר הזה, אבל אני עדיין צריכה להיות מאוד בשליטה על דברים ושם זה קצת מבאס. הייתי רוצה להיות קצת יותר משוחררת".
עכשיו היא יכולה, אחרי תקופה של שנה וחצי שהיתה כל דבר חוץ מרגועה. אור,31, שנחשבת למוזיקאית פעילה, מוכרת ויש שיאמרו אף יקירת סצנת האינדי התל אביבית, מתנהלת בתוך סיפור מסגרת מאוד ספציפי מאז חשפה בסטטוס פייסבוקי את מחלת הסרטן שלה. זו שלא מותירה ברירה אלא לקשר אותה לכל יצירה שהיא חתומה עליה.
נראה אתכם לא מתייחסים לפיל הגדול שבחדר, בדמות גוש סרטני בדרגה 2 שגילתה בגופה בספטמבר 2014, ואחריו טיפול כימותרפי, הקרנות, אובדן שיער וכל דבר שמתקשר למה שאוהבים לכנות בשם המטופש "המחלה הארורה". לסיפור הזה יש סוף טוב, אגב. אם תהיתם אודות העליצות שאוחזת ב-"Seasaw" - אולי זו התרסה, אז לפחות נעיצת סיכה בבלון הציפיות שנבנו מסביב.
"כן, אני שמחה, אני שמחה מאוד. לפעמים גם זה קורה. זה שיר שבא יותר ממקום שאני לא רוצה לקרוא לו 'משלים', אבל מהמקום היותר מאוזן של ראיית הדברים כשאתה עובר משהו קשה וגם כשאתה עובר משהו קל. לשמור על שוויון נפש. אני זוכרת שהוא נכתב כשהיינו כבר באיזושהי עבודה, אני ורועי (אביטל, שהפיק עבורה את האלבום. ע.פ). אז זה כנראה כבר היה בסוף הטיפולים. מה שאולי מסביר את העליזות שלו באיזשהו מקום".
האינסטינקט הראשוני יהיה לקרוא לתוך המילים ולחפש את הסרטן. הוא מצא את הדרך לשירים החדשים?
"כן, בהחלט, מכל מיני כיוונים שונים. זה פשוט משהו שקצת הופך אותך. קצת הרבה. גורם לך לבחון דברים מחדש, הרבה פעמים גם גורם לך לאטום דברים ולא לרצות לבחון דברים מחדש. זה משהו ביג, כמו שאומרים".
זה מפריע לך שעכשיו כל מי שיצלול למילים ינסה להלביש עליהן משמעות אחת?
"אין לי כל כך שליטה על הדבר הזה, אז אני אוטומטית מנסה ונראה לי גם די מצליחה לא להתעסק בזה. אין ברירה, אז אני בסדר עם זה. זה פחות מפריע לי כשאני לא בתוך זה. אולי בגלל זה הצלחתי לענות בשלוות נפש כששאלת על זה, כי אני מרגישה הרבה יותר טוב. כשהייתי בתוך זה כל הזמן הרגשתי שיש לי תמיכה ויהיה בסדר, אבל כשאני מסתכלת עכשיו על תמונות מלפני שנה אני יכולה פשוט להתחיל לבכות. הדברים שזה מזכיר לי ומה שזה מעלה... זה לא פשוט לעבד את כל הדברים האלה, את מה שעברתי וגם לגייס את המשאבים הנפשיים כדי לא להתעצבן על אנשים שמנסים להנכיח את הסרטן מחדש כשאני שם, כשאני בתוך זה. זה באמת היה קשה. עכשיו אולי קצת יותר קל".
לפני זה היית במצב הישרדותי?
"בהחלט, הייתי בסוג של הדחקה. סוג של 'אה כן? אני אראה לך מה זה סרטן'. מקום נלחם ולא ממש רואה. עכשיו אני נרגעת. זה בעיקר מאוד מנכיח את האופציה של מוות. זה משהו שנמצא כל הזמן בהדחקה ואז פתאום מגיע משהו ומצביע עם היד לשעון. כן, כולנו הולכים למות מתישהו. זה פשוט מאוד מזכיר לך את זה, מציף את זה".
אני יכול להעיד מניסיון אישי שאנשים מסביבך לפעמים פשוט היו נבוכים ולא ידעו מה נכון להגיד.
"לגמרי, ובהקשר הזה אני רוצה להגיד תודה למי שתמך והיו הרבה. אני גם רוצה להתנצל אם אני רגישה, שגם אני לפעמים הגבתי קצת לאנשים לא כמו שהייתי רוצה, מתוך המקום הזה של הדחקת הסיטואציה. לפעמים אולי באתי בציפיות לא ריאליות מאנשים ויצא שהגבתי בצורה שבדיעבד לא הייתי צריכה. אולי אני אובר ביקורתית כלפי עצמי, גם התגובה הזו היתה מודחקת יחסית והכל בעצם הופך להיות גוש של פאסיב-אגרסיב".
איך הודיעו לך שיצאת מכלל סכנה?
"כשההקרנות הסתיימו בזה הושלם הטיפול. יש טיפול משלים שאני עוברת עכשיו והוא גם משפיע על החיים שלי מן הסתם. רק עכשיו אני מרגישה שמתחילות לצוף כל ההשלכות הפסיכולוגיות של הדבר הזה ואני הולכת לחיות עם זה כל החיים. כמובן שאני שמחה שאני הולכת לחיות את כל החיים, אני עדיין מאוד שמחה שגילינו את זה מספיק מוקדם, אבל זה לא באמת נגמר אף פעם. זו הנקודה. גם כשזה נגמר".
יש חשש שמקונן שם תמיד?
"כן. אני לא יודעת איך אהיה עוד חמש שנים, אני מאוד מקווה שאשכח את זה, אבל כרגע אני מפחדת. האמת שבדיוק ביום שלישי עשיתי MRI ראשון מאז הניתוח כדי לראות שהכל בסדר ושום דבר חס וחלילה לא נשאר או חזר, ואני במעקב כל חצי שנה. אני צריכה לקחת זריקה פעם בארבע שבועות, כדורים. כל מיני מטרדים קטנים שהם תזכורת תמידית לזה שזה קרה לך ושאתה צריך לחיות עם הפחד".
"Seasaw"
מילם ולחן: רותם אור
Inside the matter
it's already there
and I’ve got this, I just have to
sculpt my way around it
though sometimes it’s veiled and mistaken for gone
I will know it , when I see it
because I remember what it feels like
you have to look for me
just like I look for it
the symmetry will keep us
from tipping over
this seesaw
could you shake the ground
so I could get out
I really was all of those people
never could give it to you straight
you have to look for me
just like I look for it
the symmetry will keep us
from tipping over
this seesaw
did I mean anything by it
I’m just reaching for the stars
for a good stretch, yes
‘cause I remember what it feels like
