מכללת באטלר - החיים שאחרי האגדה
לרגל פתיחת טורניר המכללות חזרנו לסיפור של באטלר, המכללה הקטנה ביותר שהגיעה לגמר - ועוד עשתה זאת פעמיים ברציפות ב-2010 וב-2011. אולי היא הפסידה בשני המקרים, אבל הכדורסל ניצח בזכות המאמן הנפלא והשחקנים המצוינים שהוציאה אותה קבוצה ל-NBA
לא לכל אגדה חייב להיות סוף טוב כדי שהיא תיקרא "אגדה". ישנם אלמנטים נוספים שמסוגלים להשאיר אותה ככזו בתודעה, כמו המסע שעד אותו הסיום, עוצמת ההישג, הייחוד שבו. כן, באטלר מעולם לא זכתה באליפות המכללות, אבל לרגל פתיחת הטורניר הנוכחי, שמשחקיו הראשונים התקיימו אתמול, שווה לחזור לשנתיים המופלאות של הבולדוגים, שהגיעו לשני גמרים רצופים ב-2010 וב-2011. זו אגדה אמיתית, והשמות המרכזיים בה מככבים היום ב-NBA ומוכיחים שלא היה מדובר בצירוף מקרים.
באטלר לא החזיקה באופן מסורתי בתוכנית כדורסל מובילה עד לשנים האחרונות. למעשה, עד 1997 הייתה לה הופעה אחת בלבד בטורניר המכללות, ב-1962, ורק לקראת חילופי המילניומים התחילה הפריחה. לא שזה צריך להפתיע מישהו - המכללה שוכנת באינדיאנפוליס, עיר חולת כדורסל במדינה שמטורפת על כדורסל. מכירים את הסרט "ימים של תהילה", אחד מסרטי הספורט הנפלאים של כל הזמנים, ותרגום בעייתי לשם המקורי "hoosiers", הכינוי של תושבי אינדיאנה? אז הוא צולם בחלקו ב"הינקל פילדהאוס" של באטלר, אולם חם וביתי בן 88.
אז מה השתנה מ-1997 והלאה? דגש על תוכנית הכדורסל, עם מחשבה לטווח ארוך. לשם כך, במכללה מקפידים על יישום "הדרך של באטלר", מונח שהפך שגור ומלווה את ההצלחה של הקבוצה. עוד לפני שני הגמרים, כתבה של AP על באטלר תיארה את השיטה כך: "ישנה העדפה לעבודת צוות על פני ניסיון. השחקנים מוסרים זה לזה, מתגאים בפעולות בהגנה, נותנים קרדיט לחברים שלהם במקום להתרברב ולא זזים מהדרך".
לשם כך, באטלר מקפידה על בחירת השחקנים המתאימים, ולא בהכרח אלו שנחשבים למוכשרים יותר. מאמן הקבוצה לשעבר, בראד סטיבנס (אליו נחזור בהרחבה בהמשך), סיפר פעם: "אנחנו משקיעים זמן רב בשיחות עם המאמנים של השחקנים בתיכון ועם המאמנים שמקיפים אותם. זה מאפשר לנו לקבל זווית רחבה יותר". מי שמגיע, מתמודד עם אימוני בוקר מוקדמים, שנועדו לאפשר לכל השחקנים להגיע לשיעורים לאחר מכן. וכמובן, עם ההצלחה הראשונית באטלר הפכה פופולרית יותר ויותר, והצליחה לעניין שחקנים איכותיים, כך שהבסיס הוביל לצמיחה.
ואחרי הצמיחה הגיעו התוצאות. באטלר דורגה חמישית במערב לקראת טורניר 2010. אחרי שעברה שתי יריבות נוחות בדמות טקסס אל פאסו ומארי סטייט, היא התחילה לתפוס באמת את תשומת הלב. בחצי הגמר האזורי היא הדהימה את המדורגת ראשונה סירקיוז, ובגמר האזורי חיכתה המדורגת שנייה קנזס סטייט - שעד אז קלעה יותר מ-80 נקודות בכל אחד משלושת משחקיה, ומול באטלר ספגה 63:56. בפיינל פור היריבה הבאה שירדה מנוצחת הייתה מישיגן סטייט, ובגמר הראשון בתולדותיה, באטלר נגעה בתואר - אבל לא הגיעה להנפה.
הפיינל פור כולו נערך באצטדיון לוקאס אויל באינדיאנפוליס, ולתדהמת ארה"ב, בגלל הקרבה שחקני באטלר אפילו הספיקו לנכוח בשיעורים בבקרי שני המשחקים. הגמר היה צמוד לכל אורכו, אבל הקבוצה לא הצליחה להחזיק מעמד והפסידה 61:59 לדיוק החזקה. גם כך, היא קבעה שיא בתור המכללה הקטנה ביותר שמגיעה לגמר מאז הרחבת הטורניר ל-64 קבוצות ב-1985, עם 4,500 תלמידים בלבד.
אי אפשר היה לדמיין שהישג כזה ישוחזר במהרה, בטח שלא תוך שנה, אבל ב-2011 - ומעמדה נחותה יותר - באטלר שוב כיכבה. הפעם היא דורגה רק שמינית בדרום-מזרח, מה שחייב אותה להתמודד מול יותר קבוצות חזקות, ואחרי שפתחה עם 58:60 על אולד דומיניון התשיעית, היא הדיחה בזו אחר זו את פיטסבורג הראשונה, וויסקונסין הרביעית ופלורידה השנייה. בפיינל פור היא ניצחה מפתיעה אחרת, וירג'יניה קומונוולת', עד שהגיע המפגש מול קונטיקט בגמר, שם ההתקפה לא תיפקדה ובאטלר ספגה 53:41.
ההישג לא שוחזר מאז, אבל ההשפעה על המכללה ועל חברי אותה קבוצה עדיין נמשכת. מבחינת באטלר עצמה, אחוז התלמידים שנרשמים למכללה זינק והיא יצאה מהאלמוניות שלה. זה מה שהצלחה ספורטיבית עושה. אבל מעבר לכך, הצלחה ספורטיבית במכללות גם מולידה הצלחה ספורטיבית בפלטפורמה אחרת לגמרי - NBA.
דווקא מאט האוורד, שבלט מאוד בשנתיים הגדולות של באטלר, לא נבחר בדראפט ויצא מיד לאירופה, קודם לאולימפיאקוס, ואחר כך ללודוויגסבורג, רואן, אולם וכיום שטרסבורג. אבל שני שחקנים אחרים שעמדו במרכז ההצלחה הפכו לשני השחקנים הראשונים בעידן המודרני שמגיעים מבאטלר ל-NBA, בחירות דראפט ששיקפו את היקף ההתקדמות של המכללה הקטנה.
לפני שנגיע לראשון ביניהם, נדבר דווקא על השני. הרכז שלווין מק שיחק בשני הגמרים, ולאחר מכן וושינגטון בחרה אותו במקום ה-34. חשוב להזכיר אותו בתזמון הזה לא רק בגלל שמדברים על באטלר בתקופת טורניר המכללות, אלא בגלל שמק עובר את התקופה הטובה בקריירה שלו. פרט לעונה אחת סבירה באטלנטה, הוא לא הצליח אצל ההוקס, וושינגטון או פילדלפיה. אבל לאחרונה הוא עבר ליוטה, ופתאום כל הכישרון התפרץ ממנו. הוא הפך מיידית לשחקן חמישייה, וב-13 משחקיו הראשונים הוא עומד על הממוצעים הגבוהים ביותר שהציב, ובפער ניכר - 12.3 נקודות ו-4.9 אסיסטים.
ויוטה היא גם המקום בו פורח גורדון הייוורד. שיתוף הפעולה הישן מבאטלר קרם מחדש עור וגידים ביוטה, אבל עוד לפני שמק הגיע, הייוורד כבר מיצב את עצמו ככוכב של הכוח העולה במערב, קבוצה שנלחמת על כרטיס מפתיע לפלייאוף.
ב-2010, יוטה התלהבה מהיכולת של הפורוורד בדרך לגמר המכללות, ובחרה אותו במקום התשיעי (הוא לא היה שותף לגמר השני). ההתחלה הייתה מהוססת, אבל כבר בעונה השנייה הוא הפך לנשק משמעותי, ובעונתו השישית מדובר בסופרסטאר לכל דבר. כנראה שהדרך הקבוצתית של באטלר גם מסוגלת להפוך שחקנים ליעילים במיוחד.
הייוורד קולע השנה 20.1 נקודות למשחק, ומשמש כבורג המרכזי בסגל הצעיר והמוכשר. המאמן קווין סניידר אמר: "מה שמרגש עבורי הוא שהוא טוב יותר השנה מאשר בשנה שעברה, ואז הוא היה טוב יותר מאשר בעונה שלפניה. הוא חלק מרשימה מצומצמת של שחקנים מובחרים". "הפוטנציאל שלו בלתי מוגבל", אמר בעבר מאמן פיניקס ארל ווטסון, "יש לו יכולת גבוהה והוא מנסה להפוך את החברים שלו לטובים יותר". נשמע כמו שחקן שיצא מבאטלר.
אבל רגע, יש מישהו נוסף שלא נבחר בדראפט, בכלל לא משחק כדורסל, ועדיין מרשים ב-NBA. האיש שהוביל את באטלר לשני הגמרים ההם הוא סטיבנס. הוא עוד לא בן 40, אבל כבר נחשב לעילוי בזכות ההצלחה הפנומנלית שלו בבוסטון. הסלטיקס לקחו סוג של הימור כשמינו אותו למאמן ב-2013, אבל השיפור של הקבוצה בשנתיים וחצי בהדרכתו אדיר. בשנה שעברה היא הגיעה משום מקום לפלייאוף, והעונה הקבוצה מדורגת חמישית במזרח, עם סיכוי מצוין לסיים במקום השלישי.
כשהאוורד התראיין בנוגע להצלחה ההיא של באטלר, הוא ידע לומר שסטיבנס היה האיש מאחוריה. "הוא יוצר קשר עם השחקנים ומנסה להכיר כל אחד לעומק", אמר הסנטר, "ובמשחק עצמו, מעולם לא ראיתי מישהו שיודע לעשות התאמות טוב כל כך". האיש שרבים חשבו שהיה בכלל תלמיד בבאטלר בזמן שאימן אותה, זוכה כיום להערכה עצומה בליגה, ובדיוק כמו במכללה, הטענה היא כי הוא יודע להטריף ולהוציא את המקסימום מסגלים שלא נחשבים לאיכותיים או למוכשרים ביותר.
אז האגדה של באטלר לא הניבה אליפות, אבל אולי בעתיד זה יקרה. אולי אפילו השנה. היא מדורגת תשיעית במידווסט, וכבר הדיחה את המדורגת שמינית טקסס טק עם 61:71. הדרך נשארה אותה דרך, ובינתיים, שני שחקנים נהדרים ומאמן מבריק יצאו מבין דפיה כדי לנסות לכתוב אגדות משלהם.
לפנייה לכתב/ת 
