אנחנו לא דאעש
פרשת מחיית עמלק והפיוטים שנכתבו בהשראתה מבטאים זעקה נוקבת כלפי הקב"ה שיינקם מאויבינו ולא יפקיר את דמנו. זו התודעה היהודית שלנו. רבנים המשווים בין תביעתנו להשמדת האויב לבין אכזריות האסלאם הקיצוני הם יפי נפש המסלפים את התורה
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"בן זוגו" של פיוט פורים הזה הוא "יה הצל יונה מחכה", המושר בחנוכה, וכולל את המילים "הָאֵל יָמֵינוּ יְחַדֵּשׁ וְצָר לַהֲרִיגָה יְקַדֵּשׁ". רב ירושלמי אחד הצהיר לפני חג האורים האחרון כי הוא נוהג לשנות את מילות הפיוט ולגרוס במקומן "ליבנו מהר יקדש" - יען כי המילים המקוריות צורמות לו ואינן מתאימות לנפשו המבקשת אור. הפיוט העתיק והאהוב "מעוז צור ישועתי" מזכיר לאותו רב אציל נפש את פעילי דאעש, שכן אחת השורות בו מייחלת "לעת תכין מטבח מצר המנבח".
קראו עוד בערוץ היהדות :
בכרכרה לבנה: "חתונת השנה" בחסידות צאנז
דתייה ומוסלמית אופות אוזני המן: הסיפור העצוב של הסינמטק הערבי
מחדל יהודי תימן: "אף עלייה לא שילמה מחיר כזה"
לאור דברים אלה, מסופקני אם פרשת זכור, שאותה מצווה כל יהודי לקרוא פעם אחת בשנה, יכולה לדור בכפיפה אחת עם נפשם הפיוטית של רבנים, שמסתופפים באוהלם של הפוסט-ציונים (או הפוסט יהודים). אולי תיכף נשמע אותם מסרסים גם את הפסוקים שבפרשה זו.
"תודעה יהודית" אינו רק שם של האגף השנוי במחלוקת שנותק מהרבנות הצבאית. פרשיות כמו "זכור את אשר עשה לך עמלק" ופיוטים כדוגמת "שימני ראש" הם-הם שמלמדים אותנו מהי תודעה יהודית. המשותף להם הוא האמונה בצדק אלוקי לפני השאיפה לשלום עולמי.
הקריאה שיוצאת מבין שורות הפיוטים היא זעקה לקדוש ברוך הוא לעשות משפט בשעה שדם יהודי הפך להפקר - ובמיוחד בעתות משבר או מלחמה. אין זה משנה אם מדובר במלחמות המכבים, ביהודים הנקהלים לעמוד על נפשם בתקופת אחשורוש - או בני דורנו, שבו עומד עלינו העם הפלסטיני, כשהוא מריע לרוצחי ילדים, נשים וזקנים יהודים.
דמם של משפחות פוגל, הנקין וליטמן, ועוד אלפי נרצחים אחרים, זועק אלינו מן האדמה, וגם בזמן שאנו חוגגים את חגינו אנו מצווים לזכור את אשר עשה לנו עמלק ולתבוע מהקב"ה שיעשה בהם פלילה.
כמובן, צריך לומר בקול ברור: נקמת דם יהודי אינה מסורה בשום אופן ופנים לידי היחיד. אנו מאמינים שמדינת ישראל על מוסדותיה - צה"ל, ארגוני הביון, המשטרה ושאר זרועות הביטחון - היא הגילוי של מלכות ישראל בזמן הזה. עליה, ורק עליה, מוטלת האחריות להגן עלינו וגם לשלם לרוצחים כגמולם. רק לה יש את הסמכות לכך.
מובן מאליו כי עלינו, בני העם היהודי, לחבק ולכבד בני דתות אחרות, שנוהגים כלפינו ביחס של כבוד והערכה - ובוודאי כאשר מדובר בשותפות גורל, כפי שקיימת עם המשרתים בצה"ל מקרב בני העדות הנוצרית, הדרוזית הצ'רקסית והמוסלמית. ואולם אין זה אומר שעלינו לטשטש את זהותנו ותודעתנו היהודית ובוודאי שאין כל סיבה להתנצל או להתבייש במסורת פיוט בת מאות שנים.
עו"ד יאיר גבאי הוא הממונה על המועצה הדתית חדרה
לפנייה לכתב/ת 
